סיפור בהמשכים בית ספר גבוה למשפטים.

מצב
הנושא נעול.

מלכה שליסל

משתמש פעיל
מנוי פרימיום
כתיבה ספרותית
'דגל אדום' זה לא המערבולת.
זה סימן זהירות.
אז כמובן שאי אפשר לאבחן לפי כמה סימנים,
ויש קריטריונים מאד ברורים
שרק איש מקצוע מתאים מוסמך לאבחן.
(אני למשל, לא.)
אלא שתיאורים שונים בסיפור (הנפלא!) הזה,
כפי שעיני ליבי צדו אותם,
יכולים (לא חייבים) להעיד על מגוון "הפרעות".
(צר לי ששוב הגבר יוצא האיש הרע,
זה בהחלט יכול להיות גם הפוך.
הגם שבמחקר מקובל שישנם הפרעות שונות עם הבדלי מגדר בשכיחות שלהן)

מה שכן, בל נשכח, שגם אותם "קריטריונים מאד ברורים"
הם אוסף מאפיינים וסימפטומים שהימצאות שלהם יחד בשכיחות מסויימת,
הוסכמה כרגע על ידי כותבי הDSM להיות מכונה בכותרת מסויימת
ולהיחשב כ"הפרעה"/"סטייה" במהדורה הנוכחית.
(לכן אבחנה מבדלת היא כל כך חשובה! ולעיתים היא די דקה ולכן גם מבלבלת ומעוורת.
קחו למשל הפרעת אישיות טורדנית-כפייתית והפרעת אישיות נרקסיסטית ותקבלו כמה מאפיינים בולטים זהים עם דיוקים קטנים, אך משמעותיים, שעושים את ההבדל.)

אז כן, יש מושג של "נורות אדומות" שחיוני להכיר
והיום יש מודעות לחשיבות המודעות אליהם.
האם כל כאב ראש+סחרחורות+קשיי שליפה+דופק איטי+קושי במתן שתן=חיידק במוח (המצאתי. המצאתי.)
???
ממש לא.
(יש מצב שזה בסך הכל תיאור של בן אדם שצם בטעות יומיים)
אבל אם אכן זה תיאור שתואם גם חיידק מוחי מסוים, אז "עירנות מונעת אסון" יכולה להציל חיים.

בקיצור,
סופרת מעולההההה יש בקרבנו
ליווי של פסיכולוגית, גם כן
אז מה עוד נותר לאחל בשבילנו?
פרק נוסף בהקדם.

ואת השניים המאורשים במה נברך?
שיהיו מאושרים תמיד!
ואם האנד יהיה בסוף קצת סד,
"אמרתי לכם" יהיה מי שיגיד🤪
 
נערך לאחרונה ב:

ליליאן

משתמש סופר מקצוען
כתיבה ספרותית
'דגל אדום' זה לא המערבולת.
זה סימן זהירות.
אז כמובן שאי אפשר לאבחן לפי כמה סימנים,
ויש קריטריונים מאד ברורים
שרק איש מקצוע מתאים מוסמך לאבחן.
(אני למשל, לא.)
אלא שתיאורים שונים בסיפור (הנפלא!) הזה,
כפי שעיני ליבי צדו אותם,
יכולים (לא חייבים) להעיד על מגוון "הפרעות".
(צר לי ששוב הגבר יוצא האיש הרע,
זה בהחלט יכול להיות גם הפוך.
הגם שבמחקר מקובל שישנם הפרעות שונות עם הבדלי מגדר בשכיחות שלהן)

מה שכן, בל נשכח, שגם אותם "קריטריונים מאד ברורים"
הם אוסף מאפיינים וסימפטומים שהימצאות שלהם יחד בשכיחות מסויימת,
הוסכמה כרגע על ידי כותבי הDSM להיות מכונה בכותרת מסויימת
ולהיחשב כ"הפרעה"/"סטייה" במהדורה הנוכחית.
(לכן אבחנה מבדלת היא כל כך חשובה! ולעיתים היא די דקה ולכן גם מבלבלת ומעוורת.
קחו למשל הפרעת אישיות טורדנית-כפייתית והפרעת אישיות נרקסיסטית ותקבלו כמה מאפיינים בולטים זהים עם דיוקים קטנים, אך משמעותיים, שעושים את ההבדל.)

אז כן, יש מושג של "נורות אדומות" שחיוני להכיר
והיום יש מודעות לחשיבות המודעות אליהם.
האם כל כאב ראש+סחרחורות+קשיי שליפה+דופק איטי+קושי במתן שתן=חיידק במוח (המצאתי. המצאתי.)
???
ממש לא.
(יש מצב שזה בסך הכל תיאור של בן אדם שצם בטעות יומיים)
אבל אם אכן זה תיאור שתואם גם חיידק מוחי מסוים, אז "עירנות מונעת אסון" יכולה להציל חיים.

בקיצור,
סופרת מעולההההה יש בקרבנו
ליווי של פסיכולוגית, גם כן
אז מה עוד נותר לאחל בשבילנו?
פרק נוסף בהקדם.

ואת השניים המאורשים במה נברך?
שיהיו מאושרים תמיד!
ואם האנד יהיה בסוף קצת סד,
"אמרתי לכם" יהיה מי שיגיד🤪
יכול להיות. אני לא חושבת שהוא חלק. בכל מקרה, ממירב האבחנות, לא הייתי הולכת על בורדרליין. זה יותר קרוב לדברים אחרים.
 

סבתא חביבה

משתמש מקצוען
כתיבה ספרותית
הדגלים האדומים לא היו דפוסי אישיות בעייתים, יותר כמו קלישאות נפוצות
הסיפור כולו מעט קלישאתי, ולכן לדעתי הדגלים האדומים הם אכן כאלה, בהתאמה לכל הסגנון של הסיפור
 

בואו נעצב את זה ביחד

משתמש מקצוען
עיצוב גרפי
כתיבה ספרותית
היו הרבה דיונים בבית על התאריך של החתונה.

היתה איזו אסיפה לא מתוזמנת, אבא ישב עם הגמרא בראש השולחן, אמא ולאהלה ישבו בקצה השני ואני התקפלתי עם הרגליים על הספה.

''אני לא מבינה לאהלה, זה שאת חיכיתי אחת עשרה חודשים לחתונה, זה מחייב גם אותי?'' הייתי עצבנית. לאהלה אמרה לאמא שלדעתה כדאי לקבוע את החתונה באזור פורים.

''לא, זה לא מחייב אותך'' היא ענתה, בטון של אחות גדולה ויודעת כל ''אבל תביני שיש דברים שאנשים חכמים ממך קבעו, ולא סתם'' היא הפנתה לאמא מבט כזה של 'נכון?'

אמא שתקה, גם אבא.

''האנשים החכמים הללו לא מכירים אותי ולא את שלוימי, ואני בכלל לא מבינה באיזה קטע את מתערבת לי בחיים??'' כעסתי ממש, למרות שתוכי הרגשתי תחושת סיפוק על האופן שאני מצליחה להתווכח עם לאהלה, לא אמרתי להם שכל הטיעונים שלי נאמרו על ידי שלוימי בפגישה של הארוסים.

אמא הסתכלה עלי, ואז על אבא, היה לה מבט נואש.

ריחמתי עליה. אמא לא אוהבת להתווכח ולא לריב. גם בתקופות שקניתי ועשיתי דברים שזה ממש לא הסגנון שלנו, היא היתה מאוד עדינה איתי. היו ויכוחים, אבל אף פעם לא היו טונים גבוהים ובטח שלא הטחות ועלבונות. כמו לאהלה.

בסוף אבא אמר את המילה האחרונה.

''לאהלה'' הוא התחיל בקול שקט ''אני ואמא מעריכים את המחשבה שלך על דבוירי, אבל יש דברים שרק הבן אדם בעצמו יכול להחליט'' הוא עצר. חייכתי אל לאהלה בניצחון ואז אל אבא במבט מודה.

אבל אבא לא הסתכל עלי בכלל, הוא מרט את הדפים שהיו לו על השולחן. נועץ בהם מבט שלא רואה כלום.

לאהלה היתה נראת מובסת.

''אני לא מבינה מה הבעיה שלך,'' היא הצטרדה בזעם אמיתי ''מילא החלטת ללבוש מה שבא לך, אבל מה הקטע לנסות לייחצן את המודרניות שלך בכל צעד?? את פשוט חושבת כמו ילדה! ''היא כמעט צעקה.

פערתי פה המום, בחיים היא לא דיברה אלי ככה.

גם לא הבנתי מה היא מתכוונת. מה זה נקרא לייחצן את המודרניות? למה להתחתן אחרי שלושה חודשים זה לייחצן? שלוימי אמר לי בעצמו שהוא כבר בן עשרים וארבע, ויש לו חברים שעושים חלאקה והוא לא רואה ענין לחכות מדי הרבה זמן. מה הקשר מודרניות פה??

למזלי אמא החליטה שנגמר הסיפור.

''דבורה,'' היא התרוממה והתחילה לצעוד, מזמינה אותי בתנועת יד ''בואי, אני רוצה לדבר איתך'' היא הסתכלה על אבא והם החליפו הנהון קטן.

קמתי לאט. הראש שלי כאב, לא הסתכלתי על לאהלה, כעסתי עליה.

נכנסנו לחדר שלי והתיישבתי על המיטה, נשענת על הקיר. אמא ישבה על כסא.

הייתי מסוקרנת מה נדבר, אף פעם לא דיברתי עם אמא שיחות נפש או משהו.

''דבורה,'' אמא הסתכלה עלי ''דבר ראשון, אל תתני לאף אחד להרוס לך את השמחה שלך''

היא התקרבה אלי עם הכסא, ''זכית ברוך השם בבחור מקסים, היום התקשרה אלי דודה שלו, ציפי שטרנהויז, היא אמרה לי שהוא בחור עם אופי מיוחד, בחיים היא לא ראתה אותו כועס או צועק'' אמא חייכה אלי, בלעתי בשקיקה את האינפורמציה החדשה לי.

''ולמרות שהיו פעמים שאנשים התווכחו איתו או פגעו בו בציבור'' היא הסתכלה על הדלת והנמיכה טון ''הוא אף פעם לא ענה בכעס או בפגיעה חוזרת'' ראיתי שאמא מתרשמת באמת. תחושה טובה עלתה לי בלב.

''וואו'' אמרתי, ממש שמחתי לשמוע את זה ''מה עוד היא אמרה לך עליו? מי זו בכלל ציפי? איך היא מכירה אותך?'' התעניינתי.

אמא הסמיקה קצת, שזה דבר די נדיר.

היא קמה, סגרה את הדלת ואז ניגשה לערימת הבגדים שלי והתחילה לקפל אותם.

''אני מכירה אותה מקורס שלמדנו ביחד'' היא התחילה לומר, מפנה אלי מבט ''לציפי יש בת שירדה מהדרך'' היא התרכזה בקיפול בכל מאודה ''נפגשנו בקורס להורים לנוער בסיכון''

הלם.

זו הדרך היחידה לבטא את מה שהרגשתי.
 

בואו נעצב את זה ביחד

משתמש מקצוען
עיצוב גרפי
כתיבה ספרותית
''קורס לנוער בסיכון?'' הסתכלתי עליה המומה לגמרי, הראש שלי כאב בטירוף, משכתי את השמיכה אלי והרגשתי אבודה.

אמא הנהנה, אני מדמיינת שהיא נראת תמהה קצת?

''כן, כלומר, קורס להורים לנוער מתמודד'' היא התחילה לקפל את החולצות בסיס שלי, נזכרתי שהיא אמרה לי בהתחלה שהחולצות האלו צמודות.

''אבל...'' גמגמתי ''אבל למה הלכת לשם? את רוצה להגיד שירדתי מהדרך?'' הרגשתי פגועה עד עמקי נשמתי.

אמא נבהלה אם כי חיוך קטן עלה לה על השפתיים ''לא, את ממש לא ירדת מהדרך'' היא עזבה את הבגדים והתקרבה אלי ''אבל פחדנו שזה יכול לקרות''

השפלתי מבט לשמיכה שלי ''פחדנו? מי, את ואבא?'' שאלתי, והרגשתי מוזר.

כאילו מישהו לקח אותי אחורה לזמנים ישנים וגילה לי שמאחורי כל תנועה שלי היו אלף מחשבות והתלבטויות ודרכי תגובה.

''כן'' אמא ענתה ''פחדנו, אבל ככל שעבר הזמן הבנו שברוך השם יש לנו בת טובה, שיש לה קושי מסוים וזה נגמר שם'' היא ישבה שוב על הכסא, הידים שלה היו מכווצות, הרגשתי שלשתינו לא נח.

שתקתי קצת.

ועוד קצת.

אבא ואמא פחדו שאני ארד מהדרך. הם פחדו שאני אהיה חילונייה? המחשבה הזו שיגעה אותי.

''מה זה הקושי המסויים הזה?'' שאלתי אותה בסוף. לא מצליחה להגיע לשום מסקנה מעצמי.

אמא רכנה אלי ''דבורה, יש לך טעם טוב, ואת אוהבת להתלבש בלי להרגיש שמגבילים אותך, נכון?''

הנהנתי.

''אז למרות שזה כואב לי ולאבא לראות אותך לפעמים עוברת על הלכות צניעות'' אמא התנשמה, ואני התכווצתי לתוך עצמי, תחושות לא טובות בעבעו לי בלב ''אנחנו מכבדים ואוהבים אותך כמו שאת, בלי לשפוט'' היא סיימה, הרגשתי שהיא מצטטת משהו.

הבנתי פתאום שזו פשוט היתה הגישה שלהם כל הזמן, להכיל ולקבל את דבורה המודרנית.

גוש מציק התיישב לי בגרון.

''אבל'' אמרתי בקול גדוש ''אבל אני לא נקראת נוער בסיכון!!!'' את המילה האחרונה אמרתי בכעס ממשי, ידעתי שאם לאהלה היתה פה היא היתה אומרת שאני לא רק חושבת כמו ילדה, אלא גם מתנהגת כמו ילדה.

אמא התרחקה קצת, ''דבורה'' היא הנמיכה את הטון שלה עוד יותר ''אנשים הם לא הגדרות, ואת לא נקראת שום דבר, היית בחורה צעירה ששינתה את הסגנון שלה ואני ואבא לא אוהבים לעשות טעויות, במיוחד לא על חשבון הילדים שלנו, מבינה?''

החלטתי שאני חייבת להבין.

חשבתי על זה.

ופתאום ידעתי מה אני הולכת לעשות הערב.

אני הולכת להתקשר לשלוימי.
 
נערך לאחרונה ב:

ליליאן

משתמש סופר מקצוען
כתיבה ספרותית
2 פרקים נפלאים. בחירה טובה מאוד. עד שבורה חשבה שהאמא מצטטטת, באתי לכתוב כמה אני אוהבת ההורים. כמה הבנת מורכבות וכמה הליכה בין הטיפות עם כל ילד בנפרד. כמה שמירה על הכבוד של הילדים. האפיון דמויות הולך ומשתפר! התעצבנתי אז התגובה של דבורה בסוף. אני מבינה שזו היא והיא לא תשתנה ברגע אחד. אבל מקווה שהכתיבה עצמה, כולם חוץ ממנה, יהיו שטחיים פחות ומורכבים יותר.
 

הטעם המושלם

משתמש סופר מקצוען
מנוי פרימיום
כתיבה ספרותית
מדהים!
@בואו נעצב את זה ביחד את חסידית?
הסיבה שחסידים מחכים הרבה זמן והשאר לא זה כי חסידים לא נפגשים. (חוץ מחב"ד, אני לא יודעת אם נפגשים או לא, אבל מחכים חודש וחצי).
אם הם נפגשים אין שום סיבה לא לעשות את החתונה תוך 3 חודשים.
ולחכות לפורים זה המון. (הם בתמוז אאל"ט)
 

ליליאן

משתמש סופר מקצוען
כתיבה ספרותית
מדהים!
@בואו נעצב את זה ביחד את חסידית?
הסיבה שחסידים מחכים הרבה זמן והשאר לא זה כי חסידים לא נפגשים. (חוץ מחב"ד, אני לא יודעת אם נפגשים או לא, אבל מחכים חודש וחצי).
אם הם נפגשים אין שום סיבה לא לעשות את החתונה תוך 3 חודשים.
ולחכות לפורים זה המון. (הם בתמוז אאל"ט)
חב"ד החזקים נוסעים לרבי החתנים לאיזה חודש לפחות
 

ליאורהA

מהמשתמשים המובילים!
מנוי פרימיום
בוגר/תלמיד פרוג
כתיבה ספרותית
D I G I T A L
וואו, עוד שני פרקים ברצף! איזו סופרת שווה יש לנו... ;);)

מעניין הדיון שמתנהל פה, ומעניין מה עוד נגלה בהמשך הסיפור...


הערה קטנה, לדעתי אפשר לוותר על שתי השורות האחרונות כאן:
אמא הסמיקה קצת, שזה דבר די נדיר.

היא קמה, סגרה את הדלת ואז ניגשה לערימת הבגדים שלי והתחילה לקפל אותם.

''אני מכירה אותה מקורס שלמדנו ביחד'' היא התחילה לומר, מפנה אלי מבט ''לציפי יש בת שירדה מהדרך'' היא התרכזה בקיפול בכל מאודה ''נפגשנו בקורס להורים לנוער בסיכון''

הלם.

זו הדרך היחידה לבטא את מה שהרגשתי.
ולתת לנו להרגיש לבד את ההלם. לתת לו להדהד.
מה גם שממש בתחילת הפרק הבא את מבטאת את ההלם של דבורה גם במילים וגם בתיאור.
''קורס לנוער בסיכון?'' הסתכלתי עליה המומה לגמרי, הראש שלי כאב בטירוף, משכתי את השמיכה אלי והרגשתי אבודה.

רק עוד מילה אחת:
תמשיכי. :)
 
נערך לאחרונה ב:

ליליאן

משתמש סופר מקצוען
כתיבה ספרותית
מדהים!
@בואו נעצב את זה ביחד את חסידית?
הסיבה שחסידים מחכים הרבה זמן והשאר לא זה כי חסידים לא נפגשים. (חוץ מחב"ד, אני לא יודעת אם נפגשים או לא, אבל מחכים חודש וחצי).
אם הם נפגשים אין שום סיבה לא לעשות את החתונה תוך 3 חודשים.
ולחכות לפורים זה המון. (הם בתמוז אאל"ט)
השאלה אם המשפחה וכל מי שמארגן את החתונה יודע שהם נפגשים. זה לא היה ברור מהפגישה באירוסין.
 

מימיי

משתמש מקצוען
כתיבה ספרותית
איור וציור מקצועי
פרסום וקופי
מדהים!
@בואו נעצב את זה ביחד את חסידית?
הסיבה שחסידים מחכים הרבה זמן והשאר לא זה כי חסידים לא נפגשים. (חוץ מחב"ד, אני לא יודעת אם נפגשים או לא, אבל מחכים חודש וחצי).
אם הם נפגשים אין שום סיבה לא לעשות את החתונה תוך 3 חודשים.
ולחכות לפורים זה המון. (הם בתמוז אאל"ט)
חב''ד מחכים שלושה חודשים אם לא ארבעה..
תלוי באיזה תקופה בשנה החתונה.
למשל, חתן וכלה שעכשיו התארסו, יתחתנו באזור חשוון..
ובדרך כלל החתן נוסע לרבי בין התקופה של הווארט (אירוסין) לחתונה.
 

גאווהסקריפט

משתמש פעיל
כתיבה ספרותית
קודם כל את מדהימה! הכתיבה שלך סוחפת וגורמת לי לחכות לעוד ועוד
שלוימי מבלבל אותי
כי אולי לא צריך להיסחף להפרעות אישיות, למרות שהכותבת כן רומזת לכך שלא כחלק מהסיפור, אבל עדיין.
יש התנהגויות רבות שיכולות להיות תסמינים של הפרעות נפש אבל יכולות גם להופיע אצל אנשים ללא ההפרעה
כמו שכולנו מדוכדכים לפעמים, נתקעים על דברים או מוצאים נחמה בחזרתיות קבועה.
אני חושבת שזו נקודה חשובה. לא לרוץ לאבחן על סמך כמה משפטים...
מצד שני הכל קצת יותר מדי
הוא שתלטן
ומרגיש מדי בנוח בסיטואציה
ומוזר שהוא מעונין בה עם התמימות שלה מול האסטרטג שהוא
וכשהיא מעלה את ה"דברים" שאמרו לה בפגישה הוא כאילו כבר יודע אילו "דברים" ואפילו לא נלחץ...

זה מעניין ממש.

ועכשיו סליחה על הבוטות, אבל למה היא כל כך סתומה, חסרת מודעות,עם מינימום הבנה או היכרות עם הנפש שלה?????
ומי מתארס ככה???????
אני משתגעת ממנה............
 

ליליאן

משתמש סופר מקצוען
כתיבה ספרותית
ועכשיו סליחה על הבוטות, אבל למה היא כל כך סתומה, חסרת מודעות,עם מינימום הבנה או היכרות עם הנפש שלה?????
ומי מתארס ככה???????
אני משתגעת ממנה............
אנשים שטחיים. ככה הם מתחתנים. את פוגשת אותן אח"כ בגינה ומזהה מהר מאוד.
 
מצב
הנושא נעול.

אולי מעניין אותך גם...

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק צח

א מִזְמוֹר שִׁירוּ לַיי שִׁיר חָדָשׁ כִּי נִפְלָאוֹת עָשָׂה הוֹשִׁיעָה לּוֹ יְמִינוֹ וּזְרוֹעַ קָדְשׁוֹ:ב הוֹדִיעַ יי יְשׁוּעָתוֹ לְעֵינֵי הַגּוֹיִם גִּלָּה צִדְקָתוֹ:ג זָכַר חַסְדּוֹ וֶאֱמוּנָתוֹ לְבֵית יִשְׂרָאֵל רָאוּ כָל אַפְסֵי אָרֶץ אֵת יְשׁוּעַת אֱלֹהֵינוּ:ד הָרִיעוּ לַיי כָּל הָאָרֶץ פִּצְחוּ וְרַנְּנוּ וְזַמֵּרוּ:ה זַמְּרוּ לַיי בְּכִנּוֹר בְּכִנּוֹר וְקוֹל זִמְרָה:ו בַּחֲצֹצְרוֹת וְקוֹל שׁוֹפָר הָרִיעוּ לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ יי:ז יִרְעַם הַיָּם וּמְלֹאוֹ תֵּבֵל וְיֹשְׁבֵי בָהּ:ח נְהָרוֹת יִמְחֲאוּ כָף יַחַד הָרִים יְרַנֵּנוּ:ט לִפְנֵי יי כִּי בָא לִשְׁפֹּט הָאָרֶץ יִשְׁפֹּט תֵּבֵל בְּצֶדֶק וְעַמִּים בְּמֵישָׁרִים:
נקרא  5  פעמים

אתגר AI

ותשובה ותפילה וצדקה • אתגר 111

לוח מודעות

למעלה