הנושאים החמים
הנושאים החמים
פרק 1
7:00, שטיבלאך מאה שׁעורים
לייב'ל השלים את תפילתו תוך כדי קיפול הטלית ונחפז לביתו.
"ר' לייבל, ר' לייבל, קרה משהו? למה קמתם כל כך מוקדם היום? לאן אתם ממהרים?"
- "אני עסוק היום. אין לי זמן. שולם".
לייבל נכנס לביתו בבהילות והעיר את הרבנית משנתה.
"שורהל'ה, אתם יודעים, לא ישנתי כל הלילה. לא הפסקתי לחשוב על מה שסיפרתם לי על טאטי שלכם. מצד אחד אני מבין שהוא במצוקה וחייבים לעשות משהו, אבל מצד שני מה יהיה עם כל הפעילות שלי למען האידישקייט? מי ידאג לכלל ישראל, להקב"ה? מה אתם אומרים שנלך אליהם עוד מעט לארוחת בוקר ונשאל להם מה לעשות?!"
- "טאטי עכשיו בעבודה. נלך אליהם לארוחת צהריים, אחרי שהוא חוזר מהעבודה".
14:00, בתי ורשה
לייב'ל והרבנית נפגשים עם השווער.
"טאטי, אנחנו מבינים שהמצב לא פשוט ועוד מעט יש את החתונה של אהרל'ה. אבל מצד שני, אתם יודעים שאני פעיל מאוד ב'החומה' וב'משמר היהדות', איך אני יכול להזניח את כל הפעילות הזו?! מי יעשה את זה במקומי?!"
- "אני שומע, ר' לייב'ל. אתה יודע שאני מאוד אוחז מכם. אבל עם כל הכבוד, אפשר לקיים שניהם. אתה לא צריך לעסוק כל היום בפעילות. תעבוד בבוקר כמה שעות, ואז תצא לפעילות. בכל זאת, אתה כבר לא ישיבע בוחער. יש לך משפוחה לפרנס".
"אני שומע, אני שומע. אז במה אתם ממליצים לי לעבוד?"
- "תיכנס לענף שלי, במה שכל מאה שׁעורים עובדת".
"האא, זה. יש בזה פרנוסה?"
- "מה, נראה לך שזה מקווה נייעס?! נראה לך שאני מבזבז את הזמן שלי סתם?! זה תלוי כמה אתה שעות אתה עובד ביום וכמה ניסיון יש לך. פשוט מאוד".
"יא. גוט. לכם כבר יש ניסיון של עשרות שנים, ברוך ה'. אולי אתם יכולים לתת לנו כמה עייצ'ס איך להצליח בעבודה?"
- "ס'איז אגאנצע תיירה... אז ככה. דבר ראשון, אל תסתובב כמו שנורר עם כמה מטבעות עלובים ביד. ככה עשיתי כשהתחלתי. החבאתי את כל הכסף בכיס והסתובבתי עם כמה 'מצלצלים' בקול רעש גדול. הייתי בטוח שככה כולם יחשבו שאני מסכן, שאספתי רק כמה פרוטות, וייתנו לי ביד נדיבה. אבל אז גיליתי שאנשים לא מתחברים ל'לא יוצלחים'. בני אדם רוצים לרכב על גלי ההצלחה, להיות חלק ממשהו גדול... מה עשיתי? לקחתי מהגמ"ח של הירשמן הלוואה של כמה שטרות, הסתובבתי איתם ככה שכולם יראו, וברוך ה' נפתח לי השפע. אנשים התחילו לתת יותר".
"פששש... אזא איינפאל. צריך להיות קצת פסיכולוג כדי להצליח בעבודה הזו..."
- "כן, כן. אנשים חושבים שזו עבודה פשוטה, אבל האמת היא שזה ממש מקצוע לכל דבר. א'קיצער, אתה שומע, איפה אחזנו? הא, בעייצע'ס. אז כן. עוד דבר, אתה צריך למצוא סיבה טובה למה אתה אוסף. אנשים לא אוהבים לתת סתם בלי סיבה. ככה זה, מה לעשות?! פעם היה מספיק לומר 'הכנוסת כלה' ואנשים היו פותחים את הלב ואת הכיס, אבל היום זה כבר לא מספיק. אנשים חושבים לעצמם: 'כל מאה שערים צריכים הכנוסת כלה, למה שאתן דווקא לך?' אבל אל תדאג, בשנה הקרובה אתה יכול להגיד: 'השווער שלי מחתן בן עשירי ואין לו אפילו להוצאות המינימליות והבסיסיות ביותר'. לי המשפט הזה מאוד עוזר. אם אתה רוצה אתה יכול גם להוסיף: 'החותן תלמיד חוכעם גדול, ומי שייתן 50 שקל הוא יתפלל עליו תחת החופה'".
"אבל טאטי, יענקי הוא רק הבן השלישי שלך, וכבר קניתם את הדברים הבסיסיים לחתונה. אנשין אפילו תרם לך את האולם ואת הפויקער. זו לא בעיה ככה לשקר?"
- "אוי לייב'ל, מאך מיר א טויבע. אל תהיה לי עכשיו אויבער חוכעם. אם על ההתחלה זה הכיוון שלך אין לך סיכוי להצליח בעבודה הזו. היום יש המון תחרות. אתה לא היחיד. יש אפילו אנשים שלא משלנו - מהיישוב הישן - שגנבו לנו את השיטה. איזה אנשים! חצופים! אנחנו המצאנו שיטה והם באים בלי בושה וגונבים אותה. איפה האנושיות? מינימום של הוגנות! פחחח. וחוצמיזה לייב'ל, אתה יודע טוב מאוד שיהודים רוצים וצריכים לתת צדוקה. אלא מה, יש להם יצר הרע שקצת מקשה עליהם, אז אנחנו עוזרים להם להתגבר עליו. זה הכל".
"אז זה גם עבודה וגם זיכוי הרבים. הא, גוואלדיג! מיירעדיג! טאטי, איפה הכי כדאי להסתובב?"
- "זה סוד צבאי. מצטער, אבל את זה אני לא יכול לגלות לך. כשהתחלתי לעבוד שילמתי הון תועפות לכמה מזקני ירושלים כדי שילמדו אותי איפה ומתי בדיוק כדאי לאסוף. מאז אני שכללתי את השיטה, והיום כבר יש לי סדר שבועי קבוע. אולי כשכבר לא יהיו לי את הכוחות לעבוד אני אגלה לך. בינתיים אני יכול להגיד לך דבר אחד - פה, במאה שׁעורים חבל על הזמן שלך. כמעט לא עושים כסף. כל השכונה בביזנס הזה, ובאשמת הקנאים אין כמעט אנשים מבחוץ שיש להם מה לתת. הם הבריחו מפה את כולם והרסו את הפרנוסה של כל מאה שׁעורים. תסתובב בעיר, שמה יש לך יותר סיכוי".
"טאטי, ככה אתה מדבר נגד הקנאים?! בזכותם אנחנו עוד איכשהו יכולים לגור כאן בשכונה! בכל אופן, תן לי ברוכה שאצליח בעבודה, שתהיה פרנוסה בריווח".
- "זיי געזונט. שפע ברוכה והצולחה! דרך אגב, שכחתי להגיד לך - כל אחד שנותן לך, אפילו שקל או חצי שקל, תברך אותו ב'תזכה למצוות, שפע ברוכה והצלוחה'. אל תהיה חניוק ותגיד 'שכוייח'. אל תיתן לאף אחד את התחושה שהוא עושה לך טובה. להיפך, אתה עושה לו טובה שאתה מזכה אותו לפרנס יהודים כשרים שיוכלו להמשיך לשמור על הגחלת, שלא תשתכח תורה מישראל! בלי הירושליימער יידען כל האידישקייט הייתה נעלמת! הם עם הפשורות שלהם! אלא מה, אתה צריך לברך אותם שיהיה להם שפע כדי שיזכו לתת לך בפעם הבאה. וחוץ מזה, שאנשים זוכרים אותך, ואם אתה נחמד אליהם הם ייתנו לך גם בפעם הבאה, ואולי אפילו ייתנו יותר".
"שכוייח טאטי. זיי געזונט און שטארק. א גוט יאר!"
- "רגע, רגע, קלצקין מכריז שם משהו. מי?? מה??? אני לא מאמין!!
7:00, שטיבלאך מאה שׁעורים
לייב'ל השלים את תפילתו תוך כדי קיפול הטלית ונחפז לביתו.
"ר' לייבל, ר' לייבל, קרה משהו? למה קמתם כל כך מוקדם היום? לאן אתם ממהרים?"
- "אני עסוק היום. אין לי זמן. שולם".
לייבל נכנס לביתו בבהילות והעיר את הרבנית משנתה.
"שורהל'ה, אתם יודעים, לא ישנתי כל הלילה. לא הפסקתי לחשוב על מה שסיפרתם לי על טאטי שלכם. מצד אחד אני מבין שהוא במצוקה וחייבים לעשות משהו, אבל מצד שני מה יהיה עם כל הפעילות שלי למען האידישקייט? מי ידאג לכלל ישראל, להקב"ה? מה אתם אומרים שנלך אליהם עוד מעט לארוחת בוקר ונשאל להם מה לעשות?!"
- "טאטי עכשיו בעבודה. נלך אליהם לארוחת צהריים, אחרי שהוא חוזר מהעבודה".
14:00, בתי ורשה
לייב'ל והרבנית נפגשים עם השווער.
"טאטי, אנחנו מבינים שהמצב לא פשוט ועוד מעט יש את החתונה של אהרל'ה. אבל מצד שני, אתם יודעים שאני פעיל מאוד ב'החומה' וב'משמר היהדות', איך אני יכול להזניח את כל הפעילות הזו?! מי יעשה את זה במקומי?!"
- "אני שומע, ר' לייב'ל. אתה יודע שאני מאוד אוחז מכם. אבל עם כל הכבוד, אפשר לקיים שניהם. אתה לא צריך לעסוק כל היום בפעילות. תעבוד בבוקר כמה שעות, ואז תצא לפעילות. בכל זאת, אתה כבר לא ישיבע בוחער. יש לך משפוחה לפרנס".
"אני שומע, אני שומע. אז במה אתם ממליצים לי לעבוד?"
- "תיכנס לענף שלי, במה שכל מאה שׁעורים עובדת".
"האא, זה. יש בזה פרנוסה?"
- "מה, נראה לך שזה מקווה נייעס?! נראה לך שאני מבזבז את הזמן שלי סתם?! זה תלוי כמה אתה שעות אתה עובד ביום וכמה ניסיון יש לך. פשוט מאוד".
"יא. גוט. לכם כבר יש ניסיון של עשרות שנים, ברוך ה'. אולי אתם יכולים לתת לנו כמה עייצ'ס איך להצליח בעבודה?"
- "ס'איז אגאנצע תיירה... אז ככה. דבר ראשון, אל תסתובב כמו שנורר עם כמה מטבעות עלובים ביד. ככה עשיתי כשהתחלתי. החבאתי את כל הכסף בכיס והסתובבתי עם כמה 'מצלצלים' בקול רעש גדול. הייתי בטוח שככה כולם יחשבו שאני מסכן, שאספתי רק כמה פרוטות, וייתנו לי ביד נדיבה. אבל אז גיליתי שאנשים לא מתחברים ל'לא יוצלחים'. בני אדם רוצים לרכב על גלי ההצלחה, להיות חלק ממשהו גדול... מה עשיתי? לקחתי מהגמ"ח של הירשמן הלוואה של כמה שטרות, הסתובבתי איתם ככה שכולם יראו, וברוך ה' נפתח לי השפע. אנשים התחילו לתת יותר".
"פששש... אזא איינפאל. צריך להיות קצת פסיכולוג כדי להצליח בעבודה הזו..."
- "כן, כן. אנשים חושבים שזו עבודה פשוטה, אבל האמת היא שזה ממש מקצוע לכל דבר. א'קיצער, אתה שומע, איפה אחזנו? הא, בעייצע'ס. אז כן. עוד דבר, אתה צריך למצוא סיבה טובה למה אתה אוסף. אנשים לא אוהבים לתת סתם בלי סיבה. ככה זה, מה לעשות?! פעם היה מספיק לומר 'הכנוסת כלה' ואנשים היו פותחים את הלב ואת הכיס, אבל היום זה כבר לא מספיק. אנשים חושבים לעצמם: 'כל מאה שערים צריכים הכנוסת כלה, למה שאתן דווקא לך?' אבל אל תדאג, בשנה הקרובה אתה יכול להגיד: 'השווער שלי מחתן בן עשירי ואין לו אפילו להוצאות המינימליות והבסיסיות ביותר'. לי המשפט הזה מאוד עוזר. אם אתה רוצה אתה יכול גם להוסיף: 'החותן תלמיד חוכעם גדול, ומי שייתן 50 שקל הוא יתפלל עליו תחת החופה'".
"אבל טאטי, יענקי הוא רק הבן השלישי שלך, וכבר קניתם את הדברים הבסיסיים לחתונה. אנשין אפילו תרם לך את האולם ואת הפויקער. זו לא בעיה ככה לשקר?"
- "אוי לייב'ל, מאך מיר א טויבע. אל תהיה לי עכשיו אויבער חוכעם. אם על ההתחלה זה הכיוון שלך אין לך סיכוי להצליח בעבודה הזו. היום יש המון תחרות. אתה לא היחיד. יש אפילו אנשים שלא משלנו - מהיישוב הישן - שגנבו לנו את השיטה. איזה אנשים! חצופים! אנחנו המצאנו שיטה והם באים בלי בושה וגונבים אותה. איפה האנושיות? מינימום של הוגנות! פחחח. וחוצמיזה לייב'ל, אתה יודע טוב מאוד שיהודים רוצים וצריכים לתת צדוקה. אלא מה, יש להם יצר הרע שקצת מקשה עליהם, אז אנחנו עוזרים להם להתגבר עליו. זה הכל".
"אז זה גם עבודה וגם זיכוי הרבים. הא, גוואלדיג! מיירעדיג! טאטי, איפה הכי כדאי להסתובב?"
- "זה סוד צבאי. מצטער, אבל את זה אני לא יכול לגלות לך. כשהתחלתי לעבוד שילמתי הון תועפות לכמה מזקני ירושלים כדי שילמדו אותי איפה ומתי בדיוק כדאי לאסוף. מאז אני שכללתי את השיטה, והיום כבר יש לי סדר שבועי קבוע. אולי כשכבר לא יהיו לי את הכוחות לעבוד אני אגלה לך. בינתיים אני יכול להגיד לך דבר אחד - פה, במאה שׁעורים חבל על הזמן שלך. כמעט לא עושים כסף. כל השכונה בביזנס הזה, ובאשמת הקנאים אין כמעט אנשים מבחוץ שיש להם מה לתת. הם הבריחו מפה את כולם והרסו את הפרנוסה של כל מאה שׁעורים. תסתובב בעיר, שמה יש לך יותר סיכוי".
"טאטי, ככה אתה מדבר נגד הקנאים?! בזכותם אנחנו עוד איכשהו יכולים לגור כאן בשכונה! בכל אופן, תן לי ברוכה שאצליח בעבודה, שתהיה פרנוסה בריווח".
- "זיי געזונט. שפע ברוכה והצולחה! דרך אגב, שכחתי להגיד לך - כל אחד שנותן לך, אפילו שקל או חצי שקל, תברך אותו ב'תזכה למצוות, שפע ברוכה והצלוחה'. אל תהיה חניוק ותגיד 'שכוייח'. אל תיתן לאף אחד את התחושה שהוא עושה לך טובה. להיפך, אתה עושה לו טובה שאתה מזכה אותו לפרנס יהודים כשרים שיוכלו להמשיך לשמור על הגחלת, שלא תשתכח תורה מישראל! בלי הירושליימער יידען כל האידישקייט הייתה נעלמת! הם עם הפשורות שלהם! אלא מה, אתה צריך לברך אותם שיהיה להם שפע כדי שיזכו לתת לך בפעם הבאה. וחוץ מזה, שאנשים זוכרים אותך, ואם אתה נחמד אליהם הם ייתנו לך גם בפעם הבאה, ואולי אפילו ייתנו יותר".
"שכוייח טאטי. זיי געזונט און שטארק. א גוט יאר!"
- "רגע, רגע, קלצקין מכריז שם משהו. מי?? מה??? אני לא מאמין!!
נערך לאחרונה ב:
