סלחו לי רבותי, איני מנגן בכלי שלכם, אבל אולי יש לי מה להוסיף:
אני לא חושב שנכון לעשות למישהו שיימינג של איש רע, או קצת רע.
אבל כן יש לשים לב, שרוב תחנות הרדיו בימינו, או במותג החדש- רוב 'התעשיה' עשויה מפופ. ממה שפופולרי. בכל תחנות הרדיו, לצערנו מה ששולט רוב הזמן זה לא האמנות, אלא מה שמכניס. שמביא מאזינים, צפיות, השמעות, הורדות ומכירות. יפה או לא, אמנותי או לא זה לא העניין. אלא רק מה שמכניס. יש פה גם הרבה חינוך מוסיקלי לציבור כולו- אנשי המדיה, ופעמים רבות גם המוסיקאים עצמם, מחנכים את הציבור שזה יפה וזה מוכר, וזה בסטייל. סוג של ביצה ותרנגולת. הגיוני שזה מה שהם אוהבים, כמו שרובנו אוהבים קורנפלקס עם חלב לעומת ארוחת בוקר בריאה ומושקעת (ראו בהרחבה בספר 'יודע נגן' של פרופסור דניאל שליט).
בשנה שעברה, בלהיטים של יואלי דיקמן, הוא דיבר עם איזה אמן על שיר חדש שהוציא. השיר היה עם כלים אמתיים, לא אלקטרוני, ויואלי מאוד התפעל. הוא אמר שהוא חשב שבטח ישמע שוב משהו אלקטרוני ופופ, ומאוד הופתע לטובה. אבל מה בין הטעם האישי שלו לבין מה שמביא מאזינים (שרובם לא מבינים באמת במוסיקה)? רדיו מחפש מאזינים, ולכן גם מנחם ויואלי וגם כולם, בפריים טיים של הרדיו, משדרים כמעט אך ורק פופ.
שימו לב, שיצירות האמנות, או האומנים הגדולים- כמעט ולא מושמעים באף תחנת רדיו, וכמעט באף תוכנית. בכל המוסיקות, בכל המגזרים (כן, במוסיקה החילונית באמת משמיעים המון, אבל המון, פסולת מוסיקלית. עבודה פשוטה של טכנאי שידע להשתמש בנוסחה: יצר+קצב=כסף. לא לב ולא מח ולא תוכן).
מתי לאחרונה שמעתם ברדיו, לא סתם שיר, אלא יצירת אומנות? מי שמכיר את היצירות הקוליות של שלום למר, או את המילים הנפלאות ובעלות העמקות של שולי רנד, או את היצירות המוסיקליות של האחים רזאל, או של יהודה גלאנץ (לענ"ד הו מגדולי המוסיקאים והנגנים בעולם היהודי כבר עשרות שנים), ועוד רבים ומופלאים, יודע לענות.
ולכן, אני חושב שאל לכם להיפגע. אתם אומנים, ומעריכים אומנות, ואנא מכם- המשיכו בדרככם. כי בס"ד- אתם יוצרים, ולא סתם יוצרים, אלא יוצרים את מה שהציבור יאהב, כי אתם יוצרים את מה שהציבור ישמע ויבחר לשמוע. נכון, אינכם שולטים על הרדיו, אבל יש לכם כח השפעה. גם אתם אלו שמאחורי הקלידים. וכל מוסיקאי יודע שהמוסיקה האמתית היא לא זו שמשודרת ברדיו.
לגבי עצם התחרות- אני חושב שבלי כוונה ירדתם הרבה על אחד המתמודדים. וזה לא דבר נכון משום בחינה. אני לא מעריץ של הסגנון, אבל התפעלתי מהיכולות של הנגנים האלו. כן גם שלו. פשוט קוסמים. כדי לעשות כזה דבר מכלי נגינה צריך להיות קוסם, וזה ממש התאים לי בקרבה לפרשת בלק- "וקסמים בידם". וואלה קסמים בידם...
ולסיום חשוב אחרי מה שאמרתי על התעשיה הזו- סוף סוף, כמו שכתבו כאן לפני- כדי לנגן בסגנון הזה צריך להיות אמן. ואני מעריך מאוד את היכולת האמנותית של כולם שם. לענ"ד, עצם זה שמישהו הגיע לגמר (וגם לשלבים שקדמו לו) זו כבר תעודת הוקרה מספקת. כולם עמדו לפני הגביע במרחק נגיעה (בנגינה הם עקפו את הגביע הרבה...). זה לא הפסד. זה הישג.
כחסיד של כלים אקוסטיים, אני שמח על ההזדמנות ללמוד להעריך יותר את כולכם ואת הענף הנפלא שלכם.
היו ברוכים.