הנושאים החמים
הלכתי להצביע בקלפי.
בכניסה, מספר אברכים דתיים עם מעילים ומגבעות צעדו במדרגות, הדפתי אותם. שילכו לכל הרוחות.
עברתי בדלת בית הספר עם הזכוכיות שמנונית.
התעלמתי מכל מיני פעילים שניסו לשכנע אותי להצביע לכל מיני מטרות. נוכלים חלקלקים שכמוהם!
למרבה המזל, הקלפי שלי הייתה קלה לאיתור. סוף סוף משהו נורמלי במדינה שלנו, זו שהייתה פעם טובה ועכשיו החרדים, המתחלים ואנשי הימין הרסו אותה. אני עומד בקרוב לסיים את ההצבעה שלי. את המאמץ הקטן שלי לסילוק כל הפנאטיים האיומים ממוקדי הכוח.
לפני בתור עמדו מספר נשים חרדיות עטויות שביס. בטח באו להצביע למפלגות החושך והשנאה שלהן, פתטיות. מקווה שיפסלו להן את הקולות, לא מבין מי נתן להן תעודת זהות בכלל. זומביות.
התור שלי הגיע, ביקשתי מכל המשקיפים שיראו לי את התעודה שלהם. רובם היו דתיים, ברור לי שהם ינסו לרמות את הבחירות ולגנוב את הקול שלי ושל חבריי. אני לא אתן להם. עלובים.
נכנסתי מאחורי הפרגוד, ביד מרוגשת מעט הכנסתי את הפתק שלי למעטפה, ושלשלתי אותו לתיבה. נכון, אני רק קול אחד קטן, בודד, אבל יחד איתי יהיו עוד מאות אלפי מצביעים שייאבקו עם הפתק שלהם בכל השחורים הנוראיים, בדתיים, בכפיה הדתית, בחרדים הסחטנים, בפוליטיקאים השקרנים שלהם, במתנחלי הימין הזוועתיים.
יחד, כולנו, נצביע בלב אחד למען השינוי!
למען כלכלה חופשית!
להומניזם!
לעודד גיוון בחברה הישראלית!
צעדתי החוצה מהקלפי, תוקע במשקיף עם הזקן הארוך החשדן את המבט הכי נוקשה שלי, חלאה. הדפתי כמה זאטוטים ביציאה - איזה מין אדם בוגר ונורמטיבי מביא ילדים לקלפי - ונכנסתי לאוטו, מתניע, ומהרהר: הלוואי. מי יודע. אולי הפעם סוף סוף נצליח לשנות את המדינה. להפוך אותה לטובה, אוהבת ומכילה יותר.
*
כל זה היה אתמול, הבוקר קמתי והחדשות השחורות התפוצצו לי בפנים. הצילו. הקיצונים הצליחו עם השנאה החולנית שלהם וגנבו במרמה את המדינה האהובה שלי!
אני שונא אותם.
בכניסה, מספר אברכים דתיים עם מעילים ומגבעות צעדו במדרגות, הדפתי אותם. שילכו לכל הרוחות.
עברתי בדלת בית הספר עם הזכוכיות שמנונית.
התעלמתי מכל מיני פעילים שניסו לשכנע אותי להצביע לכל מיני מטרות. נוכלים חלקלקים שכמוהם!
למרבה המזל, הקלפי שלי הייתה קלה לאיתור. סוף סוף משהו נורמלי במדינה שלנו, זו שהייתה פעם טובה ועכשיו החרדים, המתחלים ואנשי הימין הרסו אותה. אני עומד בקרוב לסיים את ההצבעה שלי. את המאמץ הקטן שלי לסילוק כל הפנאטיים האיומים ממוקדי הכוח.
לפני בתור עמדו מספר נשים חרדיות עטויות שביס. בטח באו להצביע למפלגות החושך והשנאה שלהן, פתטיות. מקווה שיפסלו להן את הקולות, לא מבין מי נתן להן תעודת זהות בכלל. זומביות.
התור שלי הגיע, ביקשתי מכל המשקיפים שיראו לי את התעודה שלהם. רובם היו דתיים, ברור לי שהם ינסו לרמות את הבחירות ולגנוב את הקול שלי ושל חבריי. אני לא אתן להם. עלובים.
נכנסתי מאחורי הפרגוד, ביד מרוגשת מעט הכנסתי את הפתק שלי למעטפה, ושלשלתי אותו לתיבה. נכון, אני רק קול אחד קטן, בודד, אבל יחד איתי יהיו עוד מאות אלפי מצביעים שייאבקו עם הפתק שלהם בכל השחורים הנוראיים, בדתיים, בכפיה הדתית, בחרדים הסחטנים, בפוליטיקאים השקרנים שלהם, במתנחלי הימין הזוועתיים.
יחד, כולנו, נצביע בלב אחד למען השינוי!
למען כלכלה חופשית!
להומניזם!
לעודד גיוון בחברה הישראלית!
צעדתי החוצה מהקלפי, תוקע במשקיף עם הזקן הארוך החשדן את המבט הכי נוקשה שלי, חלאה. הדפתי כמה זאטוטים ביציאה - איזה מין אדם בוגר ונורמטיבי מביא ילדים לקלפי - ונכנסתי לאוטו, מתניע, ומהרהר: הלוואי. מי יודע. אולי הפעם סוף סוף נצליח לשנות את המדינה. להפוך אותה לטובה, אוהבת ומכילה יותר.
*
כל זה היה אתמול, הבוקר קמתי והחדשות השחורות התפוצצו לי בפנים. הצילו. הקיצונים הצליחו עם השנאה החולנית שלהם וגנבו במרמה את המדינה האהובה שלי!
אני שונא אותם.
