טוב, אם כבר הפנו אותי לפה (תודה למפנה, והיי לכולם...) אני אוסיף את דעתי, למרות שאני לא ממש בטוחה מה נושא הדיון.
את דרכי התחלתי כצלמת שנייה של "הגלים", והוא לימד אותי את הבסיס של המקצוע.
בהמשך הצטרפתי לצלמים נוספים, ועבדתי במשך כשנתיים רק כצלמת שנייה. כשחברה רצתה שאצלם את החתונה שלה הגלים הציע לי לקחת את האירוע כצלמת ראשית ושהוא יבוא כצלם שני שלי ויחנוך אותי.
בדיעבד - הדרך הכי נכונה ללמוד את המקצוע, לדעתי.
כיום בחתונות שבהן אני צלמת ראשית אני לוקחת צלם שעובד כצלם שני שלי בדיוק כמו שאני עובדת כשאני צלמת שנייה שלו או של אחרים (אני עדיין עושה את זה).
על עבודת הצלם השני אני משלמת לצלם השני סכום מכובד, שהוא אותו הסכום שמשלמים לי כשאני צלמת שנייה.
בנוסף אני משלמת לו עוד כמה מאות ש"ח על הבאת ציוד התאורה. (ובנוסף עוד כמה מאות ש"ח לעוזר, כמו רובנו.)
כמובן שיש הבדל בנושא הזה בין המגזר החרדי למגזר הדתי, והשאלה היא לאן את מכוונת. במגזר החרדי קשה יותר לאישה לא רק בשל השיקולים שהוזכרו פה, אלא גם כי בחתונות חרדיות יש לצלמת פחות אפשרויות להתבלט בצורה שתגרום לאנשים לקחת אותה דווקא כי היא היא, בלי קשר להיותה אישה:
* ברוב החתונות את לא יכולה לצלם פורטרטים מרגשים בחופה, פשוט כי הכל צפוף ואפילו לצלם גבר הקטע של הפורטרטים המרגשים הוא מאתגר. אישה לא יכולה להיכנס לשם, טכנית, כי הכל מלא גברים צפופים.
* לעתים קרובות קבלת הפנים קצרה וצפופה, כי עסוקים בצילומים המבויימים. יש חתונות חרדיות שבהן יש חיבוקים ורגעים מרגשים בכסא הכלה, אבל יש גם רבות שאין בהן את זה. זה חומר טוב להוציא ממנו רגעים מרגשים ולהתבלט על פני צלמים אחרים, ואם ברוב החתונות שתצלמי לא יהיה את זה - זה מוריד לך עוד אפשרות להתבלט.
* כלות רבות לא רוצות צילומי חוץ, ועם כל הכבוד לצילומי סטודיו - הכי הרבה שתוכלי להגיע אליו זה "וואו, את טובה כמו הצלמים הגברים". אין הרבה מה לגוון. מדי פעם מישהו מביא גימיק חדש (עכשיו זה הקטע של הפלאשים הצבעוניים על הרקע ו/או ההשתקפויות. או שמא כבר יש גימיק חדש בינתיים?), אז אולי את תהיי זו שתביא את הגימיק הבא, שנייה לפני שכולם יעתיקו אותו. אבל זהו.
בצילומי חוץ כל אחד מביא את הרגש שלו והעין שלו. אפילו אם מנסים להעתיק - בסוף לכל אחד זה יוצא אחרת. תשווי פעם צילומי חוץ מימין משה (הנדושה לאללה) בין צלמים שונים. כל אחד מצלם בסגנון משלו. (אגב, אני אישית רואה בלוקיישן הזה הבדל מובהק בין גברים לנשים, משום מה.)
כדי להיות צלמת שנייה שעובדת הרבה ובמחיר הוגן, לעומת זאת, מספיק שתהיי טובה מבחינה טכנית, ושכאשר יש מולך רגעים מרגשים תדעי לתפוס אותם. את לא צריכה שיהיה לך תיק עבודות מתלבט בקטע הסגנוני, עם המון תמונות מרגשות, כי הצלמים מחפשים קודם כל (ובצדק) צלמת טובה מבחינה טכנית. את הקטע של הסגנון האישי הייחודי הם יביאו בעצמם, בתור הצלם הראשי באירוע. (לא אומרת שצלמת שנייה לא צריכה לתפוס רגעים מרגשים, אלא שזה יגיע עם הזמן, ולא על פי זה ייבחנו אותך הצלמים.)
הבעיה היא שאין כמעט צלמות אירועים טובות מבחינה טכנית, לצערי. אבל זה אפשרי, ואם את רוצה להיות אחת מהן את יכולה. אין דבר העומד בפני הרצון...
תכלס ההמלצה שלי למי שרוצה להיכנס לתחום:
חפשי צלם גבר שאת אוהבת את התמונות שלו ושיש לו ניסיון בצילום אירועים כצלם ראשי (שתוכלי ללמוד ממנו התנהלות באירוע וניהול של הצילום באירוע) ובקשי ממנו לקחת אותך כצלמת-בחינם באירועים שבהם אין לו צלמת שנייה (שהלקוח לא הזמין). כך הוא יוכל לתת לך רדיו לשליטה בפלאשים של הנשים, ובכל פעם שהוא לא באיזור תוכלי לצלם שם.
אם זה אירוע שיש בו צלמת שנייה - את לא תוכלי לצלם כ"כ, כי את תגנבי לה את ההבזקות.
אחרי 2-3 אירועים תוכלי להתחיל לעבוד כצלמת שנייה של צלמים מתחילים, ולאט לאט להתקדם משם.
ועוד משהו קטן בנוגע לשכר: באופן כללי במגזר הדתי לאומי צלמים משלמים לצלמות יותר מאשר במגזר החרדי, בהכללה. אני חושבת שהסיבה היא ביצה-ותרנגולת. אין המון צלמות אירועים טובות, ולכן במגזר החרדי הצלמים מראש לא סומכים עליהן ולא מתייחסים לתמונות שלהן כאל משהו רציני, ולכן הם לא מוכרים את הצלמת ללקוח במחיר סביר (כי זה רק כדי לצאת ידי חובה ולא כדי באמת להשתמש בתמונות ולאהוב אותן), ולכן לא יכולים לשלם לצלמת מחיר הוגן (לא, 150 ש"ח מעל השכר של העוזר, שאין לו ציוד משלו ולא צריך הכשרה <מקצועית או אוטו-דידקטית> ושניתן להחליפו באדם מהרחוב במקרה חירום - זה לא שכר הוגן), ולכן אין לאף אחת אינטרס להפוך לצלמת אירועים טובה.
כל הנ"ל בהכללה גסה, אנא עדנו אותה כשאתם קוראים את זה. אני פשוט ממהרת ולכן כותבת בהכללה.
והתייחסות לנושא החתונות החסידיות שצילמתי ושהוזכרו פה:
בחתונות החסידיות שבהן צילמתי את הכלה צילומי חוץ וסטודיו (ולעתים גם צילומי משפחות. לא תאמינו, אבל יש חסידים שמאמינים שיותר צנוע שאישה תצלם את המשפחות, כולל הגברים, מאשר שגבר יצלם את המשפחות, כולל הנשים. או שאלו משפחות שבהן הגברים בכל מקרה לא מצטלמים, ואז טבעי שאישה תצלם את המשפחות) ואז הלכתי הביתה והשארתי את הצלם השני שלי לצלם את כל האירוע לבד - העבודה של הצלם היתה קצת יותר רחבה מאשר במקרים שבהם אני נוכחת בשטח, ולכן שילמתי לו מעט יותר מהרגיל.
באופן שבו אני מנהלת את העסק שלי, מתוך השקפה ששעות הצילום באירוע הן רק חלק קטן מתוך כלל המרכיבים של מחיר צילום חתונה - ההבדל ברווח שלי בין אירוע שנכחתי בכולו לבין אירוע שבו צילמתי רק פורטרטים והלכתי - התאים בדיוק לכמות העבודה שירדה מהכתפיים שלי.
כלומר, זה היה יום צילומים של בערך 3 שעות במקום בערך 8 שעות (אני מדברת על המחיר הבסיסי. כמובן שיש לפעמים שעות נוספות וזה עשוי להימתח גם ל-14 שעות, אבל יש תשלום נפרד על השעות הנוספות ולכן הן לא רלוונטיות).
אבל בפועל על כל אחת מהחתונות האלה עבדתי נניח 20 שעות במקום 25 שעות. זה הבדל, אבל הוא לא עצום.
מבחינת התנהלות מול הלקוח העבודה היתה קשה יותר מאשר באירוע שאני נוכחת לכל אורכו. מבחינת האחריות המשפטית אין הבדל בין זה לבין אירוע מלא. אין שינוי גם מבחינת בניית העסק שלי (כל אירוע שאני מצלמת צריך לממן את בניית העסק השנתית שלי, כלומר אתר האינטרנט שלי, פרסום, שיחות-עם-לקוחות-שלא-סגרו-בסוף, רו"ח וכו'. וגם אירוע שבו עבדתי מעט שעות צריך להשתתף בנ"ל, כמו כל אירוע אחר).
מאחר שעשיתי את החישוב הזה מראש וידעתי לתמחר מראש בהתאם, העבודה היתה שווה לי אפילו שהייתי צריכה לשלם סכום מכובד לצלם השני, כמו שנאמר פה.
בואו נגיד את זה ככה: אני יצאתי מהאירוע הזה עם סכום גדול משל הצלם השני, ובצדק.