נניח לרגע שהפאסט נישט לא קיים.
מה ההגיון לשלוח אנשים לעבודות שבהן הם יהיו אחד מאלף עותקים זהים, בורג קטן בפס הייצור שלאף אחד לא אכפת מכשרונותיו ויכולותיו?
תחשוב על הסיפוק של אדם כזה, על החשק שלו לקום בבוקר לכזו עבודה משעממת.
לא ביקשתי לשלוח את הגאון הכי גדול במחזור שלו שיכול להיות יזם נדל"ן מצליח מאוד, להיות עובד פס ייצור בפפסי. דיברתי על אלו שמרוב שהם לא מוצאים את עצמם בשום מקום - הם פושטים ידיהם לצדקה במקרה הפחות טוב, או מתרגשים כשיש הנחה של 1.9 ש"ח על טיטולים.
לכו לעבוד בפס הייצור של פפסי, תרוויחו 6000 ש"ח בחודש (במקום 3000 ש"ח אבטלה) ותתחילו לחיות כמו בני אדם.
עכשיו תתקפו אותי ש-6000 ש"ח בחודש זה ממש לא מספיק כדי לחיות כמו בני אדם. יכול להיות. אבל זה בוודאי יותר מכלום. זה תוספת של 6000 ש"ח בחודש למישהו שעד היום לא עבד בכלל.
כבודו לא קרא את המאמרים "שלי" בעניין או פשוט התעלם מהעקרון שלהם.
הנה כמה מהציטוטים שלך:
1. רפאל וואהל "חפשו להעסיק כמה שיותר מאנ"ש"
לא - חפשו להעסיק עובדים תותחים, שיעלו לכם זול ויתנו לכם תפוקה בומבה.
2. רפאל וואהל "תשמרו שהכסף יצא בתוך הקהילה"
לא - תוציאו את הכסף למי שמוכר לכם הכי בזול את המוצרים הכי טובים.
3. וואהל אומר: תעודדו באופן מלאכותי שאבריכם יעבדו בעבודות דפוקות.
אני אומר: תעודדו שאברכים יעבדו במקצועות שיש להם בהם יתרון.
4. רפאל וואהל מציע מפעלי "פרי גליל", הארגז, מרכבים [כולם מפעלים של "חפירת בורות וכיסויים" שמתקיימים בזכות המיסים שלנו]
אני מציע להקים "טמפו - פפסי". מפעל מדהים וענק שאיש לא יודע שהוא שייך לחרדים.
1. למה? מה היה קורה לטמפו אם הם היו מעדיפים העסקת חרדים? הרווחיות שלהם היתה יורדת מ-1.77 מיליארד ש"ח בשנה, למיליארד ש"ח בשנה? מיליוני שקלים אחרים היו נכנסים לתוך הקהילה ומעלים משמעותית את רמת החיים של אלפי אנשים.
2. כפי שכתבתי, צעד זה של שמירת הכסף בתוך הקהילה, הוא רק אחרי שהוקמו מפעלי ענק בבעלות חרדית, ולפחות 90% מהציבור החרדי מתפרנס ברמה סבירה. הגבירים הגדולים בארה"ב מוציאים כסף
רק בתוך הקהילה. ביודעי ומכירי קאמינא. הם לעולם לא רוכשים שירות ממישהו שאינו יהודי. מהמסד ועד הטפחות.
3. כפי שכתבתי בתחילת ההודעה. הוא לגמרי צודק כשמדובר על אנשים שאין להם את היכולות לעבוד במקצועות שיש להם בהם יתרון. אין דוגמאות לנקוט בהם, אבל כל אחד שיסתכל על חבריו לבית הכנסת, יוכל בוודאות לסמן אחוזים ניכרים שאין להם יתרון לעבודה בתחום מסוים, והם מאוד מתאימים לפסי ייצור שונים. בין אם מדובר בטמפו, בין אם מדובר בתחבורה ציבורית, ובין אם מדובר בשאר תחומים שהם בגדר "פאסט נישט".
4. הוא מציע גם מפעלים כאלו וגם מפעלים כאלו. בכל מדינת ישראל יש אולי 20-30 מפעלי ענק בסדר גודל של טמפו. כל היתר הם מפעלים קטנים יותר, עם לא יותר מכמה מאות בודדות של עובדים, עם מחזור שנתי שאינו עובר את ה-100 מיליון ש"ח.
מלבד זאת, אני חושב שאין הגדרה ברורה יותר להבדל הגדול והמכאיב בין ארה"ב לישראל, מאשר "טמפו"
שאיש לא יודע שהוא שייך לחרדים. כתבתי כבר בהודעות קודמות, שלא ברור לי בכלל שהם אכן חרדים, אבל אם כן - מדוע איש לא יודע על כך? למה הציבור החרדי לא נהנה מזה שאחד מבניו הוא הבעלים של אחד המפעלים הגדולים ביותר בארץ?
במאמריו של וואהל, יש בהחלט גם קריאת השכמה דחופה לאותם בעלים של מפעלי ענק: גרמו לציבור כולו לדעת שאתם חלק אינטגרלי ממנו, הפרישו נתח מכספכם והזרימו אותו לציבור החרדי: תרומות, תעסוקה וכו'.
ובקשר למורות בחינוך העצמאי - תסתכל באמת כמה בנות הולכות להיות מורות כיום, אולי 2 אחוזים ממחזור. למרות שתנאי העבודה מותאמים מאוד לאם החרדית, ולמרות שתחושת השליחות של מורה אמורה להיות הרבה יותר גבוהה מזה שחזר הביתה בסיפוק שהוא ייצר עוד 1000 בקבוקי קולה.
זה ממש לא קשור לנושא. עד לפני כ-20 שנה, רוב גדול של הבנות רצו וחיפשו משרות בתחום ההוראה. והיצע העובדות היה גדול משמעותית מהביקוש של מנהלות המוסדות. כלומר היו הרבה יותר מתמודדות על כל משרה.
מצב זה הוביל לכך, שמחוסר ברירה התחילו הבנות לחפש אפיקים אחרים: הייטק, שלל מקצועות פרילאנס וכדו'. היום המצב בתחום ההוראה כמעט הפוך, וקרוב למצב שלא מוצאים מורות לאיוש תקנים.
ואגב, תחום ההוראה הוא תחום כייפי ביותר מבחינת שעות עבודה, חופשות וכו'. הוא אולי לא הכי מתגמל בהשוואה לתחומים אחרים, אבל יתרונותיו בהחלט משמעותיים.