סיפור בהמשכים פנקס כתום- סיפור בהמשכים לילדים

שירי411

משתמש צעיר
אשמח אם תקראו את הטקסט עם הילדים המתוקים שלכם. ואם יהיה להם כיף, אמשיך ברצון.

אשתדל להכניס חינוך עם חיוך:) או יותר חיוך. וכמובן, הערות ספרותיות יתקבלו בברכה.

פרק א'- ערמות של בלגן

"אפרת, את באה?" קראתי לאחותי הקטנה שתמיד אוהבת להסתכל בחלון אפילו שאין שם כלום חדש. בדקתי.

"אבל עוד לא שמעתי את הקו!" אמא שלנו לא מרשה לעשות כלום עד שלא מסיימים את החובה הקדושה של הלימודים.

"נו, אז תשמעי מהר!" אני אומרת לה. אם לוחצים שש, אפשר להקפיץ את המורה קדימה. וזה דווקא נחמד, וגם בכלל לא נורא. כי בסוף השיעור המורה חוזרת שוב על מה שהיא אמרה בהתחלה. בדקתי.

אפרת חוטפת את הפלאפון שכבר הלחצנים שלו בקושי נלחצים מרוב הלחיצות שלנו ורצה לחדר לשמוע את המורה נעמי שלה. אני בודקת איזה מצרכים צריך בשביל להכין עוגיות שוקולד צ'יפס. לאחר מכן אני מחליטה להיות ילדה טובה ומתחילה לטאטא את כל הדברים הזרוקים בבית: בגדים, משחקים, ספרים.

'אצלנו חיים על הרצפה', צוחק תמיד אבא. בדרך כלל זה נחמד לחיות על הרצפה, אבל לפעמים אפשר ליפול. וחוץ מזה שאמא שלנו אוהבת שרואים את המרצפות, אז אני משתדלת לפחות פעם ביום לעזור לרצפה לגלות את פניה האפורות (לפעמים הם שחורות, תלוי מה מצב הלכלוך).

"מה את עושה?" צועק עליי אפרים, אוזניות שחורות באוזניו. "את מטאטאת לי את הקומיקס החדש"

"אם חשוב לך החפצים שלך" אני שואגת עוד יותר חזק, לא בגלל שיפה לצעוק, רק בגלל האוזניות שלו שגורמות לאפרים לא לשמוע כלום. "תשמור עליהם קרוב לחדר" גם ליד החדר של אפרים יש רצפה. הוא לא צריך להשתמש ברצפה של הסלון.

אפרים לא מעריך את מאמצי. הוא מקמט את אפו, חוטף את הקומיקסבא שלו וחוזר לפינת ההאזנה עם הגמרא.

אמא יוצאת מחדר המחשבים. מעניין אם סיימה כבר את המצגת המעניינת הזאת שהיא מכינה שם. אולי תסכים לי לראות? אני מאוד אוהבת את המצגות של אמא.

"איזה יופי, עדינוש! את מסדרת בלי שביקשתי!" אמא מתפעלת מכמות המרצפות שחשפתי. אחר בוחנת את הערמה הענקית במרכז הבית, ומוציאה משם עיתון לקפה שלה.

פתאום נשמע בום מכיוון החדר. בום חזק כזה, כאילו משהו מברזל נפל שם. אחרי רגע יוספי יוצא משם עם משקפים, אבל לא על העיניים, אלא ביד.

אמא מזועזעת.

המטאטא שלי נשמט.

המשקפיים של יוספי שבורות! שבורות ממש. זגוגית שמאל בכלל לא נמצאת ואילו ימין חצויה.

"הדרבוקה נפלה ישר על המשקפים" הוא מסביר בקול של חתול מילל. מגיש לאמא את המשקפים ששרתו אותו בנאמנות חצי שנה. (גם את הקודמות הוא שבר, פעם אחרת אספר לכם איך)

"איך זה קרה?" אמא ממשיכה לא להאמין למראה עיניה. דרבוקות לא אמורות ליפול על משקפיים ככה סתם.

אני מחליטה ללכת ולבדוק בעצמי.

מגדל עצום של קופסאות ומשחקים מעל הספרייה של יוספי מסביר לי את האסון. ברור שבסוף משהו ייפול משם. והפעם זה היה הדרבוקה שקנה לנו סבא חיים. נס שיוספי לא קיבל את הדרבוקה על הראש.

אמא באה אחרי ונאנחת.

"מתי יהיה סדר אמיתי בבית הזה?" שואלת אותי אמא, ואולי היא מדברת גם לבלגן שאוהב להתארח אצלנו בכל חדר ומקום אפשרי.

גם אני רוצה סדר אמיתי בבית שלנו.

כמה כיף שהכל יפה כזה ומסודר. כמו למשל אצל משפחת זוסמן. לא מרגישים שחיים שם ילדים. והם פי שניים מאתנו בלי עין הרע. זה נראה שאין להם חפצים בבית מרוב שריק כזה, והכל במקום.

אני חושבת שאני הולכת לרגל אצל זוסמן. לא ריגול שאסור. רק ריגול נחמד. אני ממלא חברה של ברכי שלהם.

אבדוק: איך מצליח להם לשמור על הסדר?

ולמה להם לא צונחות דרבוקות קפיצת ראש מרסקת זגוגיות?

שכחתי את העוגיות שתכננתי להכין, וכבר לקחתי את הפנקס הכתום שלי בו אני כותבת את כל הסודות.

אני חייבת לתכנן את צעדי הבאים. מה אתם ממליצים לי לעשות?

איך אתחיל במבצע ריגול הסדר שלי?

תגידו לאמא שתכתוב לי את התשובות היפות שלכם. וגם, אם היה לכם מעניין.

ואולי אתם קצת מזדהים איתי? גם אצלכם "חיים על הרצפה?"

להתראות, עדינה.
 
נערך לאחרונה ב:

שירי411

משתמש צעיר
-אפרים, אפרים, בוא שניה

-אהה? מה?

-פתחתי את פרוג של אמא. וראיתי שאף ילד לא קרא את הסיפור שלי. מה זה אומר?

-את שמת סיפור שלך בפרוג? אני אומר אותך!

-מה אתה חושב? אמא אמרה שאם זה מזכה את הילדים אז היא מרשה חד פעמי, ורק בגלל הקורונה.

-אהה...טוב. תראי מה כתבת.... עדינה! את גילית להם שהמשקפים של יוספי התרסקו מהדרבוקה! איזה בושות!

-מה הבעיה עם זה?

- זה לא חינוכי. ומה שלא חינוכי, לא מראים לילדים.

- יו... חשבתי שזה פרסום הנס...

-פעם הבאה לפני שאת שולחת, תביאי לי שאעשה לך ביקורת חינוכית. אני אלוף בזה. הרב שלמה כל הזמן מעיר לי הערות.

- רק שתדע שקוראים לזה צנזורה. וזה מאוד אוף לסופרת.

-שיהיה צנזורה. ותראי כאן למשל, "ריגול אצל זוסמן" מרגלים זה דבר לא חינוכי. את צריכה לכתוב שהלכת להתייעץ עם אמא שלהם. או שהלכת לבקש מאמא שלנו שתפנה ליועצת ארגונית, נו, אישה כזאת שהייתה עוזרת בית שנים, ועכשיו היא התעייפה ורק נותנת עצות של ניקיון. ובכלל, אל תצטטי את אבא.

-אפרים, אתה הורס לי את הסיפור!

-את רואה שאני מבקר חינוכי טוב? זה בדיוק התפקיד שלהם.
 

ליאורהA

מהמשתמשים המובילים!
מנוי פרימיום
בוגר/תלמיד פרוג
כתיבה ספרותית
D I G I T A L
תגובות:
אני: ברוכה הבאה, הסיפור מעולה! אהבתי את הכנות שבכתיבה בגוף ראשון, ואת ההומור של דברים שקורים בכל בית. ובאופן כללי הכתיבה זורמת וכיפית.
בן 9: זה סיפור טוב. הייתי רוצה לקרוא את ההמשך. יש בזה קצת מתח מה יקרה כשהיא תלך לרגל אצל השכנים...
 

שירי411

משתמש צעיר
- אפרים, אפרים, בוא מהררר

- מה את צועקת? מה קרה עכשיו? הגיעה הצנזורה של האתר ושלחו דוח לאמא?

- מה פתאום! ילד קרא את הסיפור שלי!!! הוא אמר שהוא מחכה לשמוע מה קרה אצל השכנים!

- אז יש לך קורא ראשון, נחמד. אבל אוי ואבוי אם את מספרת לו מה עשה יוספי היום.

- מה אכפת לך, אתה יודע איזה זכות זה להיקרא "ממזכי הילדים" שלא בא חטא על ידם? וחוץ מזה, שיש לזה מסר חשוב. יכול להיות שהאימהות שלהם אפילו יבכו.

-בסדר. ותזכרי, עדינה. כשתוציאי את ספר, את מוחקת את הקטע עם האוזניות. אני יוצא שם עצבני מדיי.

(ילדים!!!! ילדים!!! בואו מהר מהמכשף הזה. ו... יענקל, לא להאמין, עדינוש שלנו נהיית סופרת, יש לה כבר קורא!)
 

שירי411

משתמש צעיר

אשמח אם תקראו את הטקסט עם הילדים המתוקים שלכם. ואם יהיה להם כיף, אמשיך ברצון.

אשתדל להכניס חינוך עם חיוך:) או יותר חיוך. וכמובן, הערות ספרותיות יתקבלו בברכה.



מוקדש לבן ה-9 של @ליאורהA. :)

פרק ב'- תרגול של ריגול

הסתובבתי במעגלים סביב עצמי ולא ידעתי להחליט כיצד אני הולכת להתחיל במבצע הריגול החשאי שלי. אפרים, היחיד שידע מהרעיון שלי, סרב לשתף פעולה "מטעמים חינוכיים". אוף. כמעט עפתי כמה פעמים מרוב סיבובים, כשהחלטתי: די! אעלה וזהו. יהיה מה שיהיה.

עמדתי מול הדלת האפורה ומהודרת של זוסמן וגיחכתי. אפילו הדלת שלהם מסודרת. אין עליה מגנטים וציורים, טביעות ידיים ומריחות שוקולד כמו שיש אצלנו. הרגשתי את הרגלים שלי רועדות. אחזתי במעקה. כל יום אני דופקת בדלת הזאת. למה היום אני רועדת כמו פרפר? הפנקס הכתום מקפץ לי בתוך הכיס. כנראה הלב שלי שפועם בקצב מוגבר מקפיץ אותו.

"בשם ה' אעשה ואצליח!" אמרתי לעצמי בלחש את מה שהמורה חוי משננת לנו להגיד לפני כל מבחן (זוכרים שפעם פעם היה דבר כזה בית ספר?) וצלצלתי בפעמון.

לאחר דקה אמא שלהם פתחה את הדלת בחיוך רחב. ריח מדיף עוגיות שוקולד צ'יפס מהסוג שחלמתי להכין בבוקר התפרץ אליי לפרצוף.

"עדינה? את נראית חיוורת" הכניסה אותי בדאגה והושיבה אותי על כיסא מרופד ומבריק. אצלנו צריך לבדוק טוב טוב לפני שמתיישבים על כיסאות שמא מישהו שכח שם קליפת בננה, או שפך שם משהו. נבהלתי עוד יותר. למה היא מושיבה אותי פתאום? כנראה היא חושדת בי!

"היי, עדינה! איפה האלבום?" ברכי תמהה לנוכח ידיי הריקניות. הבחנתי במרצפות השיש המבריקות עליהן ברכי דורכת. מעניין עם איזה חומר הם שוטפים אותם?

"עדינה! את חולמת בהקיץ" רטנה ברכי מחכה עדיין לתגובה על האלבום החסר. הסמקתי. אך עדיין לא יצאה לי שום מילה מהפה.

"הכל בסדר בבית?" אמא שלהם התבוננה בי במבט בוחן מהקוקו ועד שרוך הנעל הפרום שלי. אני בדרך כלל פטפטנית גדולה, והיום שותקת כמו דג הזהב באקווריום שלהם.

"אין כמו עוגיה טובה לסדר מצב רוח ירוד" חייכה אמא זוסמן בטוב לב והגישה לי עוגייה חמה מלאה פצפוצים. נענעתי בראשי לאות לאו. לא נראה לי שמרגלים אוכלים עוגיות בבתי הריגול שלהם.

הנס היה שפתאום נשמע הצלצול שוב. ברכי דילגה לפתוח. יוספי אחי הקטן עמד שם, שמח קופצני. הוא ביקש לקרוא לנתי.

בזמן שאמא זוסמן ביררה עם נתי אם כבר שמע את שיעוריו של הרבה בפלאפון, אני ניצלתי את ההזדמנות וסחבתי את ברכי הרחק משם. שאלתי אותה: "אולי יש לכם סולמות ונחשים?"

ברכי הסתכלה עליי כאילו נפלתי מהירח. גם אני וגם ברכי לא מחבבות משחקי קופסה.

"זה מה שאת רוצה לשחק? בטוח? את באמת מוזרה היום עדינה!"

"פשוט מתחשק לי משהו שונה היום" זה באמת נכון. מהחלפת מדבקות לעולם לא אבין את סודות הסדר בבית זוסמן.

"טוב" נכנעה ברכי.

"רוצה לצייר אולי?" הציעה. הנהנתי בהתלהבות. נזכרת שהיו פעמים שציירנו יחד, אבל אף פעם לא התבוננתי כיצד ברכי שומרת על הטושים שלא יתייבשו, או על העפרונות שלא יאבדו, ישברו, יתרסקו, ישתרבבו למקומות אחרים, ושאר בלגנים שקורים אצלנו בבית בכל פעם שמנסים לצייר. זאת יכולה להיות הזדמנות מצוינת.

נכנסנו כולנו לחדר המשחקים. כולנו זה אומר, אני וברכי, יוספי ונתי שדבוק לאוזנו פלאפון כסוף, ובזחילה מהירה, מירקוש התינוקת החמודה.

אני וברכי התיישבנו במכתביה היפה והלבנה עליה עמד מתקן פרחוני עם המוני עפרונות מחודדים ויפים בשלל צבעי הקשת. למרבה הפלא כל העפרונות היו מחודדים.

"תגידי ברכי, מי מחדד אותם?"

"את מי?" ברכי הייתה מרוכזת במשחק הקולני של יוספי ומירקוש התינוקת.

"את העפרונות שלכם" הצבעתי על העפרונות שעומדים כמו חיילים במשמר.

"אהה... זה פשוט. אצלנו בבית, כל ילד שמסיים לצייר מחדד את העפרונות בשביל הבא אחריו"

"וואו" התפעלתי. והפנקס הכתום שוב קפץ לו בכיס. איך לא חשבתי על רעיון כזה בעצמי. זה נשמע כל כך פשוט.

"ואם נגמר עיפרון? הנה למשל" בחנתי עפרון צהבהב. "הצהוב מתחיל להתנמך"

"אל תדאגי, אמא שלנו קונה כל תקופה חדשים. ועם הישנים אנחנו עושים יצירות הדבקה. מחדדים אותם עד שהם נגמרים, וזה יוצא סופר דופר!" התלהבה ברכי והחלה לפרט כל מיני יצירות מעניינות שהם יוצרים מחידודי עפרונות. יוספי שעמד לידנו הקשיב מרותק וביקש מחדד.

"יוספי, רק שהם נגמרים עושים את היצירות" הזהרתי אותו. הוא המשיך לעמוד ולבהות בערמת העפרונות. העיניים שלו נצצו בברק המפורסם שלהם. סילקתי אותו לשחק עם נתי. והתחלנו לצייר בנעימים.

אחרי כמה זמן, עצרה ברכי וקראה בקול: "איפה העפרונות? מישהו לקח את כל העפרונות!"

קמנו בבת והסתכלנו לכל הכיוונים. החדר היה ריק. הבנים לא היו שם. רק מירקוש מילמלה לעצמה הברות תינוקיות והשליכה קוביות עץ לתוך קופסה.

"שודדים קטנים! הם לקחו את העפרונות" התכעסה ברכי. רצנו לסלון. הוא היה חף מילדים ועפרונות.

"אמא, איפה הבנים?" ביררה ברכי.

"הם יצאו לשחק בחוץ" השיבה אגב שיחת טלפון. כנראה לא שמה לב לגנבה לאור יום. לא אמרנו לה כלום, שלא תדאג. אך לא בזבזנו רגע נוסף. יצאנו אחריהם מנסות לאתר אותם בכל חלל הבניין.

על הרצפה סמוך לתיבות הדואר ראיתי ערמת חידודים קטנה.

"אבוי!!" זעקתי. וכבר לא רציתי לדמיין מה שלומם של העפרונות של זוסמן.

"נה נה!!!" שמעתי את קולו של דויידי התינוק שלנו. אפרת טיילה איתו בחצר הבניין סמוך אליי. קרבתי אליה.

"ראית את יוספי ונתי?" שאלתי בדריכות.

"בטח. הם עשו לדויידי גשם של חידודים עם המחדד החשמלי של אבא" צחקה. עכשיו הבחנתי שעל שערותיו הצהובות של דויידי חידודים אחדים בצבע כחול וצהוב.

"אבל לאן הם הלכו?" שאלתי אותה בייאוש. אפרת הרימה כתפיה. "נדמה לי שרצו לכיוון בית הכנסת, אבל אני לא בטוחה"

חטפתי את ידה של ברכי ושתינו רצנו לכיוון בית הכנסת השכונתי הממוקם סמוך לחורשת אורנים קטנה.

המשך יבוא אי"ה.... להתראות, עדינה.
 
נערך לאחרונה ב:

ליאורהA

מהמשתמשים המובילים!
מנוי פרימיום
בוגר/תלמיד פרוג
כתיבה ספרותית
D I G I T A L
@שירי411
זה מה שהוא אמר: "זה טוב המתח ואיך שהיא עשתה דווקא את העפרונות ולא רק את זה שאין בלאגן בבית". (התכוון כנראה שנתת דוגמא לסדר של זוסמן - העפרונות המסודרים והמחודדים - ולא רק באופן כללי.)
מקווה שזה עוזר לך בכתיבת הסיפור ולא רק מטרטר אותך לכתוב עוד שיחות בין עדינה לאפרים על זה שעוד ילד קרא... :)
 

שירי411

משתמש צעיר
- אפרים, אפפפפפפפרררררררררריייייייים!!! בוא מהר! הקורא שלנו הגיב!!!

- כן? איפה? אההה, אני קורא.....

- נו, מה אתה אומר?

- הוא כנראה ילד עם מידות טובות. ליאורה כותבת שם שהוא לא רוצה להטריח אותנו לדבר.

- זאת ליאורה שלא רוצה. אתה לא מבין הבנת הנקרא בסיסית?

- זאת את שלא מבינה. הוא פשוט התבייש להודות בזה אז אמר לה להגיד במקומו. ככה זה ילדים עם מידות טובות.

- טוב, מה זה משנה?

-עדינה. את מפסיקה לדבר עכשיו! אנחנו צריכים לכבד את הקורא שלנו. שלוש ארבע....

----------------------------------------------------------------------------------------------------------
 
נערך לאחרונה ב:

שירי411

משתמש צעיר
שיר לסיפור / מילים: עדינה לחן: אפרים

איפה איזה מנהל
יגיד לי איך להתנהל
סיפור אחד, כתום עליז
אולי אתכם הוא קצת מרגיז?

מי ייתן לי טיפ עצה
מי יוציא מהביצה
איך כותבים לגיל הרך
בפורום עשיר נכבד כל כך
עם כותבים מוכשרים
מלא הטנא תוצרים

מקום קטן לילדים
בתוך עולם מבוגרים
זה בכלל קשור, תגידו
מילה ממני אל תכחידו

ואם התבלבלתי, בטעות
אז אשחיל שנית החוט
ואנסה את מזלי
בסיפור רב גילאי

(אבל ת'אמת שאני ממש רציתי לשמח את הילדים שלכם בקורונה המעצבנת!!! רציתי שהם ישתתפו בסיפור, ויתנו רעיונות להמשך העלילה, וככה כולם ירוויחו. הם- זמן איכות עם אמא וצל"שים מאפרים ועדינה ואני- שפשוף עם כתיבה לגיל הזה. +ביקורת מההורים על הדרך... אבל, נו. מבינה אתכם לגמרי)
 
נערך לאחרונה ב:

ליאורהA

מהמשתמשים המובילים!
מנוי פרימיום
בוגר/תלמיד פרוג
כתיבה ספרותית
D I G I T A L
- אפרים, אפפפפפפפרררררררררריייייייים!!! בוא מהר! הקורא שלנו הגיב!!!
הקטעים האלה ממש חמודים!

זאת ליאורה שלא רוצה.
אממ... :)


מי ייתן לי טיפ עצה
מי יוציא מהביצה
התחלתי לכתוב לך בחזרה שיר מעודד, אבל אז הבנתי שאולי זו טעות. מבחינה מקצועית, אם יש רק קורא יחיד (בעל מידות טובות, כמובן :)), זאת אומרת שבעצם לא השגת את המטרה שלך. ואם כך, אולי באמת כדאי שאחרים יענו מה הסיבות שזה לא קרה.

אבל אני חושבת שלא כדאי לך לוותר על הסיפור הזה, גם אם את לא רוצה להמשיך אותו כאן. את כותבת מעולה, מותאם לגיל, וכמו שאח שלי אמר, "יש קצת מתח". והסיפור גם חינוכי, למרות הטענות של אפרים. :)
 

אולי מעניין אותך גם...

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק קיט ע'

קכא עָשִׂיתִי מִשְׁפָּט וָצֶדֶק בַּל תַּנִּיחֵנִי לְעֹשְׁקָי:קכב עֲרֹב עַבְדְּךָ לְטוֹב אַל יַעַשְׁקֻנִי זֵדִים:קכג עֵינַי כָּלוּ לִישׁוּעָתֶךָ וּלְאִמְרַת צִדְקֶךָ:קכד עֲשֵׂה עִם עַבְדְּךָ כְחַסְדֶּךָ וְחֻקֶּיךָ לַמְּדֵנִי:קכה עַבְדְּךָ אָנִי הֲבִינֵנִי וְאֵדְעָה עֵדֹתֶיךָ:קכו עֵת לַעֲשׂוֹת לַיי הֵפֵרוּ תּוֹרָתֶךָ:קכז עַל כֵּן אָהַבְתִּי מִצְוֹתֶיךָ מִזָּהָב וּמִפָּז:קכח עַל כֵּן כָּל פִּקּוּדֵי כֹל יִשָּׁרְתִּי כָּל אֹרַח שֶׁקֶר שָׂנֵאתִי:
נקרא  9  פעמים

אתגר AI

חשיפה כפולה • אתגר 130

לוח מודעות

למעלה