הנושאים החמים
הנושאים החמים
הקטן שבאריות
משתמש פעיל
כל הדברים צריכים דיון רחב.
רק קצת מתמרד לי מול ההגדרה של דרישות חלקיות.
כל יהודי הוא יחיד ומיוחד ונדרש ממנו 100 אחוז בעבודתו.
אין כאן שאלה של דרישות פחותות בגלל שאם כל הכבוד לאתגר שבקש"ר הוא לא מום שפוטר ממשהו.
אמת שאם השאלה היא לגבי דרישות ברירת המחדל של המערכת החברתית אז אולי זה ככה. אבל כל אחד צריך לנסח לעצמו את החוזקות והחולשות שלו ואיתם להגיע למקסימום שלו.
אפי' בתחום הלימודי אני חושב על עצמי ועל אחרים סביבי שדווקא בגלל הצורך להאבק והקושי זה קידם אותי למקומות שבלי זה לא יודע אם הייתי מגיע.
יש הישגים שה"נורמלים" עוקפים. אבל מאידך יש הישגים שאני מרגיש שאני דווקא עוקף את רובם.
כל זה לא היה קורה אם בתחילת הדרך הייתי מקבל הנחה אוטומטית והייתי הופך לבינוני בשיטה...
לדעתי גם מי שסובל מקש"ר ככל וזה לא ברמה חריגה וללא דברים נוספים אפשר וצריך לדרוש ממנו לעמוד בדרישות המערכת הבסיסית ובהצלחה לפחות בימי הבחרות וכאשר יתבגר יצא לדרך משלו לפי הבנתו. (גם לבחור "רגיל" יש מספיק קשיים ומאבקים ומימילא גם תיסכולים ובמאבק וההתגברות הוא גדל וצומח. קש"ר ווודאי כזה שמטופל (ולכן גם לא יוצר תיסכולים) הוא סה"כ עוד א' מהקשיים מתוך קטלוג של קשיים ונסיונות).
לצערי אני רואה את הבחורים שכיום בשונה מכשאני הייתי צעיר הם "מאובחנים" וחלקם נחמץ הלב לראות שויתרו מראש כאי' קיבלו כרטיס של "פטור ממאמץ" ואין לזה שום סיבה. ברור שהם יכולים צריכים וזכאים להגיע להרבה הרבה יותר בכל תחום (כי בצורה הזו גם ההתפתחות אישית מחוץ לעולם הלימוד נפגעת וחבל.).
וכשאני רואה את זה. אני לפעמים אומר לעצמי שאשרי שזכיתי לאבחון רק בגיל מבוגר כך שלמרות התיסכולים והדמעות, אבל לוותר לא חשבתי לרגע (אמת שזה היה סיכון כי יש כאלו שנשברו בדרך ואז הנזק גדול בהרבה).
