אני חושבת שההבנה הראשונית צריכה להיות שלנו.יש דברים שאין צורך בהכנה מקדימה, כמו שקדים, אגוזים, תמרים,
גם פרות כמו תפוז וכדומה.
(אבל מה עושים עם הפרצוף של הילד כשאין לו את הופלים/ עוגיות/ דגני בוקר שהוא אוהב...
שילד לא שמח יותר כשיש לו ופלה,
ולא מסכן יותר כשאין לו.
זו בעצם הבנה עמוקה יותר, שאוכל לא מקנה אושר, ואוכל מתוק לא מרגיע, ולא משמח, והוא לא פרס,
וכמו כל הבנה , צריכה להתחיל אצלינו.
אם המסקנה היא שאוכל בריא זה לא טעים, אבל "אין מה לעשות" ואוכלים אותו בשביל הבריאות, נעבאך, אז זו ההרגשה שתעבור לילדים , וברגע שהם יוכלו הם יאכלו את האוכל שהם חושבים שטעים.
אני אישית חושבת שאוכל בריא הוא גם טעים יותר.
נכון שאוכל לא בריא, למשל בסלי , מגרה יותר ומושך להמשיך, אבל הוא לא טעים באמת, הוא פשוט מלא חומרים שמגרים את בלוטות הטעם.
אחרי ההבנה הזו, אני אשתדל להעביר אותה לילדים,
אני לא מבטיחה ממתקים כפרס,
אני לא אומרת "וואו! שוקולד!!" אני כן שואלת : טעים לך ? יופי
אני לא מסבירה כמה זה לא בריא ולכן צריך לאכול קצת , זה גורם רק הפוך.
כשיש הצטברות ממתקים - אני מעדיפה שהיא תאכל במרוכז (וככה חוסכת את הדמיון והציפיה לממתק במשך שבוע)
אני לא אומרת לא כשמבקשים ממתק שיש בבית (מה שיש שייאכל ומיד עדיף)
אף פעם לא אוסרת לקבל ממתק ממישהו
מה כן ?
אני לא מכניסה לבית על בסיס קבוע
מכניסה הרבה פרות וירקות
(ילדים מבקשים אוכל על בסיס מה שנמצא בבית)
כן קונה כשמבקשים, לא תמיד, בהבנה שאם הילד רוצה ולא יהיה לו הוא ירצה יותר.
לא חושבת לרגע שילדים מסכנים כשאין להם גאנק בבית, הפוך
לא חושבת שזה טעים.
אם הילד רגיל למשהו - אז אפשר להתחיל מתוספות, בהנחה והוא אוהב גם פירות - אפשר לעבור לנשנוש אחד שהוא פרי ואחד שהוא דגני בוקר.
כשנגמרת החבילה - פשוט לקנות חמוציות במקום, או כל דבר שטעים לילד,