תעלומת ההספק בעבודה.

איך יכול להיות ששני אנשים עובדים כל יום אותן שעות
הראשון מספיק כל יום המון,
והשני לא מספיק כל יום כמעט כלום???

הזמן הוא עפיפון בלי חוט.

הזמן עף זו מציאות!!!
גם אם נוציא את הבטריה מהשעון השמש תמשיך לטוס קדימה בבוקר מערבה ובערב מזרחה,
וחוץ מיהושע שאמר שמש בגבעון דום.
וחזקיהו שהשם פינק אותו והחזיר בשבילו את השמש 10 שעות אחורה,
עדיין אף מדען לא הצליח לעצור את השמש...
או אפילו רק לאלץ אותה להאיט את הקצב,
כדי שהיא תסגור טיסה כל יום מהמזרח באיזור סין למערב באיזור ארצות הברית במקום 12 שעות ב-15 שעות.
להוסיף לנו עוד שלוש שעות ביום כדי להספיק לעשות עוד כמה דברים חשובים,
שהרי מה שהלב חושק הזמן עושק.


החיים קצובים.

הזמן של כולנו קצוב ביד בורא עולם,
בתקציב הסודי שהוא אישר לכל אחד ל70עד 120 שנה,
שכמובן תמיד עם אופציה להארכה או לקיצור חלילה.
ביום של אישור התקציב השנתי בראש השנה מותנה בהתנהגות טובה ובזיכרון שהכל ממנו יתברך,
בכפוף לשיקולים משפטיים וולונטריים של מנהל הגלקסיה ביקום אדון הכל ישתבח שמו,
ובין היתר של סניף הגלובוס המקומי שלנו כדור הארץ הקטן והחשוב מכולם!!!

ואחרי שזו המציאות שהזמן עף אנחנו באנו לעולם הזה לזמן קצר להעמיס תורה ומצוות,
שהרי חכם לב יקח מצוות יחד עם זה יש עלינו את עול הפרנסה,
שהרי אם אין קמח אין תורה ולצערנו נתקללנו בזיעת אפיך תאכל לחם,
לכל אחד יש עבודה כמו הר שלא נגמר איך נספיק לעשות כל יום את המשימות???


הזמן עף תפוס כנף.

העצה שלי פשוטה:הזמן עף תפוס כנף
כלומר תתקין לך כנפיים.
וגם אתה תתחיל לעוף...
אבל איפה קונים כנפיים???
אפילו בעלי אקספרס עדיין לא מוכרים כנפיים לאנשים!!!


היבואן והתייר.

הרעיון הוא מאוד פשוט,
זה דומה לשני ישראלים שטסו לסין לשבוע,
הראשון יושב יום ולילה בפגישות סגורות בשאנדונג.
והשני מסתובב יום ולילה בכל חוצות בייג'ין.
ואם אתם שואלים למה?
התשובה היא פשוטה.
הראשון הוא יבואן אופנה ענק,
שבא לבדוק את איכות הייצור בכמה מפעלי איכות הגדולים בסין.
ולסגור חוזה הזמנה של 10 קונטיינרים לפסח.
ואילו השני הוא תייר שמגיע פעם ראשונה לבייג'ין,
ועיניו נקרעות מהסגנון הסיני המדהים.

כן הדבר הזה.
העובד הראשון מבין שהזמן קצוב הוא רוצה להספיק כמה שיותר כדי להרוויח,
לכן הוא מזדרז בכל דבר ואין פלא שהוא מספיק המון.
ואילו השני בא כדי לספק לו תעסוקה ולטייל,
לכן הוא נהנה למתוח את הזמן כדי לסמן וי ביומן לעוד יום שחלף ונעלם.


לתכנת את המוח.

אבל חשוב לדעת כי לא מספיקה הכרה במגבלות הזמן וזריזות העשייה.
כי לפעמים יש שני אנשים חרוצים ואחד מספיק כפול מחברו!
והסיבה בגלל שמהירות הגוף שלנו צמודה להבנה שלנו במוח,
וככל שהמוח משדר יותר רוגע ושלווה אנחנו נעשה את הפעולות לאט,
וככל שהמוח ישדר לנו דחיפות אותו אדם יעשה את אותם פעולות במהירות הבזק.

ואי אפשר להכניס למוח תן פקודה לעשות מהר כי הוא לא תמים וזה לא יעבוד,
אלא רק כשהמוח נוכח שיש סיבה אמיתית להזדרז,
הוא מיד נותן הוראה לאיברים במחלקה הרלוונטית אש!!!
וכשיש שריפה חלילה או מחבל עם קלצ' מסתובב בחצר חלילה,
לא צריך לשכנע את המוח לתת פקודה להיכנס לממ"ד,
כי הוא מייד נותן הוראה לרגליים לקפוץ לממ"ד.
אבל מה נעשה ביום שגרתי שיש לנו את צרור הפעולות המונוטוניות?
איך נוכיח למוח שצריך לתת כאן ועכשיו הוראה לגוף אש!!! עבודה בדרייב???


ניהול זמן רק עם יומן.

העצה היא פשוטה לכתוב ביומן!!!
את הפעולות החשובות שאנחנו צריכים לעשות במשך השבוע הקרוב.
ולנהל את הזמן שלנו בחוכמה.
לפתוח כל יום את העבודה בהצצה ביומן ולעבוד לפיו,
ולהציץ שוב פעם במשך היום ולסמן וי על המשימות שבוצעו,
ובסוף היום לציין מה סיימנו לעשות או לטפל ומה נשאר למחר להמשך טיפול או מעקב.
וכשנתרגל לנהל את העבודה שלנו לפי יומן אחראי ורציני,
ולבצע את המשימות שכתובות בו,
המוח שלנו יתרגל לאט לאט לקלוט שהמטלות שכתובות פה הם רציניות ודחופות להיום.
ואכן הוא יתן לגוף את פקודת הזהב אש!!!


לשמור על שביל הזהב.

יחד עם זה למרות שאני מדריך לניצול הזמן בצורה נבונה וזריזה,
חשוב לי להדגיש שאני לא ממליץ לקחת את זה בקיצוניות.
כמו שיש יועצים לניהול זמן שהפריזו על מידתם ומדריכים לכתוב כל דבר ביומן,
או לבצע כל מה שכתוב ביומן כאילו זה הלכה שכתובה בשולחן ערוך.
אני נגד הדרך הזו!

ומצד שני זה לא נכון להיות מופקר ולומר אני עובד רק לפי תחושות בטן!!!
ומנהל את היום שלי לפי מה שמרגיש לי דחוף או חשוב.
זו גם טעות.
כי בטוח ב100% שהוא מפספס דברים חשובים לפעמים.
וגם לא מספיק הרבה דברים שהיה מספיק עם ניהול יומן.
זה פשוט מהנסיון וברור כשמש בצהריים.
כי אני רואה את זה אצלי ביום שאני מתנהל עם היומן אני מספיק המון,
וביום שאני מתרשל לעקוב אחרי היומן אני פשוט מפסיד.
אבל מה לעשות בכל אופן אנו בני אדם ולפעמים אנחנו מתרשלים,
וסולחים לעצמנו אבל העיקר שאני מודע למחיר של ההתרשלות.

והדרך הנכונה היא כמו שלימדנו רבנו הרמב"ם בהלכות דעות,
ללכת בכל דבר בחיים בדרך האמצע.
והיא שביל הזהב מלבד כעס וגאווה.

לכן אני אומר לכם אל תקחו את החיים קשה.
כי אומנם ההצלחה חשובה ויד חרוצים תעשיר,
אבל חשוב לשמור על כוחות הגוף שלנו ולא לקרוע אותם.
כמו שאומר הרב לסרי עד גיל 40 אנשים מוציאים את הבריאות על הכסף,
מגיל 40 הם מוציאים את הכסף על הבריאות.


לישון טוב

והעיקר לשמור על השינה בלילה,
כי זה המעמיד של כל היום.
ולימדנו הרמב"ם שמספיק לישון בלילה 8 שעות שזה שליש היממה,
ומי שישן 8 שעות וודאי מדושן עונג וזה מקסימום.
ובכל אופן כתב רבינו הבן איש חי לא לפחות מ6 שעות בלילה,
וזה באמת ממש מינימום ולהשתדל לא לפחות מ6 שעות לרוב האנשים.

וממש לא יעזור לנו לעבוד עם עינים טרוטות מול המחשב וכשיוצא לנו כבר אדים מהמוח,
אנחנו כבר לא יעילים ולא רק שאנחנו לא מתקדמים היום כלום באיכות אלא גם שורפים את היום של מחר.
כי אנחנו נקום עייפים וגם מחר נסחוב בעליות והחכמה היא לזנק בעליות,
וזה רק על ידי שינה טובה בלילה והרי אמר שלמה מתוקה שינת העובד.

ובישיבת וואלוז'ין היו אומרים מתמיד זה מי שישן טוב, אוכל טוב, ולומד טוב.
כלומר אפילו הם שהיו אריות הזמן הגיעו למסקנה אחרי שניסו לעשות משמר וללמוד כל הלילה שאין הצר שווה בנזק המלך,
ואתה מרויח 100 שקל ומפסיד 1000 שקל. כי איכות הריכוז בשעה 3 ו4 לפנות בוקר שואפת לאפס בדרך כלל.
[וחשוב לציין שרבותינו שמעודדים לעשות משמר כמו הגר"י צדקה זצ"ל
זה מטעם תיקון כרת כי זה באמת צער נורא וזה מובן אבל לא מטעם של רווח זמן.]

וכשנחיה באמונה פשוטה שגם אנחנו העצמאים אנחנו עובדים שכירים אצל אבינו שבשמים.
ואנחנו רק עושים השתדלות לפרנסה והוא אחראי על התוצאות!
שהרי אמרו רבותינו אפילו על תורה לא עליך המלאכה לגמור.
ללמדך שאנחנו לא עובדים אצל השם בקבלנות אלא רק לפי שעות!
ממילא אין לנו שום לחץ כמו שכיר אנחנו נעשה את תפקידנו באמונה ובחריצות,
ונישן בלילה רגועים ושלווים כמו תינוק
והשם יתן לנו את פרנסתנו בשפע מידו העשירה והפתוחה.
וזוהי דרך הזהב של השתדלות וביטחון.


להקשיב לנפש שלנו.

ואני אומר לא רק לשמור על הגוף והבריאות שלנו אלא גם לשמור על הנפש שלנו
ולא לעבוד עד שנהפך לרובוטים ולבוטים ובינה מלאכותית
אלא נשמור על הנפש רגועה ושלווה ושמחה.
ולכן אני ממליץ לעשות מדי פעם הפסקה בעבודה במשך היום
כדי להתרענן ולמלאות אנרגיות
אם זה גברים בכוס קפה טוב או גזוז קר או איזה משקה אנרגיה
ונשים בשוקולד משובח או עוגה או גלידה טובה
כי תמיד טוב לעצור ביילו לקפה ומאפה בדרך הארוכה לצפון. [כמובן לבדוק את הכשרות]

ולצערי אני מכיר בחורים גדולים וטובים שקרעו את עצמם בלימוד,
בלי לשמור על הפסקות כראוי,
והתמוטטו נפשית ומאז לא יכלו ללמוד כלום.
ורבנו החזון איש זכר צדיק ומתוק לברכה,
שנה שלמה אסרו עליו הרופאים ללמוד כלום אלא רק תנ"ך,
מרוב שאימץ את עצמו בלימוד בעיון עד כלות הכוחות ממש.


סיפור אישי עם הגרח"ק זצ"ל.

וזכורני כד הווינא טליא כשעמדתי על דעתי,
והשקעתי את כל כולי בלימוד בישיבה עם כל הרמ"ח והשס"ה,
עד שלא ידעתי מתי יום מתי לילה!
ומי ראש הממשלה בישראל!
ובאיזה רחוב נמצאת הישיבה שלי!
ורק עניין אותי להכיר את כל הרחובות והנופים בנשים נזיקין!
בבא בתרא ויבמות, בבא מציעא וכתובות.

אבל לקחתי את הקטע יותר מידי,
וניסיתי גם בדרך מבית המדרש לפנימייה לחשוב כל הזמן רק בלימוד
שהר יש חיוב ובלכתך בדרך.
וכשמדי פעם ברח לי והסתכלתי על עץ בדרך פחדתי מהמשנה באבות,
כל המפסיק ממשנתו ואומר מה נאה אילן זה מה נאה ניר זה הרי זה מתחייב בנפשו.
גם לא הייתי מסוגל להאריך בשולחן שבת
ולשמוע את כל האחים והגיסים מדברים על פוליטיקה אחרי השירים.
ורציתי לברך מיד ולרוץ לבית המדרש ומור אבי שליט"א התנגד,
וכשהיה קשה לי לקבל את זה ממנו שלח אותי למרן הרב חיים קנייבסקי זכר צדיק לברכה.

שאלתי אותו מה לעשות שאני לא מצליח להתרכז בדרך לפנימייה רק בלימוד,
ואז הרב חיים המתוק לקח את ידי ליטף אותה באהבה וקירב אותי אליו.
אני הבטתי בעיניו הטובות ונמסתי!
וכשהוא שאל אותי מה שמך השם שלי פשוט פרח לי מהראש מרוב התרגשות!
והוא אמר לי תשמע לאבא!
ותלמד בלי עול!!!
וכך ענה לי שוב על שאר השאלות ששאלתי אותו בהנהגות בדרך הלימוד.
ענה לי שלוש פעמים בלי עול!!!
אתה יכול ללמוד מה שאתה רוצה רק בלי עול!!!


ללמוד בלי לחץ.

ואז הוא הפך לי את כל קו המחשבה.
הבנתי שאם הרב חיים המלאך המתמיד,
אומר לי תלמד אבל בלי לחץ הן בכמות והן באיכות.
אז אפילו לימוד תורה שהיא הברכה של העולם,
השם יתברך לא נוח לו שנלמד עם לחץ אלא ללמוד באחריות עם נעימות.
ומאז עף לי כל הלחץ מהראש כמו עפיפון בלי חוט ולא חזר אלי לעולם.
וכמובן שהמשכתי ללמוד ביתר שאת וביתר עוז והסתערתי על נשים נזיקין
אבל הכל בכיף ובנעימות בלי שום לחץ.
ממש כמו ההבדל של חתירה בסירת משוטים אל חוף מבטחים מתוך פחד לטבוע לחתירה בסירת משוטים בטיול!


לעבוד בלי לחץ.

קל וחומר לעבודה שזה רק קללה,
והקדוש ברוך מצטער כל יום בצער שלנו בעבודה.
שנאמר בכל צרתם לו צר,
ונאמר ראיתי את הלחץ אשר מצרים לוחצים אתכם,
וודאי רואה את הלחץ עם הספקים והלקוחות,
ואין עניין להחמיר בקללה של בזיעת אפך תאכל לחם.
עלינו לעשות השתדלות אחראית ורצינית לפי כוחותינו,
אבל לשמור על ההרגשה הנעימה והשם יתברך יגמור בעדינו ונצליח בכל מעשה ידינו.
וזהו שאמר הכתוב ויהי דוד לכל דרכיו משכיל והשם עמו,
לא כתב לכל דרכיו ממהר אלא מתנהל בחוכמה ולכן השם עזר לו.

נ.ב
מלבד האחריות הזריזות והניהול חשוב מאוד גם לחפש תמיד תחבולות איך לא לבזבז זמן ללא צורך אמיתי ומוכרח,
שהרי מרגלה בפומיה של מרן הרב עזרא עטיה זצ"ל אין אבידה כאבידת הזמן ועל זה אני קורא חסרון אשר לא יוכל להימנות.

ולכן להשתדל לקצר כל דבר מה שאפשר והיום שזכינו לנפלאות הבינה המלאכותית שחסכה לנו הון תועפות של זמן ורק לדמיין,
איך פעם היינו צריכים לשרוף את הזמן בהמתנה לפקיד בבנק למשוך כמה לירות,
והיום מושכים בשניה בכספומט או עושים העברה באתר או מפקידים את השיק באפליקציה.

והקלדנות במחשב זה אחד מהדברים שזוללים זמן וטירחה הכי גדולים או כסף לשלם לקלדנים,
והיום ברוך השם שזכינו למקלדת הוירטואלית שאנחנו אומרים והיא מקלידה את הכל במהירות וכמעט עם אפס טעויות,
יותר טוב מקלדנית של בית משפט והעיקר בחינם זה נפלא.

ואני לא מבין איך יש אנשים שעדיין מקלידים ספרים או מאמרים זה כמו ליסוע היום לחו"ל בספינה במקום במטוס!
ואני כתבתי את המאמר הזה עם עט ודף שזה טס ואחר כך אני מקריא אותו מהר בטלפון!
והמקלדת כותבת לבד כעין השבעת הקולמוס של רבותינו.
ואחר כך רק עובר על עימוד ותיקונים והגהות ופיסוק ותוספות.

צילום pexels

המידע שניתן כאן אינו תחליף ליעוץ אישי והוא רק מסירת מידע לציבור.
כל הזכויות שמורות לעצה ותבונה יעוץ עסקי אסטרטגי אין להעתיק או לאחסן או להדפיס ללא רשות בכתב מראש מהמחבר.
  • תודה
Reactions: בובה בובה, reish, למכור תמונות ועוד 2 משתמשים