שיתוף - לביקורת קשקשתי את זה פעם

[אריאלל34]

עוד איזה משהו שמצאתי , הפעם על איזה דף שהזדמן לי כנראה.

הים
כזה שוצף
לא רגוע
הגלים מתקרבים
מרטיבים
לפעמים מאיימים
ופעם מלטפים
יש לו מצבי רוח
משתנים
לא תמיד צפויים
הוא מסוכן
אך יעיל
מהנה
לא רגיל
יש לו אישיות כזו
פתלתלה
צריך לברור בתוכו
בין הטוב
לרע

 

[-חיה-]

בזכות הקטע הזה התקבלתי לכאן, נחמד לשתף אותו:

נשארו לו רק הכפרי הגבוה וקרוע הבגדים ואז תורו יגיע. הוא הגניב מבט אל הנער שלידו, פניו לבשו גוון לבנבן ועוטרו בפצעים אדומים, אביהו של הנער השקה אותו מידי פעם במים שהוצעו לממתינים, ומלמל משפטים רוטנים אודות קצבו האיטי של שעון האורלוגין.

חריקת הדלת שנשמעה הסבה את תשומת ליבו אל הזקן שיצא דרכה בצעדי ריקוד מגושמים, ונראה צעיר בעשר שנים לפחות מאותו זקן שנכנס לחדרון רק לפני דקות מספר. השמש תמך בזקן, סייע לו לצאת ואפשר לכפרי הממתין להיכנס לקודש.

הנער החולה הותקף בשיעול ארוך, "הוא משתעל כמו הפרנסה שלי" אמר מוישה לאבי הנער בחיוך עגום.
"אם כן, אני מקווה שאתה רופא" חייך אבי הנער בעודו טופח על שכם בנו.
"הלוואי, יש לי רק פרה שמניבה חלב. עכשיו היא חולה ואין לי כסף".
"לכן באת" הנהן האב בהבנה.
"לא רק, גם דבורהל'ה שלי כבר לא צעירה. ואין לי רובל אחד מיותר בשביל הנדוניה".

השמש התקרב אל מוישה בצעדים נמרצים, "אתה מוישה מביאלוסטוק"?
"כן, זה אני"
"הגיע הזמן שלך להיכנס לרבי".

___

נסיעתה של העגלה בשבילים המתפתלים הניחה למוישה לחשוב כי אם רק יעצום את עיניו, יחוש שהוא רוכב על גבה של עז הרים מקפצת.

"היית אצל הבעל שם טוב, נכון"? שאל אותו יאצ'ק בעודו לועס גבעול ירוק שקטף מצדי הדרך.
"אכן, אחרת מה יש לי לחפש במז'יבוז"?
"ומה בירך הרבי"?
"פראג" ענה מוישה בחיוך קטן.
"מה"? יאצ'ק האט מעט את מרוצת הסוסים.
"הרבי אמר לי לנסוע לפראג". מוישה חתם את דבריו ועצם את עיניו, הדבר האחרון שחסר לו שיאצ'ק ידע על האוצר.
העגלון הסיע את העגלה בעיקול חד, האיץ את מרוצת הסוסים ואחר כך פנה למוישה.
"אתה יודע" יאצ'ק היסס מעט, "נסיעה לפראג זה דבר לא זול בכלל"
"לכן שכרתי אותך, אמרו לי שאתה נותן מחיר טוב"
"אבל לא חשבתי, כלומר, אני מתכוון" יאצ'ק כחכח בגרונו "לא אמרת שהיעד הוא פראג" הוא התנשף מעט, "אמרת רק לנסוע לכיוון הגבול"
"קבל את התנצלותי הכנה"
"התנצלות לא תביא אוכל לילדים שלי" רגז יאצ'ק והצביע בסנטרו על בגדיו המרופטים של מוישה.
"אבל דבריו של הבעל שם טוב כן, אם הרבי אמר לי שאמצא פרנסה בפראג, כך יהיה, אל תדאג"
לפחות כך שורהלה הייתה טוענת. נשים.

 

[-חיה-]

בדיוק ככה!
@-חיה- שאפו!

אשכול כלבבי, @-חיה- שאפו על הרעיון!

איזה כיף הזרימה כאן!
לא חלמתי שהאשכול יגיע לעמוד הרביעי, אולי אפילו יותר.

איזה כיף להיות כאן! היום הצטרפתי לקהילה ב"ה!
חוקי להעלות כאן שיר שלם? או רק קטעים שנשכחו במגירה..?

כל קטע שנראה לכם מתאים לכאן אז הוא מתאים
הרעיון הוא להעלות את מה שלא הייתם פותחים בשבילו אשכול (או שאתם הייתם פותחים, אבל לא מעיזים...)

 

[AUVI]

לא זוכרת בעקבות מה כתבתי...

אנשים אוהבים שנוגעים להם ברגש.
מזכירים להם כמה שהם בעצם טובים.
נהנים לומר 'מה פתאום' ו'אני- לא'.

אנשים נזעקים כשנוגעים להם ברגש.
ננעלים. נחסמים. זועקים חמס.
עלי לא יעבדו. זו קונספירציה.

אנשים אוהבים שנוגעים להם ברגש.
לקרוא שיר מרטיט.
שופך רגשות כמו חצי קילו סוכר, במקום כפית.
כמה שיותר כואב- יותר טוב.

אנשים אוהבים שנוגעים להם ברגש.
לשחזר רגעים הכי מפחידים.
מהזיכרונות הכואבים.
גם אם הוא התקהה כבר מזמן, בגלל זה.

אנשים אוהבים שנוגעים להם ברגש.
לפעמים השלולית של האחר על הרצפה,
מוצאת את הנקודה אצלם,
שהם לא ידעו לקרוא לה בשם.

אנשים אוהבים שנוגעים להם ברגש.
רוטט. ג'לי כזה. זז מכל נגיעה.
מאבד את עצמו מרוב שהוא של אחרים.

אנשים אוהבים שנוגעים להם ברגש.
ישמעו מאה פעם את הצרות של אחרים.
ישתתפו בצקצוק. בלי לעשות משהו.

אנשים מתעלמים כשנוגעים להם ברגש.
בכוונה. כי לא טוב מרגישים אתו טוב.
מדלגים עליו כאילו לא שפוך לרגליהם, מתחנן.

 

[משולש ברמודה]

אנשים אוהבים שנוגעים להם ברגש.
מזכירים להם כמה שהם בעצם טובים.
נהנים לומר 'מה פתאום' ו'אני- לא'.

אנשים נזעקים כשנוגעים להם ברגש.
ננעלים. נחסמים. זועקים חמס.
עלי לא יעבדו. זו קונספירציה.

אנשים אוהבים שנוגעים להם ברגש.
לקרוא שיר מרטיט.
שופך רגשות כמו חצי קילו סוכר, במקום כפית.
כמה שיותר כואב- יותר טוב.

אנשים אוהבים שנוגעים להם ברגש.
לשחזר רגעים הכי מפחידים.
מהזיכרונות הכואבים.
גם אם הוא התקהה כבר מזמן, בגלל זה.

אנשים אוהבים שנוגעים להם ברגש.
לפעמים השלולית של האחר על הרצפה,
מוצאת את הנקודה אצלם,
שהם לא ידעו לקרוא לה בשם.

אנשים אוהבים שנוגעים להם ברגש.
רוטט. ג'לי כזה. זז מכל נגיעה.
מאבד את עצמו מרוב שהוא של אחרים.

אנשים אוהבים שנוגעים להם ברגש.
ישמעו מאה פעם את הצרות של אחרים.
ישתתפו בצקצוק. בלי לעשות משהו.

אנשים מתעלמים כשנוגעים להם ברגש.
בכוונה. כי לא טוב מרגישים אתו טוב.
מדלגים עליו כאילו לא שפוך לרגליהם, מתחנן.

אהבתי מאד. כתיבה עמוקה ותיאורים עשירים.
את זה למשל ממש אהבתי:

אנשים אוהבים שנוגעים להם ברגש.
רוטט. ג'לי כזה. זז מכל נגיעה.
מאבד את עצמו מרוב שהוא של אחרים.

אגב זה שיר טוב ממש שיכל להיות מעולה עם עוד קצת דיוק בחריזה, ומציאת פעלים אחרים במקום 'אוהבים' לאורך השיר, כמו שעשית בבית השני:

אנשים נזעקים כשנוגעים להם ברגש.

זה אולי מורכב קצת, אבל ככל שמשפט הראשון בבית ידגיש בצורה מדויקת את מה שבפנים, זה יקיף את הנושא מכל הכיוונים ויקפיץ לדעתי את השיר בכמה רמות.
אופציה קלה יותר היא לוותר על השינוי בבית השני ולהשאיר אותו בתבנית של שאר הבתים.

 

[-חיה-]

לא זוכרת בעקבות מה כתבתי...

אנשים אוהבים שנוגעים להם ברגש.
מזכירים להם כמה שהם בעצם טובים.
נהנים לומר 'מה פתאום' ו'אני- לא'.

אנשים נזעקים כשנוגעים להם ברגש.
ננעלים. נחסמים. זועקים חמס.
עלי לא יעבדו. זו קונספירציה.

אנשים אוהבים שנוגעים להם ברגש.
לקרוא שיר מרטיט.
שופך רגשות כמו חצי קילו סוכר, במקום כפית.
כמה שיותר כואב- יותר טוב.

אנשים אוהבים שנוגעים להם ברגש.
לשחזר רגעים הכי מפחידים.
מהזיכרונות הכואבים.
גם אם הוא התקהה כבר מזמן, בגלל זה.

אנשים אוהבים שנוגעים להם ברגש.
לפעמים השלולית של האחר על הרצפה,
מוצאת את הנקודה אצלם,
שהם לא ידעו לקרוא לה בשם.

אנשים אוהבים שנוגעים להם ברגש.
רוטט. ג'לי כזה. זז מכל נגיעה.
מאבד את עצמו מרוב שהוא של אחרים.

אנשים אוהבים שנוגעים להם ברגש.
ישמעו מאה פעם את הצרות של אחרים.
ישתתפו בצקצוק. בלי לעשות משהו.

אנשים מתעלמים כשנוגעים להם ברגש.
בכוונה. כי לא טוב מרגישים אתו טוב.
מדלגים עליו כאילו לא שפוך לרגליהם, מתחנן.

לדעתי שווה אשכול בפני עצמו.
זה נגע בי, אהבתי.

 

[AUVI]

אהבתי מאד. כתיבה עמוקה ותיאורים עשירים.
את זה למשל ממש אהבתי:


אגב זה שיר טוב ממש שיכל להיות מעולה עם עוד קצת דיוק בחריזה, ומציאת פעלים אחרים במקום 'אוהבים' לאורך השיר, כמו שעשית בבית השני:

זה אולי מורכב קצת, אבל ככל שמשפט הראשון בבית ידגיש בצורה מדויקת את מה שבפנים, זה יקיף את הנושא מכל הכיוונים ויקפיץ לדעתי את השיר בכמה רמות.ש אוה
אופציה קלה יותר היא לוותר על השינוי בבית השני ולהשאיר אותו בתבנית של שאר הבתים.

תודה רבה על הביקורת המעולה!

האמת היא שרוב השירים שלי לוקים בחריזה משובחת מוקפדת, ובמשקל מדוייק עד כאב.
כאן דווקא ניסיתי לתת לעצמי אתגר של כתיבה ספונטנית.
אולי באמת אשפץ אותו. אני ממש אוהבת אותו...

 

[AUVI]

עם עוד קצת דיוק בחריזה, ומציאת פעלים אחרים במקום 'אוהבים' לאורך השיר, כמו שעשית בבית השני:

בטוח? זו אנפורה, לא?

 

[Talya kadosh]

פרצתי גדר. דג, מזל רבים. וזה אני, והוא. קיצון מצודות ופח. ציפור נלכדת. וקמתי, ונלחמתי. ממלט עיר קטנה, איש מסכן, וחכם. ואדם לא זכר את האיש המסכן ההוא. ואם יפול עץ.

חלק משיר (סוג של, לכל הפחות).

 

[AUVI]

אופציה קלה יותר היא לוותר על השינוי בבית השני ולהשאיר אותו בתבנית של שאר הבתים.

פני אינם אל הקַל!

 

[משולש ברמודה]

כאן דווקא ניסיתי לתת לעצמי אתגר של כתיבה ספונטנית.

יצא מהמם! הערתי כי נראה לי זה ראוי לאשכול נפרד.

בטוח? זו אנפורה, לא?

נכון, לכן הצעתי את האופציה השנייה:

אופציה קלה יותר היא לוותר על השינוי בבית השני ולהשאיר אותו בתבנית של שאר הבתים.

 

[AUVI]

כְּשֶׁאֵצֵא וְאַבִּיט
אֶל שָׁמַיִם כְּחֻלִּים
וּמִדְשָׁא וְגַם יָם מִסְּבִיבִי

כְּשֶׁאֵצֵא וְאֶשְׁמַע
שִׁירַת צִפּוֹרִים
שָׁרוֹת הֵן בְּלַחַן פְּנִימִי

כְּשֶׁאֵצֵא וְאֶקְלֹט
כָּל הַטּוֹב לְתוֹכִי
מַיִם, אֲוִיר, אֲדָמָה

כְּשֶׁאֵצֵא וְאֶתְמַהּ
מִי בָּרָא עוֹלָמִי
אֶשְׁמַע מִין תְּשׁוּבָה עֲמוּמָה

הַיָּם, הַצּוֹמֵחַ
הָאֲוִיר וְהָרוּחַ
וְכָל הַחַיִּים הַזּוֹרְמִים

יָשִׁיבוּ בְּלַחַשׁ
אַךְ כֻּלָּם גַּם יַחַד
רָאוּ מָה בָּרָא אֱלוֹקִים!

 

[יובל אמיל רז]

כל קטע שנראה לכם מתאים לכאן אז הוא מתאים
הרעיון הוא להעלות את מה שלא הייתם פותחים בשבילו אשכול (או שאתם הייתם פותחים, אבל לא מעיזים...)

איי איי קפטן! מסכים לגמרי.
האמת שהעליתי את מה שרציתי בסוף.. נמצא בדף הקודם

 

[History]

תחילה של קטע/סיפור קצר.
אחד מתוך אלף


הוא הלך.
עשר דקות לפני זה היו השמים בהירים, ושיר נוגה עלה מן הבית.
עכשיו שקיעה.
ושקט.
ורק עקבות על עפר מספרות שעוד אגדת חיים תמה.
אגדה שאולי לא תשוב עוד.
בכלל.
-
חי אוהב עצים. עצים גבוהים, בעלי קליפה מחוספסת. כאלה שאצטרובלים נושרים מהן מדי פעם.
אורנים, בקיצור.
היער היה מלא בהם, מתחילה עד סוף. וריח עלי המחט ליווה את הרוח, דנדן את הפעמונים הקטנים שתלויים על החלון וחדר מן הסדקים ברצפה הישנה.
חיפושיות היו מטיילות בין זרדים ועלים יבשים, ונמלים חרוצות שיחקו בינן.
חי הביט בהן, רצות. קטנות כל כך מול עצים גדולים. עלובות כל כך. ובכל זאת, מלאות בשמחה, רחוקות מפחד.
מד נהג לצחוק עליו. "ילד, תתמקד בחיים. תן לחיות לעשות את שלהן, עזוב אותן".
הוא היה בולע רוק, מרים עיניים אל אח גדול. "תן לַחַיּוֹת לִחְיוֹת". הירוק שלו בער. "ותן לי.. ללמוד מהן".
"תמים קטן". למד הייתה תשובה קבועה. "יום אחד תבין את העולם הזה". פרע תלתלים כהים של אח יחיד. "יום אחד, תבין".

 

[Chaya Lea]

שיר על דמות ראשית בסיפור שהתחלתי אי פעם ולא גמרתי

אביט רק לפנים ולא אחור
ותמיד יהיה בי חור
נבלעת באפור על גבול שחור
אשכח איך היה צחור

ואשיר שיר מזמור
לשדים, ולא אגמור
כי לא יודעת לשמור
רק לשאת חיים כחמור

אביט מעבר לאופק
בלב בו משתולל הדופק
עד טביעה בים של ספק
למה נגזר עלי להידפק?

אתעטף בשחור ודממה
לא אשאל מדוע ועל מה
אחזה בי מכבר השממה
בעולמי לא אמצא נחמה

 

[משולש ברמודה]

@Chaya Lea מה מצחיק כאן?

 

[Chaya Lea]

@Chaya Lea מה מצחיק כאן?

אופס, זו טעות, תודה.

 

[משולש ברמודה]

אופס, זו טעות, תודה.

כבר נלחצתי שכתבתי איזו בדיחה לא ידועה

 

[Chaya Lea]

שיר על דמות ראשית מספר אחר שכתבתי למגירה (אני בפינישים שלו) אם תרצו אעלה את הקטע המסוים שעליו זה נכתב.
כשאמרת לי
אינך היא
זו שאני
שבניתי

כמו סטרת
כי סתרת
עולמי
שציירתי

יציבה
מיצג נאה
קראת לו
שווא

נשארתי
כך טענת
כבקדם
גם עכשיו

אז שיקפת
דמותי
ששיקרה
אף אותי

הזכרת
אמת
חסרה
אילמת

 

[~שפרה~]

אשכול גאוני! הנה משהו שקשקשתי פעם וכנראה אני לא אגמור אף פעם. מקווה שהאורך בסדר:

"אמא", עצרתי אותה ליד הדלת של הבית, "מה זה חרש?".

"זה מישהו שלא שומע", הסבירה לי אמא במהירות ורצה להוציא את שימי מהמעון.

שומע, זאת מילה שאני לא מכיר...

הלכתי לפתוח את המילון השחור, הוא בטוח יודע.

קְלִיטַת צלילים באמצעות האוזניים, האזנה...

אוף, לא עזרת בכלום... התעצבנתי עליו וסגרתי אותו בטריקה. יותר מידיי מילים לא מובנות...


"אבא, מה זה לשמוע?", סימנתי לו את המילה החדשה ברגע שהוא נכנס הביתה.

"זה משהו שקשור לאוזניים", אבא סימן לי, ראיתי שהוא מסתבך, "אנשים ששומעים, יכולים לתקשר ביניהם גם אם הם לא רואים את האדם שמולם".

"הבנתי", הנהנתי בראש, למרות שלא הבנתי כלום, איך אפשר לסמן למישהו שלא רואה אותך?


לפעמים אני רואה את אבא מצמיד את הפלאפון שלו לאוזן ומזיז את השפתיים, כששאלתי אותו מה הוא עושה, הוא רק חייך חיוך עצוב ושתק.

אני לא אוהב שאבא עצוב, אז הפסקתי לשאול, למרות שאני ממש לא מבין.

למה אין פרצוף בוכה?