דיון מרתק! עוקב אחרי כל משפט של האנשים חכמים דפה.
הייתי מציע לך לקרוא את הספר 'שניה לפני האור' של ר. קפלר, עוסק בדיוק בדיון על העניין הזה, ייתן עוד כמה כיווני חשיבה, למרות שאין זו דעת תורה וסה"כ ספר אבל ייתן לכם כמה נקודות למחשבה וידייק אתכם יותר, יכוון אתכם להבין שהוויתור וההקרבה למען לימוד התורה הוא אושר ולא סבל ח"ו ולעשות את זה מתוך בחירה ושמחה.
הכי נכון זה מה שכתבו בהתחלה ש
אין שום אפשרות להשוות ממשפחה למשפחה,
יש אנשים שלחץ מחובות/מינוס הורג אותם ויש אנשים שחיים עם זה בשלום
יש אנשים שאם רק יציצו החוצה מהבית מדרש ישר ישנו שיח והשקפה ויש אנשים שיגרום להם דווקא להתחזק (היכרות אישית שלי עם כמה כאלו)
יש אנשים שיחזק להם את השלום בית ויש אנשים שלהיפך,
יש אנשים שיגרום להם למינוס יותר גדול (בניסיון לעבור ל'חיים ברמה גבוהה יותר') ויש שלהיפך.
לכן צריך דבר ראשון, דעת תורה אמיתית וטהורה שניתנת לגופה של משפחה ולא לפי מה שנכתב בפרוג או באיזה עלון, וגם לדבר על הדברים ביניכם בצורה ברורה ופתוחה ולדעת את הדברים כפי שרק אתם מכירים אותם.
מה שברור שבכתובה הגבר מתחייב לפרנס את המשפחה ואין שום היתר להסתחרר בחובות ולא לקחת אחריות על הפרנסה רק כי 'מה יגידו ברחוב', בהחלט יש שיקולים נוספים ביניהם גם רוחניים ולכן צריך לשאול לדעת תורה וגם לכוון היטב 'ותקננו בעצה טובה מלפניך'..
שתי עצות:
- יש עבודות שהם לא בהכרח יציאה מעולם התורה כגון סופר סת"ם שיכול להגיע בזמננו להכנסה ממש יפה ומאפשר לעבוד וללמוד במקביל וגם להיות בבית,
- יש כוללים שכן משלמים ויש אפילו שמשלמים יפה או שמשלמים על בדיקת מבחנים/משיב/כתיבת שיעורים או סיכומים, תבדקו את זה אולי זה מה שיפתור את הענין.
בהצלחה!