הנושאים החמים
נכשלתי בטסט,
ובמה?
נפלתי על הדבר הגרוע ביותר שאפשר להעלות על הדעת!
טוב, זה לא שדהרתי לתוך מסעדה הומה דרך השמשה, אבל זה היה משהו מספיק נורא, כפי שתקראו בהמשך.
אתחיל מהתחלה, כדי שתבינו למה זה קרה, ותוכלו להסיק מזה תובנה חשובה לא רק ללימודי נהיגה אלא להרבה תחומים בחיים.
אז ככה, אני טיפוס שאוהב יסודיות, אוהב לעשות הכל מתוך מחשבה ותכנון, ולנסות לקבל תוצאה מקסימלית על כל מאמץ שלי.
ואם אתם מזהים פה ניחוח של פרפקציוניזם אז חוש הריח שלכם מצוין.
זה היה נכון גם כשהתחלתי ללמוד נהיגה, החל בחיפוש אחר המורה האולטימטיבי, דרך קצב הלימוד האופיטמלי, וכלה בפיתוח אסטרטגיות לשיפור הלמידה והאצת התהליך.
דוגמאות? בבקשה.
הקלטתי כל שעור, ואח"כ הקשבתי וסכמתי בכתב את כל הכללים שנאמרו (זה גם עזר לי להתרכז בנהיגה עצמה בזמן השיעור במקום בהסברים של המורה, כשאני יודע שהכל מוקלט ואני לא מפספס).
הדפסתי מפה של כבישי האזור, וסימנתי עליה איפה יש נתיב מצטמצם, איפה יש תמרור עצור, איפה מתחלפת המהירות המקסימלית.
בהמשך התחלתי להקליט גם את המסלול של השעור בג'י פי אס, וכך אוכל בבית לשחזר את השיעור בדמיון, ולהזכר איפה אני מתבלבל, ובמה.
התחשק לי גם להסריט את הנסיעה, אבל את זה כבר לא העזתי לעשות (המורה, למרות הברור הקפדני בבחירתו - התגלה כבעל אופי בלתי גמיש).
כשהצטברה ערמה של סיכומים, נאלצתי לסכם את הסיכומים, ולסכם את הסיכומים של הסיכומים, וכך הלאה עד זוב דם.
דרגתי את השגיאות שלי, ושיננתי את החמורות שבהן שוב ושוב,
"לפני צומת סרוק משני הצדדים הולכי רגל שרוצים לחצות",
"סרוק סרוק סרוק"...
וכשהצלחתי בזה, גאתה השמחה בלבי וכמעט העפתי זוג זקנים לכל הרוחות.
ההתרגשות סינוורה את עיני מלראות חמישה מטרים קדימה.
כשפונים ימינה יש מעבר חציה נוסף, כמובן.
"להסתכל גם במעבר השני, להסתכל גם במעבר השני"
"להסתכל להסתכל להסתכל"
נהדר!
גם בפניה לימין הולכי רגל לא היו.
אבל תמרור אין כניסה עגלגל ואדום היה גם היה.
"אמרנו שמאלה" לחש המורה באיפוק ראוי לציון "תראה, אתה אפילו מאותת לשמאל..."
גם כן מורה, במקום להתלהב מהזיהוי החד כתער של מעבר החציה, הוא מתקטן איתי על נסיעה מול התנועה...
וכך זה נמשך,
"בדוק אין כניסה, בדוק אין כניסה"
"בדוק בדוק בדוק"
ו.... הגלגל עולה על המדרכה.
"מדרכה מדרכה מדרכה"
ו.....
טוב תפסתם כבר.
***
נו אם הפגנתי פרפקציוניזם מרשים במהלך לימודי הנהיגה, אתם יכולים לתאר לעצמכם לאיזה שיאים העפלתי כשהתחילו לדבר על טסט....
הייתי חייב, פשוט חייב, לעבור בטסט ראשון.
קשה לפרט את כל מה שעשיתי, כמטפל במקצועי השתמשתי בכל הכלים שאני מכיר, ואפילו פיתחתי כמה טכניקות ספיישל, אספתי מהרשת את כל הטיפים שנכתבו בענין, מהכללים היהירים והדו-משמעיים של מנהלי בית ספר לנהיגה, ועד למשפטים מטומטמים מזבי-חוטם בני 17
קניתי את חבילת הטסטים המצולמים, ולא אספר כמה שעות ישבתי ובהיתי בהם עד שהייתי קרוב להתקף אפילפטי.
ובטח שלא אספר איזה 'חומרים' לקחתי או לא לקחתי (לקחתי לקחתי...)
אשאיר את כל זאת לדמיונכם הפרוע.
****
הגיע היום!
הטסט היה מוקדם יחסית, אז התפללתי ותיקין כדי שאוכל לעשות שיעור לפני הטסט, וגם אספיק לבצע כמה תעלולים פסיכולוגיים.
עכשיו תבינו, שלהעיר אותי לותיקין זו משימה קשה יותר מלנסות לשכנע בצהרי השבת יהודי שצנח למיטה אחרי קערת צ'ולנט ושתי בירות לצאת לריצה קלה מסביב לשכונה. אני מכיר ותיקין רק מלוחות המודעות, מעולם לא ראיתי אחד בלייב.
אבל אני חייב לעבור טסט ראשון.
כלום לא יעמוד בפניי.
ואם לא די בזה, הרי שלקום בהנץ החמה לא הספיק לו - לגורל האכזר שלי.
אחד מה"חומרים" שלא אספר אם לקחתי, חייב להבלע דוקא אחרי אוכל.
אחרי התפלה זה כבר יהיה מאוחר מידי כי לוקח לו זמן להשפיע,
ולפני התפלה, אסור לאכול.
מה עושה הפרפקציוניסט? קם לפני עלות השחר, כדי שיוכל לאכול!
אבל האמת,
לא היה קשה בכלל לקום בטרם שחר,
כי ממילא לא ישנתי.
מה, חשבתם שאצליח להרדם בלילה שלפני הטסט-שאני-חייב-לעבור?!
ולא, אל תחשבו שלא לקחתי בחשבון שיהיו נדודים,
נכנסתי למיטה כבר בשמונה בערב עם פקקים באוזניים בחדר חשוך כקבר, לאחר שתיית כדור שינה המומס בכוס וודקה.
והתחלתי בספירת כבשים נמרצת,
במשך שלוש שעות רצופות לא התבלבלתי בספירה אפילו פעם אחת.
הכבשים היו ברורות, מלאות חיים, וערניות.
כל שיטה להרדמות שאני מכיר, ואני מכיר הרבה, ניסיתי.
הטסט ניצח.
****
די, בטח נשבר לכם מכל התאורים אז אני מדלג היישר אל הטסט.
אחד מהדברים שהכי התקשתי בו, היה לשים לב אם פניתי לחדסטרי או לדו, ויש בזה כמה נפק"מ גדולים כידוע,
ואכן גם בשיעור שממש לפני הטסט המורה העיר לי על זה.
על כן שיננתי לעצמי בלי הרף כי בהגיעי לצומת "דע מאין באת ולאן אתה הולך".
הטסט התחיל נהדר.
הייתי מלא בטחון, ושלטתי בדוושות ובהגה ברכות ובדייקנות.
נכון, לילה בלי שינה, אבל החומרים שלא אספר אם לקחתי, עשו ת'עבודה.
היה זה לקראת סוף הדקה ה12 (הכל מוקלט כמובן, הקשבתי לזה אחר כך מאה פעם),
הגעתי לצומת, והתחלתי לשנן "תראה לאן אתה נכנס, תראה לאן אתה נכנס"
"תסתכל תסתכל תסתכל"
ברוך השם, באמת הסתכלתי.
הסתכלתי חזק חזק.
מזוית עיני אני רואה את הטסטר מרים את רגלו גבוה גבוה, הברך כמעט נוגעת בסנטר, ואז הוא עושה שלשה דברים בו זמנית, והוא עושה אותם באופן הכי דרמטי ותאטרלי שהוא מצליח לגייס.
א. מנחית את הרגל ממרום אל הברקס בעוצמה של בעיטת עונשין.
ב. פונה אלי בכל פלג גופו העליון ונותן בי שתי עיניים שחורות פעורות ונוצצות בזיק מרושע.
ג. זועק בקול מר שתדהמה/זעם/ושמחה לאיד מהולים בו "אתה נוסע באדום"??!!
כן, נסעתי ברמזור אדום במהלך טסט!
אבל,
זאת אדע בוודאות שאין למעלה ממנה
- פניתי לחד סטרי!
***
התכנון היה לכתוב פוסט עומק, עם תובנה כללית על מעלת האיזון, בסוף קבלתי מצברוח ונסחפתי לסגנון הומוריסטי שכבר לא מתאים אחריו להתחיל לכתוב בכּוֹיבֶד רוֹיש.
אז רק בשתי מילים, כדי שלא ירד עמלי לריק, אומר שהמיקוד בדבר אחד, חשוב ככל שיהיה, אינו מומלץ. צריך ראיה רחבה, וצריך איזון.
תלמד את כללי הנהיגה, תלמד במה אתה נכשל, ואח"כ שחרר. לך לטסט עם ראש פתוח, ועם הבטחון שהמידע שאתה זקוק לו נמצא בתוכך והוא יצוץ ברגע שתצטרך אותו.
אל תחשוב, סע!
למדת נהיגה כבר, עכשיו סע.
גם בחיים תוכלו למצוא זאת בכל פינה, מי שנותן דגש חזק מידי על משהו אחד, זה תמיד בא על חשבון האיזון.
תראו אנשים ששוקעים בצבירת כסף למשל, ושוכחים מה עושים עם כסף...
תראו את כל הקבוצות הקיצוניות בעולם, כמה הן מעוותות, כמה לא נעים שם.
הנושא חשוב, נכון, אבל יש עוד דברים בחיים,
אלקים נתן לנו מח עם מאה מליארד נוירונים, שכל אחד מהם יכול ליצור עד 10,000 קשרים.
לא חבל לבזבז את הכל על דבר אחד?
לא חבל לקנות מחשב-על עם 16 ליבות רק בשביל לשמוע אתו מוזיקה?
הרבה מהבעיות הרגשיות, הן לא יותר מאשר פעילות יתר של המח והנפש סביב מעגל קטן יחסית של מידע. כשכל שאר העולמות הנפלאים והמגוונים נשארים מחוץ לראדר.
(כאן יש הרבה מה להרחיב, אולי בהזדמנות. ובכלל כל הקטע האחרון נכתב בחפזה ובחוסר ריכוז, סליחה אם הוא לא מובן, ולא מדויק).
***
או קיי, לסיום יש לי בקשה.
דעו לכם שכל מה שספרתי על הטסט זה אמתי לגמרי (חוץ מענין החומרים שאני מעדיף להשאיר בערפל הספק).
עם קצת תוספת צבע ותבלינים.
הבקשה שלי היא,
הואיל ואני עומד לעבור בעוד מספר ימים טסט שני.
והואיל ואני מאמין מאד בתפלה.
אז תעשו טובה, ותקחו לכם חמש שניות להתפלל על ישראל בן רחל שיזכה לטסט הגון בתוך שאר נבחני ישראל.
ואני מבטיח להתפלל על כל מי שהתפלל עלי (וגם על מי שלא, אבל על מי שכן-טיפה יותר חזק)
שיזכה לחיים טובים ארוכים ומאוזנים.
תודה.
וכאן תוכלו לקרוא על הטסט הבא:
טסט שני בגשם
וכאן על הטסט האחרון:
טסט שלישי ואחרון !
ובמה?
נפלתי על הדבר הגרוע ביותר שאפשר להעלות על הדעת!
טוב, זה לא שדהרתי לתוך מסעדה הומה דרך השמשה, אבל זה היה משהו מספיק נורא, כפי שתקראו בהמשך.
אתחיל מהתחלה, כדי שתבינו למה זה קרה, ותוכלו להסיק מזה תובנה חשובה לא רק ללימודי נהיגה אלא להרבה תחומים בחיים.
אז ככה, אני טיפוס שאוהב יסודיות, אוהב לעשות הכל מתוך מחשבה ותכנון, ולנסות לקבל תוצאה מקסימלית על כל מאמץ שלי.
ואם אתם מזהים פה ניחוח של פרפקציוניזם אז חוש הריח שלכם מצוין.
זה היה נכון גם כשהתחלתי ללמוד נהיגה, החל בחיפוש אחר המורה האולטימטיבי, דרך קצב הלימוד האופיטמלי, וכלה בפיתוח אסטרטגיות לשיפור הלמידה והאצת התהליך.
דוגמאות? בבקשה.
הקלטתי כל שעור, ואח"כ הקשבתי וסכמתי בכתב את כל הכללים שנאמרו (זה גם עזר לי להתרכז בנהיגה עצמה בזמן השיעור במקום בהסברים של המורה, כשאני יודע שהכל מוקלט ואני לא מפספס).
הדפסתי מפה של כבישי האזור, וסימנתי עליה איפה יש נתיב מצטמצם, איפה יש תמרור עצור, איפה מתחלפת המהירות המקסימלית.
בהמשך התחלתי להקליט גם את המסלול של השעור בג'י פי אס, וכך אוכל בבית לשחזר את השיעור בדמיון, ולהזכר איפה אני מתבלבל, ובמה.
התחשק לי גם להסריט את הנסיעה, אבל את זה כבר לא העזתי לעשות (המורה, למרות הברור הקפדני בבחירתו - התגלה כבעל אופי בלתי גמיש).
כשהצטברה ערמה של סיכומים, נאלצתי לסכם את הסיכומים, ולסכם את הסיכומים של הסיכומים, וכך הלאה עד זוב דם.
דרגתי את השגיאות שלי, ושיננתי את החמורות שבהן שוב ושוב,
"לפני צומת סרוק משני הצדדים הולכי רגל שרוצים לחצות",
"סרוק סרוק סרוק"...
וכשהצלחתי בזה, גאתה השמחה בלבי וכמעט העפתי זוג זקנים לכל הרוחות.
ההתרגשות סינוורה את עיני מלראות חמישה מטרים קדימה.
כשפונים ימינה יש מעבר חציה נוסף, כמובן.
"להסתכל גם במעבר השני, להסתכל גם במעבר השני"
"להסתכל להסתכל להסתכל"
נהדר!
גם בפניה לימין הולכי רגל לא היו.
אבל תמרור אין כניסה עגלגל ואדום היה גם היה.
"אמרנו שמאלה" לחש המורה באיפוק ראוי לציון "תראה, אתה אפילו מאותת לשמאל..."
גם כן מורה, במקום להתלהב מהזיהוי החד כתער של מעבר החציה, הוא מתקטן איתי על נסיעה מול התנועה...
וכך זה נמשך,
"בדוק אין כניסה, בדוק אין כניסה"
"בדוק בדוק בדוק"
ו.... הגלגל עולה על המדרכה.
"מדרכה מדרכה מדרכה"
ו.....
טוב תפסתם כבר.
***
נו אם הפגנתי פרפקציוניזם מרשים במהלך לימודי הנהיגה, אתם יכולים לתאר לעצמכם לאיזה שיאים העפלתי כשהתחילו לדבר על טסט....
הייתי חייב, פשוט חייב, לעבור בטסט ראשון.
קשה לפרט את כל מה שעשיתי, כמטפל במקצועי השתמשתי בכל הכלים שאני מכיר, ואפילו פיתחתי כמה טכניקות ספיישל, אספתי מהרשת את כל הטיפים שנכתבו בענין, מהכללים היהירים והדו-משמעיים של מנהלי בית ספר לנהיגה, ועד למשפטים מטומטמים מזבי-חוטם בני 17
קניתי את חבילת הטסטים המצולמים, ולא אספר כמה שעות ישבתי ובהיתי בהם עד שהייתי קרוב להתקף אפילפטי.
ובטח שלא אספר איזה 'חומרים' לקחתי או לא לקחתי (לקחתי לקחתי...)
אשאיר את כל זאת לדמיונכם הפרוע.
****
הגיע היום!
הטסט היה מוקדם יחסית, אז התפללתי ותיקין כדי שאוכל לעשות שיעור לפני הטסט, וגם אספיק לבצע כמה תעלולים פסיכולוגיים.
עכשיו תבינו, שלהעיר אותי לותיקין זו משימה קשה יותר מלנסות לשכנע בצהרי השבת יהודי שצנח למיטה אחרי קערת צ'ולנט ושתי בירות לצאת לריצה קלה מסביב לשכונה. אני מכיר ותיקין רק מלוחות המודעות, מעולם לא ראיתי אחד בלייב.
אבל אני חייב לעבור טסט ראשון.
כלום לא יעמוד בפניי.
ואם לא די בזה, הרי שלקום בהנץ החמה לא הספיק לו - לגורל האכזר שלי.
אחד מה"חומרים" שלא אספר אם לקחתי, חייב להבלע דוקא אחרי אוכל.
אחרי התפלה זה כבר יהיה מאוחר מידי כי לוקח לו זמן להשפיע,
ולפני התפלה, אסור לאכול.
מה עושה הפרפקציוניסט? קם לפני עלות השחר, כדי שיוכל לאכול!
אבל האמת,
לא היה קשה בכלל לקום בטרם שחר,
כי ממילא לא ישנתי.
מה, חשבתם שאצליח להרדם בלילה שלפני הטסט-שאני-חייב-לעבור?!
ולא, אל תחשבו שלא לקחתי בחשבון שיהיו נדודים,
נכנסתי למיטה כבר בשמונה בערב עם פקקים באוזניים בחדר חשוך כקבר, לאחר שתיית כדור שינה המומס בכוס וודקה.
והתחלתי בספירת כבשים נמרצת,
במשך שלוש שעות רצופות לא התבלבלתי בספירה אפילו פעם אחת.
הכבשים היו ברורות, מלאות חיים, וערניות.
כל שיטה להרדמות שאני מכיר, ואני מכיר הרבה, ניסיתי.
הטסט ניצח.
****
די, בטח נשבר לכם מכל התאורים אז אני מדלג היישר אל הטסט.
אחד מהדברים שהכי התקשתי בו, היה לשים לב אם פניתי לחדסטרי או לדו, ויש בזה כמה נפק"מ גדולים כידוע,
ואכן גם בשיעור שממש לפני הטסט המורה העיר לי על זה.
על כן שיננתי לעצמי בלי הרף כי בהגיעי לצומת "דע מאין באת ולאן אתה הולך".
הטסט התחיל נהדר.
הייתי מלא בטחון, ושלטתי בדוושות ובהגה ברכות ובדייקנות.
נכון, לילה בלי שינה, אבל החומרים שלא אספר אם לקחתי, עשו ת'עבודה.
היה זה לקראת סוף הדקה ה12 (הכל מוקלט כמובן, הקשבתי לזה אחר כך מאה פעם),
הגעתי לצומת, והתחלתי לשנן "תראה לאן אתה נכנס, תראה לאן אתה נכנס"
"תסתכל תסתכל תסתכל"
ברוך השם, באמת הסתכלתי.
הסתכלתי חזק חזק.
מזוית עיני אני רואה את הטסטר מרים את רגלו גבוה גבוה, הברך כמעט נוגעת בסנטר, ואז הוא עושה שלשה דברים בו זמנית, והוא עושה אותם באופן הכי דרמטי ותאטרלי שהוא מצליח לגייס.
א. מנחית את הרגל ממרום אל הברקס בעוצמה של בעיטת עונשין.
ב. פונה אלי בכל פלג גופו העליון ונותן בי שתי עיניים שחורות פעורות ונוצצות בזיק מרושע.
ג. זועק בקול מר שתדהמה/זעם/ושמחה לאיד מהולים בו "אתה נוסע באדום"??!!
כן, נסעתי ברמזור אדום במהלך טסט!
אבל,
זאת אדע בוודאות שאין למעלה ממנה
- פניתי לחד סטרי!
***
התכנון היה לכתוב פוסט עומק, עם תובנה כללית על מעלת האיזון, בסוף קבלתי מצברוח ונסחפתי לסגנון הומוריסטי שכבר לא מתאים אחריו להתחיל לכתוב בכּוֹיבֶד רוֹיש.
אז רק בשתי מילים, כדי שלא ירד עמלי לריק, אומר שהמיקוד בדבר אחד, חשוב ככל שיהיה, אינו מומלץ. צריך ראיה רחבה, וצריך איזון.
תלמד את כללי הנהיגה, תלמד במה אתה נכשל, ואח"כ שחרר. לך לטסט עם ראש פתוח, ועם הבטחון שהמידע שאתה זקוק לו נמצא בתוכך והוא יצוץ ברגע שתצטרך אותו.
אל תחשוב, סע!
למדת נהיגה כבר, עכשיו סע.
גם בחיים תוכלו למצוא זאת בכל פינה, מי שנותן דגש חזק מידי על משהו אחד, זה תמיד בא על חשבון האיזון.
תראו אנשים ששוקעים בצבירת כסף למשל, ושוכחים מה עושים עם כסף...
תראו את כל הקבוצות הקיצוניות בעולם, כמה הן מעוותות, כמה לא נעים שם.
הנושא חשוב, נכון, אבל יש עוד דברים בחיים,
אלקים נתן לנו מח עם מאה מליארד נוירונים, שכל אחד מהם יכול ליצור עד 10,000 קשרים.
לא חבל לבזבז את הכל על דבר אחד?
לא חבל לקנות מחשב-על עם 16 ליבות רק בשביל לשמוע אתו מוזיקה?
הרבה מהבעיות הרגשיות, הן לא יותר מאשר פעילות יתר של המח והנפש סביב מעגל קטן יחסית של מידע. כשכל שאר העולמות הנפלאים והמגוונים נשארים מחוץ לראדר.
(כאן יש הרבה מה להרחיב, אולי בהזדמנות. ובכלל כל הקטע האחרון נכתב בחפזה ובחוסר ריכוז, סליחה אם הוא לא מובן, ולא מדויק).
***
או קיי, לסיום יש לי בקשה.
דעו לכם שכל מה שספרתי על הטסט זה אמתי לגמרי (חוץ מענין החומרים שאני מעדיף להשאיר בערפל הספק).
עם קצת תוספת צבע ותבלינים.
הבקשה שלי היא,
הואיל ואני עומד לעבור בעוד מספר ימים טסט שני.
והואיל ואני מאמין מאד בתפלה.
אז תעשו טובה, ותקחו לכם חמש שניות להתפלל על ישראל בן רחל שיזכה לטסט הגון בתוך שאר נבחני ישראל.
ואני מבטיח להתפלל על כל מי שהתפלל עלי (וגם על מי שלא, אבל על מי שכן-טיפה יותר חזק)
שיזכה לחיים טובים ארוכים ומאוזנים.
תודה.
וכאן תוכלו לקרוא על הטסט הבא:
טסט שני בגשם
וכאן על הטסט האחרון:
טסט שלישי ואחרון !
