הנושאים החמים
הנושאים החמים
אפשר היה שלא לקרוא את דופליקטים, אחרי קמפיין כזה מאסיבי? 
(@brachy 100)
אי אפשר שלא להגיד-
יונה ספיר. שאפו.
ספר פנטזיה ראשון במגזר, אמיתי, ארוך, לפי כל הכללים.
ואחרי שאר המחמאות שקשרו לראשך, סופרת,
אני מרשה לעצמי לגשת דוך לביקורת.
מה המטרה, שאלתם?
ראשית, לפרוק את החוויה המטורללת הזאת, דופלקטים,
ויש בי כמה לקחים למתעדים לכתוב פנטזיות,
קראו והפנימו, כנאמר
מבחינה יהדותית-
ההצלחה תינתן על הכלל, האמונה חזקה, אפילו הצליחה להעביר מסר מושחל, הבסיס לחלוטין טהור.
בפרט- יש הרבה מאוד חורי הגיון בעניין קיום המצוות, חיובים ואיסורים.
למשל- האם דופליקט הוא תוצר של מחשבות, או דמות ממשית?
(אם לא היו להם צרכים פיזיים העניין היה זורם יותר, גם בהגיון.
ברגע שהדופליקט צורך אוכל ושינה, הוא בעצם- ממש בן אדם. הוא מחויב בתפילין? חורים, בלי סוף.)
אבל סולחת. כבר אמרנו שדופליקטים ירוק, רך נולד. הבאים בתור ילמדו ת'מלאכה יותר.
פנטזיית מתח-
מידי הרבה רובים, לעניות דעתי.
אוהבי הפנטזיה, מפנטזים על קסם, ריגוש, עולמות חדשים.
כמות הרובים, התעללויות, מכות, זוועות,
עבורי טו מאצ'. אולי בהשראת הימים, טרלל אותי.
כמה מידע, ואו, חטפתי מגרנה!
יונה עבדה קשה. בנתה עולם חדש לחלוטין, כמעט הצליחה להגיע לרמתה של מיה קינן.
אולי מורכב מידי?
יש המון חוקים למסדר. המון מידע, המון שמות, המון בלבלת.
למה כל כך הרבה?
כספר פנטזיה ראשון, יכלה לחלוטין להכניס אותנו לאט לאט לאווירה. אנחנו לא מספיק מאומנים בעניין הזה,
חצי מהכללים לא הבנתי. חווית הקריאה נפגמה.
שני שליש מהספר עסוקים בלהעביר מידע על העולם החדש
אוף.
אני קוראת, מידי פעם יש סצנות טובות, מתח מהפנט, שגורם לך להתמגנט.
מידי הרבה קטעים מודבקים, שמעבירים מידע על חוקים, כללים, חלקי היסטוריה.
כאילו- לקחו משפך, שפכו שפכו שפכו מידע.
ויש המון מה לשפוך! היקום התהפך לחלוטין, ויש מסדר סודי עם תילי תילים של כללים.
אבל זאת לא אנציקלופדיה! אני רוצה לקרוא עכשיו סיפור. עלילה.
בקיצור, נשפך שם המון דבק מדריכות.
לא מספיק מקצועי, לא מעניין.
בשליש האחרון הכתיבה כבר יותר זורמת, עם תעלולים, דרמות, הפיכת הקערה, נכנסים לסיפור עצמו,
מאמינה שבספרים הבאים יצוץ פחות.
מי לא ניחש את רוב הספר?
יש כמה סודות קטנים, מתוקים, שגורמים לך לפלוט ואוו, להשתנק.
בעיקר הקטע של דני הבייס בתרדמת.
זה היה טוב!
שאר העלילה צפויה למדי. דני גיבור על, יצליח להתגבר על כל המכשולים.
יעוף על דאוסיינס, יצליח למלא את כל מאווייו, יפגיש את טהולא עם זירו
הנבל יהפוך לדופליקט, אחרי מסע של עליות ומורדות, וכדו'.
צפוי, כבר אמרנו.
מה אהבתי מאוד?
את הדואוסיינס, והגוליבר. היה כיף לקרוא על עולם חדש, צבעוני, מלא יצירתיות מופרעת.
וללא חוקים שדורשים אנציקלופדיה: )
את קטעי העבר עם דוקטור קאלי,
שם הייתה הרבה פנטזיה נעימה, קסומה, לא מציאותית.
להתלקק.
גם העולם המחולק בפשטנות הזאת-
פיצ'ר, פרדס, סיים (מועתק מקומוניזם?) וכו'
כמה שזה לא מתקבל על הדעת, במחשבה שלישית זה סביר. לגמרי התחברתי לרעיון שעם התקדמות הטכנולוגיה
יגדל הפער בין הקבוצות השונות.
יפה הכיוון.
שאלות לא פתורות ...
איפה אמא של דני בכל העלילה? אפילו במסדר יש הדרת נשים?
אם אמא דופליקטית, ודני נקלע לצרות,
איך לא היה ביניהם כלום? הציק לי.
להיכן נעלם דוקטור קאלי?
הוא קבור אי שם באוקיינוס, ויציל את העולם בבוא עת מפני קליה?
סתם, סקרנות.
(@brachy 100)אי אפשר שלא להגיד-
יונה ספיר. שאפו.
ספר פנטזיה ראשון במגזר, אמיתי, ארוך, לפי כל הכללים.
ואחרי שאר המחמאות שקשרו לראשך, סופרת,
אני מרשה לעצמי לגשת דוך לביקורת.
מה המטרה, שאלתם?
ראשית, לפרוק את החוויה המטורללת הזאת, דופלקטים,
ויש בי כמה לקחים למתעדים לכתוב פנטזיות,
קראו והפנימו, כנאמר
מבחינה יהדותית-
ההצלחה תינתן על הכלל, האמונה חזקה, אפילו הצליחה להעביר מסר מושחל, הבסיס לחלוטין טהור.
בפרט- יש הרבה מאוד חורי הגיון בעניין קיום המצוות, חיובים ואיסורים.
למשל- האם דופליקט הוא תוצר של מחשבות, או דמות ממשית?
(אם לא היו להם צרכים פיזיים העניין היה זורם יותר, גם בהגיון.
ברגע שהדופליקט צורך אוכל ושינה, הוא בעצם- ממש בן אדם. הוא מחויב בתפילין? חורים, בלי סוף.)
אבל סולחת. כבר אמרנו שדופליקטים ירוק, רך נולד. הבאים בתור ילמדו ת'מלאכה יותר.
פנטזיית מתח-
מידי הרבה רובים, לעניות דעתי.
אוהבי הפנטזיה, מפנטזים על קסם, ריגוש, עולמות חדשים.
כמות הרובים, התעללויות, מכות, זוועות,
עבורי טו מאצ'. אולי בהשראת הימים, טרלל אותי.
כמה מידע, ואו, חטפתי מגרנה!
יונה עבדה קשה. בנתה עולם חדש לחלוטין, כמעט הצליחה להגיע לרמתה של מיה קינן.
אולי מורכב מידי?
יש המון חוקים למסדר. המון מידע, המון שמות, המון בלבלת.
למה כל כך הרבה?
כספר פנטזיה ראשון, יכלה לחלוטין להכניס אותנו לאט לאט לאווירה. אנחנו לא מספיק מאומנים בעניין הזה,
חצי מהכללים לא הבנתי. חווית הקריאה נפגמה.
שני שליש מהספר עסוקים בלהעביר מידע על העולם החדש
אוף.
אני קוראת, מידי פעם יש סצנות טובות, מתח מהפנט, שגורם לך להתמגנט.
מידי הרבה קטעים מודבקים, שמעבירים מידע על חוקים, כללים, חלקי היסטוריה.
כאילו- לקחו משפך, שפכו שפכו שפכו מידע.
ויש המון מה לשפוך! היקום התהפך לחלוטין, ויש מסדר סודי עם תילי תילים של כללים.
אבל זאת לא אנציקלופדיה! אני רוצה לקרוא עכשיו סיפור. עלילה.
בקיצור, נשפך שם המון דבק מדריכות.
לא מספיק מקצועי, לא מעניין.
בשליש האחרון הכתיבה כבר יותר זורמת, עם תעלולים, דרמות, הפיכת הקערה, נכנסים לסיפור עצמו,
מאמינה שבספרים הבאים יצוץ פחות.
מי לא ניחש את רוב הספר?
יש כמה סודות קטנים, מתוקים, שגורמים לך לפלוט ואוו, להשתנק.
בעיקר הקטע של דני הבייס בתרדמת.
זה היה טוב!
שאר העלילה צפויה למדי. דני גיבור על, יצליח להתגבר על כל המכשולים.
יעוף על דאוסיינס, יצליח למלא את כל מאווייו, יפגיש את טהולא עם זירו
הנבל יהפוך לדופליקט, אחרי מסע של עליות ומורדות, וכדו'.
צפוי, כבר אמרנו.
מה אהבתי מאוד?
את הדואוסיינס, והגוליבר. היה כיף לקרוא על עולם חדש, צבעוני, מלא יצירתיות מופרעת.
וללא חוקים שדורשים אנציקלופדיה: )
את קטעי העבר עם דוקטור קאלי,
שם הייתה הרבה פנטזיה נעימה, קסומה, לא מציאותית.
להתלקק.
גם העולם המחולק בפשטנות הזאת-
פיצ'ר, פרדס, סיים (מועתק מקומוניזם?) וכו'
כמה שזה לא מתקבל על הדעת, במחשבה שלישית זה סביר. לגמרי התחברתי לרעיון שעם התקדמות הטכנולוגיה
יגדל הפער בין הקבוצות השונות.
יפה הכיוון.
שאלות לא פתורות ...
איפה אמא של דני בכל העלילה? אפילו במסדר יש הדרת נשים?
אם אמא דופליקטית, ודני נקלע לצרות,
איך לא היה ביניהם כלום? הציק לי.
להיכן נעלם דוקטור קאלי?
הוא קבור אי שם באוקיינוס, ויציל את העולם בבוא עת מפני קליה?
סתם, סקרנות.
