הנושאים החמים
הנושאים החמים
-"נאצי!"
-"אני"
-"לא, סבתא שלי. ברור שאתה, עוכר ישראל שכמוך!"
הישיבה הממושכת על המדרכה הכאיבה לו. אבל לא. הוא לא ייתן לו את ההנאה.
שימשיך לעמוד כמו עגל ולשמור עליו עד שתגיע הניידת. פושעים.
בעצם, למה לחכות לניידת? צ'פחה אחת לפנים והילדון עם המדים מחוק.
הוא ניסה להתרומם באגביות.
"היי, אתה שם! רק אל תאלץ אותי לאיים עליך באקדח" המדים האפורים האפילו עליו באיום. הוא מידי ערני. צריך להסיח את הדעת. יאללה, עוד סידרה של קללות.
"תאיים עלי במה שאתה רוצה, עמלק!" הפיאות הסטורות על פניו הקשו את הראיה. זה לא הפריע לו. "כן. עמלק! זה מה שאתה, עמלק. גלגול של המן הרשע!"
"תשתוק כבר!" הוא נבח עליו "עוד מילה ואני אוזק אותך!" צלצול מאיים נשמע מן האזיקים שהשתפלו מכיסיו.
"נראה אותך.." חיוך מרוצה נמרח על הפנים המיוזעות. זו תהיה הזדמנות טובה להשיב לו מנת אפיים. הוא לא יודע עם מי יש לו עסק. הפרחח.
הוא רכן אליו. מבע פניו חמור. "בלי משחקים!"
העיניים הקטנות שעל המדרכה סרקו את השטח. הניידת לא בשטח. יופי.
משיכה מהירה וחדה בצווארון, רגל שנשלחה קדימה במפתיע והצעיר שוכב אפרקדן על המדרכה. פנס רחוב שבור מעליו. האקדח מושלך לצידו.
"מה????---" עיניו התעגלו בתדהמה.
"תקשיב טוב!" הבל פיו של השטריימל היה קרוב אליו. מעליו. "כאן לא ילך לכם בכוח. תבינו את זה וזריז" הצללית מעליו זעה בתזזיות. "תאמין לי, הייתי מ..." הוא נעצר. אורות כחולים נראו מסוף הרחוב. יש לו חמש דקות. אם החבר'ה מהשכונה יעבדו כמו שצריך, אפילו יותר.
"אתה מבין מה אתה עושה עכשיו?????" המדים על הארץ התקשו לקבל את המצב החדש שנוצר. זה לא אמיתי.
"מבין יותר מידי טוב. אתה מגיע לכאן. יותר נכון פולש, ומחליט לעצור אותי בגלל ששפכתי קצת אקונומיקה על המדים הזוועתיים שלך" הוא הידק את אחיזתו בצוואר. נהנה מהשליטה.
"קצת אקונומיקה..." הוא ניסה להרוויח זמן. עוד רגע תבוא ניידת. הם יעשו מהברנש הזה קציצות. חצוף מחוצף.
"הכמות לא משנה כאן. רק תן לי לתת לך טיפ קטן לפני שאנחנו נפרדים כאויבים מושבעים" הוא סובב באצבע ברזל את ראשו של הצעיר לעברו.
"אני.." נאנק הצעיר.
"לעולם" הרעים בעל הכותונת פסים "אל תדחוף את האף הפחוס שלך למקומות שאתה לא רצוי בהם." הוא שחרר מעט את אחיזתו."האנשים כאן לא נמושות, כמו שאתה חושב, מגבנ"ק צעיר. גם אם יש להם שטריימל בגודל של גלגלי הניידת שאוטוטו תאסוף אותך מהמדרכה"
הוא התרומם. כף רגלו מהדקת את הגוף שעל המדרכה שהפעם פניו לרצפת הרחוב "עייפת אותי, בחור. תעביר את המסר שלי לכל הכנופיה שלך. אני הולך הביתה."
"הביתה? שכח מזה!" הוא ניסה להתרומם. האקדח במרחק נגיעה. על העלבון הזה הוא לא יעבור בשתיקה.
"כן, הביתה" הוא מחץ אותו שנית לרצפה. "כולם בסוף חוזרים הביתה, בחור. גם אתה, יענקל'ה, הבן של גיטל ובונים ממאה שערים. ד"ש רותח מאבא"
אורות כחולים מעליו.
הצללית נעלמה.
-"אני"
-"לא, סבתא שלי. ברור שאתה, עוכר ישראל שכמוך!"
הישיבה הממושכת על המדרכה הכאיבה לו. אבל לא. הוא לא ייתן לו את ההנאה.
שימשיך לעמוד כמו עגל ולשמור עליו עד שתגיע הניידת. פושעים.
בעצם, למה לחכות לניידת? צ'פחה אחת לפנים והילדון עם המדים מחוק.
הוא ניסה להתרומם באגביות.
"היי, אתה שם! רק אל תאלץ אותי לאיים עליך באקדח" המדים האפורים האפילו עליו באיום. הוא מידי ערני. צריך להסיח את הדעת. יאללה, עוד סידרה של קללות.
"תאיים עלי במה שאתה רוצה, עמלק!" הפיאות הסטורות על פניו הקשו את הראיה. זה לא הפריע לו. "כן. עמלק! זה מה שאתה, עמלק. גלגול של המן הרשע!"
"תשתוק כבר!" הוא נבח עליו "עוד מילה ואני אוזק אותך!" צלצול מאיים נשמע מן האזיקים שהשתפלו מכיסיו.
"נראה אותך.." חיוך מרוצה נמרח על הפנים המיוזעות. זו תהיה הזדמנות טובה להשיב לו מנת אפיים. הוא לא יודע עם מי יש לו עסק. הפרחח.
הוא רכן אליו. מבע פניו חמור. "בלי משחקים!"
העיניים הקטנות שעל המדרכה סרקו את השטח. הניידת לא בשטח. יופי.
משיכה מהירה וחדה בצווארון, רגל שנשלחה קדימה במפתיע והצעיר שוכב אפרקדן על המדרכה. פנס רחוב שבור מעליו. האקדח מושלך לצידו.
"מה????---" עיניו התעגלו בתדהמה.
"תקשיב טוב!" הבל פיו של השטריימל היה קרוב אליו. מעליו. "כאן לא ילך לכם בכוח. תבינו את זה וזריז" הצללית מעליו זעה בתזזיות. "תאמין לי, הייתי מ..." הוא נעצר. אורות כחולים נראו מסוף הרחוב. יש לו חמש דקות. אם החבר'ה מהשכונה יעבדו כמו שצריך, אפילו יותר.
"אתה מבין מה אתה עושה עכשיו?????" המדים על הארץ התקשו לקבל את המצב החדש שנוצר. זה לא אמיתי.
"מבין יותר מידי טוב. אתה מגיע לכאן. יותר נכון פולש, ומחליט לעצור אותי בגלל ששפכתי קצת אקונומיקה על המדים הזוועתיים שלך" הוא הידק את אחיזתו בצוואר. נהנה מהשליטה.
"קצת אקונומיקה..." הוא ניסה להרוויח זמן. עוד רגע תבוא ניידת. הם יעשו מהברנש הזה קציצות. חצוף מחוצף.
"הכמות לא משנה כאן. רק תן לי לתת לך טיפ קטן לפני שאנחנו נפרדים כאויבים מושבעים" הוא סובב באצבע ברזל את ראשו של הצעיר לעברו.
"אני.." נאנק הצעיר.
"לעולם" הרעים בעל הכותונת פסים "אל תדחוף את האף הפחוס שלך למקומות שאתה לא רצוי בהם." הוא שחרר מעט את אחיזתו."האנשים כאן לא נמושות, כמו שאתה חושב, מגבנ"ק צעיר. גם אם יש להם שטריימל בגודל של גלגלי הניידת שאוטוטו תאסוף אותך מהמדרכה"
הוא התרומם. כף רגלו מהדקת את הגוף שעל המדרכה שהפעם פניו לרצפת הרחוב "עייפת אותי, בחור. תעביר את המסר שלי לכל הכנופיה שלך. אני הולך הביתה."
"הביתה? שכח מזה!" הוא ניסה להתרומם. האקדח במרחק נגיעה. על העלבון הזה הוא לא יעבור בשתיקה.
"כן, הביתה" הוא מחץ אותו שנית לרצפה. "כולם בסוף חוזרים הביתה, בחור. גם אתה, יענקל'ה, הבן של גיטל ובונים ממאה שערים. ד"ש רותח מאבא"
אורות כחולים מעליו.
הצללית נעלמה.
