דבר ראשון-אין הפרדה כי יש שני אפשריות או להיות יששכר או להיות זבולון
וזה הנושא
אם רצון השם שאדם יהיה זבולון -אז אוטומטית הוא זבולון ולכל הפחות לאותה התקופה(כך אני מבין ואני בל"נ אבדוק את זה)
דבר שני-נכון יש גמרא כזאת-אבל אלו בחינות דקות גבוהות שלא נראה לי שעל זה הפורום מדבר
דבר שלישי-נכון
ודבר אחרון נסכים שמשה רבינו היה מוכן לוותר על מעלתו אם השם היה מבקש ממנו
וללכת לעבוד
אני מבין שהמעלה של האדם נמדדת רק בעשיית רצון השם
וזה הדבר היחיד שצריך .להיות בראשו
כל השאר זה סתם ציטוטים
גם אם נניח שהתורה זה פי מיליון מכלדבר אחר
אם רצון השם שלא אלמד תורה
אז זה מה שמוטל עלי
ולכן אני לא מבין את הדיון הזה!
איך בנאדם יכול לדעת בוודאות מה ה' רוצה ממנו?
יש תורה ויש הלכות ויש בחירה של בנאדם.
הבחירה נעה בין עשיית עבירה חלילה לבין עשיית מצווה ברמה של מילוי החיוב ותו לא עד מקום של חיבוב והידור.
הקב"ה הביא לנו תורה וסיפר מה דורש מאיתנו ומה מצפה ונתן לכל אחד לבחור מה ברצונו לעשות. ה' לא כופה על אף אחד מה יעשה. זה מהות הבחירה. לכל בחירה יש תוצאה. שכר ועונש.
ועל כל דבר יש מי שרואה וסופר ומונה כולל המאמצים שלו וכולל כל הקשיים שלו.
וזה נכון שאין מצוה שהיא תמיד תמיד מעל הכל יש סדרי עדיפויות. אם אדם נמצא עם ילדים קטנים וצריך לשמור עליהם ברמה של פיקוח נפש על כל רגע של אי מבט אז אסור לו במפורש ללכת להתפלל ואסור לו לללמוד כמובן. אין מצווה שתמיד מעל הכל.
אולי המצווה של חיי אדם שגם זה לא נמצא תמיד ברף המעלה כשעומד למשל מול ג' עבירות.
לימוד תורה זו המצווה היחידה שמחזיקה את העולם ועל זה אמר ה' שלולי לימוד תורה העולם חוזר לתוהו ובוהו.
אז זה דבר שלא נאדיר ולא נחזק ולא נתמוך בכל הכח?
שנשתמט ממנו סתם כי יש העדפות שוות יותר?
אם חיי התורה הם רציונל נחשק שלשם מכוונות פנינו אז כל המעשים מכוונים לשם ותמיד צריך לדון ולבדוק ולראות מה נכון בכל רגע לעשות.
אז להניח בצד ולאמר זה כבר לא שייך אלי ומצאתי סימוכים למה אני פטור זה דבר שלא כתוב בשום מקום ומתקבל על הדעת.