Ushaya

משתמש מקצוען
מנוי פרימיום
בוגר/תלמיד פרוג
איור וציור מקצועי
אוטומציה עסקית
כן, אבל הוא נבחר להיות הקרבן ציבור...
לא מדובר אצלי במכות אמנם, אבל כמורה :eek: ארע פעם ששלחתי תלמידה אל המנהלת כי היא האחרונה שדיברה לאחר אזהרות חוזרות ונשנות לשקט. וכשהיא שאלה בתמימות: למה אני? (לזכותה יאמר שבאמת היא לא הייתה מהראשיות, אלא משנית יותר, 'נפל עליה' להיתפס בדיוק) עניתי לה: תוכלי לומר למנהלת: כולנו היינו לא בסדר, אותי המורה תפסה קרבן...
כוונתי הייתה להעביר לה את המסר: אני יודעת שלא את הקמת את כל המהומה, אבל את האחרונה שהגדישה את הסאה של הכיתה ונתפסת אחרי אזהרה נמרצת שהבאה תשלח למנהלת. אבל עדיין, היא לא הבינה את הסאב-טקסט ככה.
הפגיעה העמוקה שלה הייתה יותר מהמילה קרבן מאשר הרעיון ללכת למנהלת, אפילו שזו הייתה הפעם הראשונה שלה בחייה להישלח. (והיא הייתה בסוף סמינר!).
(והאמת שלקח לי זמן להבין על מה עמדה הפגיעה שלה ולמה היא הייתה אומללה כ"כ, המנהלת ממש לא הייתה אישה מפחידה, וגם היא ידעה שהתלמידה הזו בד"כ בסדר)
לפעמים גם מורים יכולים לאבד את הרגע בהתבטאות אומללה, לא כי הם מתכוונים, כי הם כבר מרוטים מהשיעור הזה. הם צריכים להיזהר, (ואלימות היא בכלל--- לא עליה מדובר) אבל במבט בוגר מרחוק- לפעמים נוכל לדון אותם לכף זכות על התבטאויות אומללות.
 

אשר שרבר

משתמש סופר מקצוען
לא מדובר אצלי במכות אמנם, אבל כמורה :eek: ארע פעם ששלחתי תלמידה אל המנהלת כי היא האחרונה שדיברה לאחר אזהרות חוזרות ונשנות לשקט. וכשהיא שאלה בתמימות: למה אני? (לזכותה יאמר שבאמת היא לא הייתה מהראשיות, אלא משנית יותר, 'נפל עליה' להיתפס בדיוק) עניתי לה: תוכלי לומר למנהלת: כולנו היינו לא בסדר, אותי המורה תפסה קרבן...
כוונתי הייתה להעביר לה את המסר: אני יודעת שלא את הקמת את כל המהומה, אבל את האחרונה שהגדישה את הסאה של הכיתה ונתפסת אחרי אזהרה נמרצת שהבאה תשלח למנהלת. אבל עדיין, היא לא הבינה את הסאב-טקסט ככה.
הפגיעה העמוקה שלה הייתה יותר מהמילה קרבן מאשר הרעיון ללכת למנהלת, אפילו שזו הייתה הפעם הראשונה שלה בחייה להישלח. (והיא הייתה בסוף סמינר!).
(והאמת שלקח לי זמן להבין על מה עמדה הפגיעה שלה ולמה היא הייתה אומללה כ"כ, המנהלת ממש לא הייתה אישה מפחידה, וגם היא ידעה שהתלמידה הזו בד"כ בסדר)
לפעמים גם מורים יכולים לאבד את הרגע בהתבטאות אומללה, לא כי הם מתכוונים, כי הם כבר מרוטים מהשיעור הזה. הם צריכים להיזהר, (ואלימות היא בכלל--- לא עליה מדובר) אבל במבט בוגר מרחוק- לפעמים נוכל לדון אותם לכף זכות על התבטאויות אומללות.
במחילה, אני לא חושב שצריך לקחת את המצפון למקום קיצוני במקום כזה, ברוב המקרים תלמידים מבינים, שכאשר 'כולם' לא היו בסדר, המורה צריך לעצור את הסחף, ולפעמים אחד חוטף בשביל כולם.
 

Natan Galant

כתיבה שדגה לך לקוחות, ובכמויות!
מנוי פרימיום
עיצוב גרפי
כתיבה ספרותית
מוזיקה ונגינה
עריכה תורנית
עיצוב ואדריכלות פנים
לא מדובר אצלי במכות אמנם, אבל כמורה :eek: ארע פעם ששלחתי תלמידה אל המנהלת כי היא האחרונה שדיברה לאחר אזהרות חוזרות ונשנות לשקט. וכשהיא שאלה בתמימות: למה אני? (לזכותה יאמר שבאמת היא לא הייתה מהראשיות, אלא משנית יותר, 'נפל עליה' להיתפס בדיוק) עניתי לה: תוכלי לומר למנהלת: כולנו היינו לא בסדר, אותי המורה תפסה קרבן...
כוונתי הייתה להעביר לה את המסר: אני יודעת שלא את הקמת את כל המהומה, אבל את האחרונה שהגדישה את הסאה של הכיתה ונתפסת אחרי אזהרה נמרצת שהבאה תשלח למנהלת. אבל עדיין, היא לא הבינה את הסאב-טקסט ככה.
הפגיעה העמוקה שלה הייתה יותר מהמילה קרבן מאשר הרעיון ללכת למנהלת, אפילו שזו הייתה הפעם הראשונה שלה בחייה להישלח. (והיא הייתה בסוף סמינר!).
(והאמת שלקח לי זמן להבין על מה עמדה הפגיעה שלה ולמה היא הייתה אומללה כ"כ, המנהלת ממש לא הייתה אישה מפחידה, וגם היא ידעה שהתלמידה הזו בד"כ בסדר)
לפעמים גם מורים יכולים לאבד את הרגע בהתבטאות אומללה, לא כי הם מתכוונים, כי הם כבר מרוטים מהשיעור הזה. הם צריכים להיזהר, (ואלימות היא בכלל--- לא עליה מדובר) אבל במבט בוגר מרחוק- לפעמים נוכל לדון אותם לכף זכות על התבטאויות אומללות.
מילים חשובות.
לכן הדגשתי שהמדובר במלמד - כפי הזכור לי -משכמו ומעלה, ואדם שאפשר בקלות 'לסלוח' לו על כך.
סיפורים כאלו בעיניי לא נוראיים, כל זמן שהדמות הינה חיובית והילדים מרגישים בכך.

הבעיה שלי היא עם מלמדים או אנשי צוות שסובלים מרוע לב מובנה ואכזר, והילדים זוכרים את הזדון גם לאחר שנים רבות.תופרת חרישית למה שלא תעלו לפה את השורות המדממות?
 

Ushaya

משתמש מקצוען
מנוי פרימיום
בוגר/תלמיד פרוג
איור וציור מקצועי
אוטומציה עסקית
במחילה, אני לא חושב שצריך לקחת את המצפון למקום קיצוני במקום כזה, ברוב המקרים תלמידים מבינים, שכאשר 'כולם' לא היו בסדר, המורה צריך לעצור את הסחף, ולפעמים אחד חוטף בשביל כולם.

הם יכולים להבין, ככל שהם גדולים ובוגרים יותר. ואפילו אז- הרבה פעמים זה עדיין כואב להם מאוד, וקשה להם לא לראות בעונש היחידי שלהם מול כל הכיתה המופרעת- עוול.
לא שזה אומר שהמורה לא צריך להשתמש בכלי הזה בתבונה. זה החלק מהחינוך, גם אם הוא לא נעים לתלמידים.
 

בן מיכאל

משתמש מקצוען
עריכה תורנית
סיפורי התתי"ם הירושלמים [ולאו דווקא] מקיפים הם את כל הדור הביניים אלה שלא צמחו כאן ב20 השנים האחרונות.

אין ילד אחד שלא חווה או היה עד למקרה מזעזע, על ידי מי שנקראו פעם בתואר הלא נכון, ובטעות טרגית - כמחנכים, הם היו יותר מלמדים, היינו שלימדו אותנו המון, בעיקר איך לא להתנהג כפי שהם התנהגו.

הסיפורים מזעזעים מאוד, אבל אלה היו החיים של פעם, לא היינו עמוסים, בשלל תארים מפוצצים, ומילים מפולפלות של דיאגנוזות, ואבחונים, לא נשלחנו לפסיכולגים לאבחון, ולא ליועצים לקטלוג, היינו אנחנו עם היצרים מול המלמד עם יצריו.

ושני המחנות נלחמו זה בזה עם מיטב היצירתיות אכזריות, התבונות, וההבנות, שהקיף אז את הדור, כמעט לכולם משני המחנות היה רצון אחד, לעבור את היום הזה בשלום, כלומר מחנה המלמדים, בשקט מופתי ע"י פחד משתק, לבין הצד שכנגד שניסה בכל עוזו לעורר את המשוואה, וליצוק אקשן לתוך תבנית הלימודית.

בסוף כל אירוע עמד זה מול זה בעת מבחן, כאישיות מול אישיות, אשיות כועסת וקשה יום, מול אשיות שנקלט כעושה צרות, קל להאשמות, חסר מזל, חסר פרוטקציה, והעיקר כמטרה להשליט על ידו את השקט והשלווה להעברת היום במינימום הפרעות מעצבנות.

בצל המאבק בין שני הנצים הללו, היה ברור כי ישנם ילדים בעייתיים, לצד ילדים שקטים ואומללים, וילדים ממוצעים, אלא שמצאו את עצמם פחות מול החזית, אלה שדרבנו את האחרים לעורר את העימות מעל השולחן בין המלמד לילד, בין שני היצרים.

כלי הנשק של הילדים היו רבים מאוד, לצד הנשק של המלמדים שהוא היה ממש מעט, מקל וכף יד, העלבה ע"י הוצאה לחוץ או עמדה בצד, או שליחת הביתה, או לחילופין חפיסת שקדי מרק לחלוקה.

בצל המציאות של אז, קשה מאוד למצוא אישיות, שיכל להוציא את עצמו מהמשוואה הנ"ל, לא לראות בילד שמשתולל כל יום, כאתגר לשינוי, כאתגר שאפשר לרסן אותו בתנאים אחרים שהיה מקובל אז.

לכן נדיר מאוד למצוא סיפורים על מלמדים מיוחדים, בעלי אישיות, שיכולו לנווט את הספינה הקשה כ"כ בזמנים ההם, ולא להיגרר רגשית ומנטלית.

היטיב לבטא זאת מרן הרב שטיינמן זצוק"ל זי"ע, שנדיר למצוא מחנך טוב בחיידר, בחיידר טוב אמר מרן, אולי יש איזה 3 - 4 מלמדים טובים.

אני חושב שכוונתו שמלמדים כאלה שחינכו את עצמם קודם, קשה למצוא, ומשלא חינכו את עצמם אין ראויים הם לחנך את האחרים.

לצערנו גם כיום על אף ההתקדמות, עדיין חסר המון מלמדים מחונכים לחנך.
מצער שאתה כל כך צודק.
 

בן מיכאל

משתמש מקצוען
עריכה תורנית
הרגע קיבלתי באישי מאת ניק החפץ בעילום שמו, לא נגעתי:

אתה יכול לפרסם לפי שיקול דעתך. הכי טוב לא לפרסם בשמי....הכל תאורים מדוייקים של מעט ממה שקרה.

בס"ד

הקטעים הבאים אמיתיים לחלוטין:


סמואל, בן כמעט 6 עולה חדש, (לא מקזחסטן) חודש בישראל, נכנס לכיתת מכינה:

זה מין גן משונה אני לא מבין כל כך מה הם אומרים, אבל קוביות הלגו צבעוניות והרבה יותר יפות ממה שהיה לנו בבית.

למרות שאני לא מבין את מה שהילדים אומרים אנחנו בונים ביחד ארמון ענק מקוביות.

למה כולם עזבו פתאום את המשחק? אמשיך לבנות את התורן למבצר.

האיש הגבוהה מתקרב אלי, יש לו מבט מפחיד, אני לא מבין, מה הוא אומר, אבל הוא כועס, זה בטוח.

מעניין למה? אולי אסור לבנות מבצרים, אולי יש עוד אילו מצוות שעדיין לא למדנו אותם בבית.

לפתע האיש הגבוהה מתקרב אלי ממש קרוב ו.. אוי, ממה, זה כואב,

אני בוכה נורא, הלחיים שלי כואבות, למה הוא הרביץ לי?

אבא ואמא אמרו תמיד להיזהר מגויים שיכורים. לא ידעתי שגם בארץ יש שיכורים שמרביצים כל כך כואב.

סמואל, כבר שמואל, בכיתה ד. ת"ת אחר.

רק שהתור לא יגיע אלי, הנה יוסי עונה על השאלה בגמרא – הוא עונה נכון, עובדה שהרבה כ"ץ לא הרביץ לו כפי שעשה לשרוליק.

ו..

"שמואל" נשמע קולו התקיף של הרבה.. "מה התשובה ל.."

אוי, איך אדע? אני לא זוכר בכלל, אולי זה היה בחלק העליון של דף הגמרא, אבל אם אקרא כל הכיתה תצחק, אני קורא כ"כ מבולבל ו..

"שמואל גש אלי מיד"

אני הולך לאט, לאט, מושך עוד רגע. אולי זה לא יהיה כואב כל כך כמו במבחן של שבוע שעבר,

מזוית עין אני שם לב כי לרבה אין סרגל ביד, יופי, זו תהיה סתם מכה קטנה.

"תן לי את היד שלך"

אך, מה הוא עושה, האצבעות שלי עוד מעט ישברו, איך שהרבה מושך אותך לאחור זה מסוכן...

הלוואי שהייתי מצליח לא לבכות כמו מוטי, אבל אני מיד מתחיל לבכות בקול, וכל הילדים צוחקים שאני כזה חלשלוש כמו ילדה.

גם הרבה כועס מאוד ומעניש אותי עוד יותר בגלל שאני בוכה...



טוב, נגמר לי הכוח להמשיך לכתוב על :

היריקות בעיניים

על הנעילה במחסן החיידר לשעתיים,

על המכות באמצע הרחוב אח הצהריים,

על הזילזול וההכחשה שנתקל בהם אבי כשניסה לדבר עם הצוות.

יש הכותבים שזו נוסטלגיה עבורם?

תאמינו,

לרבים אחרים זה היה סם המוות.
נא לצרף כדורים לטובת הקוראים!!!!!
 

בן מיכאל

משתמש מקצוען
עריכה תורנית
לא.
הייתי אז תמימה כשה. צדיקת בית הספר והסמינר. והשאלות למורות היו גם הן תמימות. בדמיוני הילדותי נדמו עליי המורות כיצורים בוגרים וידענים, שאפשר לשתף אותם ולהעמיק יחד איתם.
(היום, אגב, המצב השתנה לבלי הכר. תלמידה ששואלת שאלות, כבר לא מסתכנת בנזיפה, ורוב המורות מכבדות ומעריכות תאוות ידע של ילדות).
הייתי גם מצטרף לזכרונות על רבעס המתעצבנים כששואלים אותם שאלות, אך לא בטוח לסיפא - שכיום המצב השתנה בנקודה זו, בא נקווה.
 

בן מיכאל

משתמש מקצוען
עריכה תורנית
לאף אחד אין כוח וחשק לפתוח סיפורים מלפני שנים רבות.
חוץ מזה, שהמעשים אינם פליליים, סתם רוע לב אכזר.
למשל:
מלמד שמבטיח לכיתתו טיול או ממתק מסויים, אם כל הכיתה "תתנהג יפה".
בימים הראשונים, בערך שליש מהכיתה לא "מתנהגים יפה" (כל פעם שליש אחר, רנדומלית), ושמותיהם מצויינים ע"ג דף שנתלה בדלת הכיתה.
ויום אחד, המלמד שוב מודיע:
גם היום הכיתה לא עמדה ביעד.
נו, כל ילדי הכיתה רצים לקרוא את הדף, ומגלים...
דף לבן, כמעט נקי. היום כמעט כל הכיתה עמדה ביעד.
אבל - מי קלקל?
ובכן, אדום על גבי לבן.
שורה אחת, בוהקת.
שמו של כותב השורות, ולצידו 3 איקסים אדומים.
ובכל זאת גדלת למנהל נכבד בפרוג.....
 

בן מיכאל

משתמש מקצוען
עריכה תורנית
איזה רוע לב!!!!!!!!
נכון, מעשים אלו, לא פליליים אבל משתמע מדבריכם שהרבה מה'נפלאים' הללו גם הרביצו, בעטו, היכו וכו'. וזה כן פלילי.
לא כ"כ פשוט להלשין ולהרוס חיים של מישהו, ויש כמובן את השאלה הלכתית של מוסר.
 

יוסף שטיין

משתמש סופר מקצוען
עיצוב גרפי
צילום מקצועי
עריכה תורנית
סליחה על האורך.. זהו סיפור אמיתי שלי, שחוויתי, והוא עומד על הלב שלי הרבה זמן,
יהי פרסום הסיפור מחאה וכפרה על שתיקתנו להוצאתו להורג של סוכן 101 ע"י המשגיח.

המשגיח שתלה בחוצות את סוכן 101

ירוחם סבלובי'ץ חברינו בשיעור בישיב"ק
היה עלם נהדר, ולצד זה מעניין מאוד
הוא ניחן בחושים מיוחדים למשחק ובילוש,
בשב"כ ובמוסד לא שמעו עליו עדיין, ובכו"א אין ספק שאילו היה מצטרף אליהם היו גאים בו מאוד.

לירוחם היה כישרונות מיוחדים בכל המשחקים, אבל כשהגיע ללימודים,
אפס, לא משהו, היה תעלומה האם הוא הצליח לקלוט את הרעיון של הדף שלמדו אז.

ירוחם אמרנו. זהו רק שמו הרשמי, אבל כידוע לסוכני בילוש ישנם קודים.
אי לכך בעצה אחד עם חברי נתנו לו את הכינוי סוכן 101, האמת שנראה שהוא נהנה מכך.
ולמה רק נראה, כי ירוחם העמיד או שלא פני פוקר, אף פעם א"א לדעת האם הוא מיתמם או שבאמת הוא תמים, כי בכל זאת, הסוכן 101, היה במקום מסוים נגוע בתמימות.

בס"ה ירוחם היה בחור טוב, ובוודאי לא רע, הוא רק היה אוהב מאוד להפתיע, ולהופיע ממקומות בלתי צפויים, ממש כמו דמיטרי ממלתעות הרשע, כשקראנו סיפורי מרגלים וסוכנים, תמיד אמרנו, וואו זה מתאים לירוחם.

ככזה, הזהירות מהסוכן היה כפליים, כי אף שהיינו סוגרים את עצמנו בחדר בפנימייה, ירוחם מצא דרך להשחיל את עצמו בפתאומיות, פעם הוא פשוט התחבא מתחת למיטה, ופעם בארון, ופעם קפץ מהחלון, ובפעם אחרת התגלש מתעלת המזגן, היינו סותמים אפילו את החור של המנעול, מאחר כי הוא באמת היה מפתיע, ופעלוליו היו משובי נפש.

'הרגע הוא היה פה' - היה בדיחה ידועה בישיבה לתאר את היעלמותו המסתורית, פעמים שהיה מגזים קצת ואז רצינו להחזיר לו מנה אפים אלא שאז זה היה אתגר לא קל לאתר את סוכן 101.

אתגר אמתי, לא כך חשב המשגיח, בעיניו ירוחם, היה מטרד שא"א לסלקו, יען כי היה ירא שמיים, ולא הפריע כ"כ לסדרי הישיבה, ופחות מיותר היה עומד בזמנים, אלא שתעלוליו ממש חרו למשגיח, כי לעתים נפל לו קרבן.

לסוכן 101, היה חוש מיוחד להריח מתי המשגיח רוצה לרדת עליו, וככזה הוא ידע לסדר את זמניו והופעותיו עד שיעבור זעם, והגיזרה תהא בטוחה להופעה, נו איזה טעם יש למשגיח לרדת על על בחור שלא הופיע שלשום לתפילה.

יחד עם זאת רמת הלימודים של ירוחם היה בהתאם, בשיעורים ירוחם היה נראה טווה וחולם על הפעלול הבא, הוא לא היה נראה כלל שייך לאוירת הלימוד, הוא היה נראה בוהה וכלא מתעניין, והאמת שצדק, אף אחד לא טרח להפוך את הלימוד לאתגר בלשי, לשפשף את מוחו בהויות אביי ורבא.

בשביל מה אני מספר עליו.

כי הגיע יומא דפגרא טו לחודש חשון, אנחנו היינו בשיעור ב', והמשגיח היה מילא את מקומו של המג"ש משיעור א', ואז באותו יום בהשגחה פרטית ממש, המג"ש שלנו גם החליט שחייב לצאת למסע לאדמו"ר מקורדווויל בארץ הזומבים לרגל היארצייט שחל ביום זה.

אי לכך החליט המשגיח לשלב בין שני השיעורים יחד, לתת להם שיעור משותף בהיכל הגדול של הישיבה, כך ישבנו שני השיעורים יחד בשיעור, סיבה למסיבה שהחגיגה הזו לא מולידה קשב וריכוז יתר על המידה.

לא, לא, ירוחם לא הפתיע אז, הוא רק חלם ובהה כהרגלו, ואולי גם הקשיב לשיעור, היה זה דווקא מנדלה סנטמוריץ משיעור א' שהחליט לנהל התכתבות ענפה בין שני השיעורים, והעברת מסרים בואט צאפ הישיבתי, קרי - פתקים קטנים שמועברים מבלי לעורר תשומת לב, עם מסרים מצחיקים.

ואז המשגיח שם לב, שמנדלה לוקח חלק נכבד בשיח הנסתר שגורם לחיוכים נסתרים, מנדלה כבר מזמן נמצא על קצה לשונו של המשגיח, הוא מתחיל להתגלות כעוד אתגר היפראקטיבי, כלומר עוד בחור שבחר לרדת לעולם כדי להפריע למשגיח ולהוציאו משלוותו.

ואז קרה הבלתי יאומן, הרגע המזעזע שאני סוחב אותו לכל החיים, המשגיח הלם בעוז על השולחן, והרים בבת אחת את ראשי הבחורים, כולם עברו למצב השתק, ואז הוא הרים את קולו ואמר את המשפט הכואב והמזעזע כ"כ ---------------------------- "מנדלה סנט מוריץ מה יהיה אתך, מה יצא ממך, מה מה????
הערים את קולו, למי אתה רוצה להידמות, מה אתה רוצה שיצא ממך י.ר.ו.ח.ם ס.ב.ל.ו.ב.י.ץ"-----------------------
וחמישים ותשע ראשים מעבירים את המבט אל עבר ירוחם, ירוחם שתמיד שומר על פני פוקר, לא מצליח כ"כ, ומוריד את ראשו לגמרא.

כולנו היינו בהלם טוטאלי ככה להעליב בחור, מילא לצעוק על בחור, אבל לתייגו שיראה כמו בחור אחר שמי יודע מה???

המשגיח המשיך בשיעורו, וקלט שהוא הגזים, הוא שמע את לחשושיי הבחורים, ואז בסיום השיעור, הוא ביקש שרוצה להוסיף משהוא, ורוצה לבקש מחילה מירוחם סבלוביץ ששגה בלשונו.

ואז בעיני הוא חזר ופגע בו בשנית, אף שהתכוון לבקש את סליחתו בכך הוא חטא בכפליים, והעצים רק את הפגיעה בירוחם חברי.

לעולם לעולם לא אוכל לשכוח את המעמד המעליב והמזעזע הזה, נפגענו בשביל ירוחם, נפגענו מהרוע הצרוף של הביטוי האומלל, ועד לרגע זה עוד טרם נמצא ההוכחה אודות המטפל הנפשי המוכח ליבי נושא את הטראומה.

נחמתנו כי המשגיח דנן שיש הרבה מה להרחיב בשבחו, לא החזיק הרבה זמן, ועף כמטחוי קשת מתפקיד שוטר - משגיח.
 
נערך לאחרונה ב:

Natan Galant

כתיבה שדגה לך לקוחות, ובכמויות!
מנוי פרימיום
עיצוב גרפי
כתיבה ספרותית
מוזיקה ונגינה
עריכה תורנית
עיצוב ואדריכלות פנים

יוסף שטיין

משתמש סופר מקצוען
עיצוב גרפי
צילום מקצועי
עריכה תורנית
הו סיפור אמיתי שלי, שחוויתי, והוא עומד על הלב שלי הרבה זמן,
יהי פרסום הסיפור מחאה וכפרה על שתיקתנו להוצאתו להורג של סוכן 101 ע"י המשגיח.

המשגיח שתלה בחוצות את סוכן 101

כל אחד מהקטעים האלה שווה כתבה בפני עצמו
 

נריה מגן

משתמש מקצוען
מעשה אמיתי(!) שאירע לאחד מילדי כיתתי:

למלמדנו היקר והנכבד כלו כל רעיונותיו להצקות מקוריות, כשלמרבה צערו מלמדיו של נתן גלנט לא עמדו לצידו, ועונשים, איפה, מנין?
ראה מיודעינו והנה זקן שולחנו אשר שנים רבות ועונשים רבים עברו עליו ועל שכמותו, ומבין קמטי פניו השתחל לו בורג ארוך ומסולסל לעייפה, שנסורת עץ מקיפה את חודו המזדקר מבין שברי סדקי הקרש, וכמאמר השיר 'נתמלא ליבו בחדווה'.

האיש חיפש להתלבש על הקורבן הקרוב.

לא חלפה דקה ארוכה והילד נמצא: מנחם (שם אמיתי), המופרע הסדרתי של הכיתה.
מה בדיוק הוא עשה - אינני זוכר. עוד איזו הפרעה סטנדרטית.
רק את העונש אני לא אשכח.

על פי הוראת הרב הממונה הניח הילד את כף ידו פרוסה מעל חוד הבורג הבולט, והמלמד שליט"א הנחית את ידו על ידו המושטת של מנחם המסכן בעדינות וולגרית מתפרצת שהעיפה את כל הניירת באיזור למרחק הגון. על פי תיכנונו של המלמד היה על הילד לקבל את חבטת אגרופו המונחה של הרב'ה בנוסף לדקירה הגונה מבורג ישן שבלט בין כפיסי עץ דוקרניים.
ניחא.
או שלא.

במקרה דנן הסיפור הסתיים אחרת. מנחם, שפראייר לא היה, הסיט את ידו בשניה האחרונה וכנאמר 'כאשר חישב לעשות לאחיו כן יעשה לו', הונחתה ידו של המלמד במלוא עוצמתה על הבורג המחודד, ויצאה מכלל פעולה עד לסוף השיעור.

תקופה קצרה אחר כך שודרג האיש ומונה למפקח מטעם ארגון חינוכי חשוב ואנו נפטרנו מעולו. לפני כשנה הוא פרש לגמלאות.
 

בן מיכאל

משתמש מקצוען
עריכה תורנית
מעשה אמיתי(!) שאירע לאחד מילדי כיתתי:

למלמדנו היקר והנכבד כלו כל רעיונותיו להצקות מקוריות, כשלמרבה צערו מלמדיו של נתן גלנט לא עמדו לצידו, ועונשים, איפה, מנין?
ראה מיודעינו והנה זקן שולחנו אשר שנים רבות ועונשים רבים עברו עליו ועל שכמותו, ומבין קמטי פניו השתחל לו בורג ארוך ומסולסל לעייפה, שנסורת עץ מקיפה את חודו המזדקר מבין שברי סדקי הקרש, וכמאמר השיר 'נתמלא ליבו בחדווה'.

האיש חיפש להתלבש על הקורבן הקרוב.

לא חלפה דקה ארוכה והילד נמצא: מנחם (שם אמיתי), המופרע הסדרתי של הכיתה.
מה בדיוק הוא עשה - אינני זוכר. עוד איזו הפרעה סטנדרטית.
רק את העונש אני לא אשכח.

על פי הוראת הרב הממונה הניח הילד את כף ידו פרוסה מעל חוד הבורג הבולט, והמלמד שליט"א הנחית את ידו על ידו המושטת של מנחם המסכן בעדינות וולגרית מתפרצת שהעיפה את כל הניירת באיזור למרחק הגון. על פי תיכנונו של המלמד היה על הילד לקבל את חבטת אגרופו המונחה של הרב'ה בנוסף לדקירה הגונה מבורג ישן שבלט בין כפיסי עץ דוקרניים.
ניחא.
או שלא.

במקרה דנן הסיפור הסתיים אחרת. מנחם, שפראייר לא היה, הסיט את ידו בשניה האחרונה וכנאמר 'כאשר חישב לעשות לאחיו כן יעשה לו', הונחתה ידו של המלמד במלוא עוצמתה על הבורג המחודד, ויצאה מכלל פעולה עד לסוף השיעור.

תקופה קצרה אחר כך שודרג האיש ומונה למפקח מטעם ארגון חינוכי חשוב ואנו נפטרנו מעולו. לפני כשנה הוא פרש לגמלאות.
רח"ל!
 

תמר21

משתמש סופר מקצוען
איור וציור מקצועי
עריכה והפקת סרטים
מעשה אמיתי(!) שאירע לאחד מילדי כיתתי:

למלמדנו היקר והנכבד כלו כל רעיונותיו להצקות מקוריות, כשלמרבה צערו מלמדיו של נתן גלנט לא עמדו לצידו, ועונשים, איפה, מנין?
ראה מיודעינו והנה זקן שולחנו אשר שנים רבות ועונשים רבים עברו עליו ועל שכמותו, ומבין קמטי פניו השתחל לו בורג ארוך ומסולסל לעייפה, שנסורת עץ מקיפה את חודו המזדקר מבין שברי סדקי הקרש, וכמאמר השיר 'נתמלא ליבו בחדווה'.

האיש חיפש להתלבש על הקורבן הקרוב.

לא חלפה דקה ארוכה והילד נמצא: מנחם (שם אמיתי), המופרע הסדרתי של הכיתה.
מה בדיוק הוא עשה - אינני זוכר. עוד איזו הפרעה סטנדרטית.
רק את העונש אני לא אשכח.

על פי הוראת הרב הממונה הניח הילד את כף ידו פרוסה מעל חוד הבורג הבולט, והמלמד שליט"א הנחית את ידו על ידו המושטת של מנחם המסכן בעדינות וולגרית מתפרצת שהעיפה את כל הניירת באיזור למרחק הגון. על פי תיכנונו של המלמד היה על הילד לקבל את חבטת אגרופו המונחה של הרב'ה בנוסף לדקירה הגונה מבורג ישן שבלט בין כפיסי עץ דוקרניים.
ניחא.
או שלא.

במקרה דנן הסיפור הסתיים אחרת. מנחם, שפראייר לא היה, הסיט את ידו בשניה האחרונה וכנאמר 'כאשר חישב לעשות לאחיו כן יעשה לו', הונחתה ידו של המלמד במלוא עוצמתה על הבורג המחודד, ויצאה מכלל פעולה עד לסוף השיעור.

תקופה קצרה אחר כך שודרג האיש ומונה למפקח מטעם ארגון חינוכי חשוב ואנו נפטרנו מעולו. לפני כשנה הוא פרש לגמלאות.

היו להם, למלמדים הבלתי אנושי'ים האלו, פרצופים אנושי'ים,
או שבטעות הם נבחרו... מתוך אחד הג'ונגלים?
בטוח שלא הי'ה לו פרצוף של טורף מצוי???
ומה הילדים למדו מהם?
איך מתנהג י'הודי, או איך מתנהג... בעל חי?
שלא נדע מצרות :(
 

Ruty Kepler

צוות הנהלה
מנהל
מנוי פרימיום
כתיבה ספרותית
מוזיקה ונגינה
מילא הילדים, אבל האמהות.
איך הצליח מישהו לכבות רגש אמהי בוער של 'פגעו בילד שלי', ולהחליף אותו ב'ככה זה, ככה מחנכים'?
איך הן שתקו מול מסכת האלימות הזאת?
איך שתקו מול ילד שחוזר עם יד כחולה, עם פצעים וחבורות, עם סימני מכות על פניו?
 

אולי מעניין אותך גם...

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק קכד

א שִׁיר הַמַּעֲלוֹת לְדָוִד לוּלֵי יְהוָה שֶׁהָיָה לָנוּ יֹאמַר נָא יִשְׂרָאֵל:ב לוּלֵי יְהוָה שֶׁהָיָה לָנוּ בְּקוּם עָלֵינוּ אָדָם:ג אֲזַי חַיִּים בְּלָעוּנוּ בַּחֲרוֹת אַפָּם בָּנוּ:ד אֲזַי הַמַּיִם שְׁטָפוּנוּ נַחְלָה עָבַר עַל נַפְשֵׁנוּ:ה אֲזַי עָבַר עַל נַפְשֵׁנוּ הַמַּיִם הַזֵּידוֹנִים:ו בָּרוּךְ יְהוָה שֶׁלֹּא נְתָנָנוּ טֶרֶף לְשִׁנֵּיהֶם:ז נַפְשֵׁנוּ כְּצִפּוֹר נִמְלְטָה מִפַּח יוֹקְשִׁים הַפַּח נִשְׁבָּר וַאֲנַחְנוּ נִמְלָטְנוּ:ח עֶזְרֵנוּ בְּשֵׁם יְהוָה עֹשֵׂה שָׁמַיִם וָאָרֶץ:
נקרא  16  פעמים

לוח מודעות

למעלה