הנושאים החמים
הנושאים החמים
זה קטע ארוך שמהווה פרק שלם, (פרק 34 למי ששואל) והייתי רוצה חוות דעת עליו.
(הקטע מדבר על דמויות חדשות, ולמרות שמוזכרים בו פה ושם דברים שקשורים לסיפור, זה לא מפריע לקריאה השוטפת)
מבנה האבן היה עצום בגודלו.
הוא מנה מספר קומות וחדרים רבים, בהם חדרים גדולים ומרווחים, חדרי ישיבות, חדרי פגישות ומשרדים.
האולם הגדול ביותר היה בקומת הכניסה. שם התכנסו הנציגים כשעמד דבר מה חשוב על הפרק, ודנו בו עד מיצוי העניין.
באותו היום עמד בהיר השיער בקצה הפרוזדור, בסמוך למדרגות, כשידיו בכיסי מקטורנו.
מישהו עלה במדרגות.
הוא הפנה לשם את מבטו. ראש שחרחר נגלה אליו, פנים שזופות. הצעיר עלה באיטיות, רגליו פוגעות במדרגות בקול רעש, באופן שגרם לבהיר השיער להעוות את פיו במורת רוח. בום. בום.
הצעיר סיים את גרם המדרגות, ועיניו נעצרו על בהיר השיער. "חיכית לי זמן רב?".
בהיר השיער משך את ידיו מן הכיסים. "המתנתי כאן עוד לפני הזמן שנקבע".
הצעיר הביט בשעונו, "לא איחרתי".
בהיר השיער חייך חיוך מלאכותי, "נכון".
"אז ניכנס עכשיו" הצעיר לא הרבה לעסוק בעניין. הוא שלף צרור מפתחות כבד מכיסו, וקרב אל דלת המתכת הקרובה. הוא נעץ את אחד מן המפתחות בחור המנעול, סובב פעמיים, ולחץ על הידית בידו השנייה.
הדלת נפתחה.
הם נכנסו פנימה, הצעיר בראש ובהיר השיער אחריו.
הצעיר התיישב על הכיסא המשרדי והמרופד מצידו האחד של השולחן, זה הסמוך לקיר, כשפניו אל מול הדלת.
בהיר השיער סגר אחריו את הדלת, ובמין זעף התיישב על הכיסא המרופד שניצב מול הצעיר. "למה קראת לי?".
עיניו של הצעיר הבהבו. "תחשוב לבד".
בהיר השיער עיקם את פיו בשנית. "אתה טיפש".
הצעיר רכן קדימה. "העניינים מתחממים".
גבתו של בהיר השיער הורמה. "כלומר?".
הצעיר נשען אחורנית, הכיסא התגלגל מעט אחורה. "הם מתחממים. בלי כלומר. אתה יודע את התפקיד שלך".
"יודע, יודע" בהיר השיער נהיה עצבני. "אבל לא הבנתי מה קרה פתאום".
הצעיר נשם עמוק. הוא העיף מבט בחלון הסגור, המסורג, ואחר החזיר את מבטו אל הגבר שמולו. "לא הכל אתה צריך להבין".
בהיר השיער נשף. "באמת משעמם לך".
הצעיר לא הגיב. אצבעותיו תפסו בעט שחור שנח על השולחן. "אתה סתם עצבני, הנרי".
בהיר השיער פלט נשיפת בוז. "מוזר. מביאים לי ילד בן עשרים וארבע".
הצעיר גיחך. "שלושים ואחת. אבל אני לא כאן סתם".
"אה, כן?" בהיר השיער קם ממקומו. הוא לא היה צריך להסיט את הכיסא אחורנית, כיוון שקודם לכן הוא לא התקדם אל השולחן. "נחמד".
הצעיר תופף קלות עם העט על השולחן. "שב".
בהיר השיער התלבט לרגע, מהוסס. אחר התיישב על הכיסא, משלב את ידיו בנוקשות. "אתה מוכן לדבר?".
הצעיר שתק רגע ארוך. "אחד הדגים התחיל לדבר".
הנרי הרפה את ידיו. "חבורת כסילים".
הצעיר הניד בראשו. "הדייגים מתוחכמים, זריזים ומוכשרים. אבל מהירות היא שם המשחק, ואם הוא ישיג אותנו-".
הנרי נע מעט. רגלו הימנית עלה על רגלו השמאלית, וכשישב כך היה נראה פתאום קליל מתמיד. "אז תפסידו במשחק".
הפעם היה תורו של הצעיר להרים גבה. "מה?".
קצות פיו של הנרי התעקלו לכדי חיוך לועג. "אתה באמת אידיוט".
עיניו של הצעיר הושפלו אל העט שאחז. "הדייגים מאיימים עליו. אבל הוא קצת פזיז".
הנרי הניח את ידו על העט השחור. "אז יש לכם דרך אחת".
הצעיר עפעף. "זה לא קשור אליי".
הנרי גיחך. "זה כן, פחדן".
הצעיר הרפה את אחיזתו מן העט. הוא משך את ידו אחורנית כאילו נכווה, ואחר הוציא מכיס מקטורנו הפנימי נייר מקופל. "בשבילך".
גבותיו של הנרי התרוממו בעניין. "מה זה?".
הצעיר חייך. "הצעת חוק".
"של?" הנרי שלח את ידו אל הנייר, על אף שאצבעותיו של הצעיר עדיין אחזו בו. הוא משך אותו אליו, פותח את הקפלים. עיניו רצו על פני השורות. "שוטים".
הצעיר לא יכול היה להתאפק כבר. "לפחות אתה מגוון".
הנרי נעץ בו עיניים כחולות, קפואות. הנייר נותר על השולחן. "אתם באמת לא מבינים".
"אז אולי תבוא ותסביר לנו" סבלנותו של הצעיר הלכה ואזלה, "במקום להתלונן?".
הנרי רכן לעבר השולחן. "זה רק מנע, קידום מזערי של התוכנית. ייקח זמן רב עד שתצליחו להעביר את החוק הזה, ובינתיים לא יקרה שום דבר. מלבד זאת, אמרת שכבר התחילו לקדם עניינים!".
"כי התחילו לקדם" הצעיר הבזיק אליו חיוך מרגיע. "לא הכל אתה יודע, הנרי".
"וזו בדיוק הבעיה" הנרי נשען מעט אחורנית, אך הותיר אחד ממרפקיו על השולחן. "כי הזמן הולך ואוזל".
הצעיר הניף יד מבטלת. "אף אחד לא יודע כלום".
"חוץ מהדג" עיניו של הנרי הבהבו באזהרה, "ואם הוא יודע מספיק, הוא יכול להצית לכם את כל המאגרים".
הצעיר גיחך. "נשתיק אותו. אל תדאג. אבל בכל רגע עלול להתעורר דג נוסף, שאנחנו לא יודעים עליו. צריך לקדם את התוכנית. נקודה. עכשיו תורך".
הנרי הנהן קלות. אצבעותיו התהדקו על הנייר שעל השולחן, מושכות אותו אליו. הוא קיפל את המסמך בחזרה, מכניס אותו אל כיסו. "סגור".
הוא התרומם בשנית, מבטו של הצעיר עוצר אותו. "חכה".
הנרי הסיט אחורנית את בלוריתו הבהירה. "רצית משהו?".
הצעיר נע מעט על מקומו. "כן. שב".
הנרי נותר לעמוד, רגלו מתופפת על הרצפה. "אין צורך".
הצעיר התלבט אם להסתפק בכך, והחליט שכן. "זה צריך להיעשות מהר".
הנרי נתן בו מבט קפוא. "שמעתי אותך".
"הכי מהר שאפשר" חרץ הצעיר, "ברור?".
הנרי הסתובב.
"היום בערב מתכנסים בוועדה" קולו של הצעיר שקט, "הטווס עומד להתלונן. גוּנְרָאד לא יהיה נוכח. תדאג שלא שמים לב לזה".
הנרי סובב את ראשו לכיוונו של הצעיר.
"שגוּנְרָאד לא נוכח, או שהטווס מתלונן?" עיניו התכולות בערו בלעג.
הצעיר מצמץ. "לשניהם. בעיקר מפני שהם תלויים האחד בשני".
הנרי הרכין את ראשו. "הבנתי. רק תמסור את זה..." הוא שלף מכיס מכנסיו פתק מהוה, "לנִיאַרְדִי".
אשמח לביקורת.
(הקטע מדבר על דמויות חדשות, ולמרות שמוזכרים בו פה ושם דברים שקשורים לסיפור, זה לא מפריע לקריאה השוטפת)
מבנה האבן היה עצום בגודלו.
הוא מנה מספר קומות וחדרים רבים, בהם חדרים גדולים ומרווחים, חדרי ישיבות, חדרי פגישות ומשרדים.
האולם הגדול ביותר היה בקומת הכניסה. שם התכנסו הנציגים כשעמד דבר מה חשוב על הפרק, ודנו בו עד מיצוי העניין.
באותו היום עמד בהיר השיער בקצה הפרוזדור, בסמוך למדרגות, כשידיו בכיסי מקטורנו.
מישהו עלה במדרגות.
הוא הפנה לשם את מבטו. ראש שחרחר נגלה אליו, פנים שזופות. הצעיר עלה באיטיות, רגליו פוגעות במדרגות בקול רעש, באופן שגרם לבהיר השיער להעוות את פיו במורת רוח. בום. בום.
הצעיר סיים את גרם המדרגות, ועיניו נעצרו על בהיר השיער. "חיכית לי זמן רב?".
בהיר השיער משך את ידיו מן הכיסים. "המתנתי כאן עוד לפני הזמן שנקבע".
הצעיר הביט בשעונו, "לא איחרתי".
בהיר השיער חייך חיוך מלאכותי, "נכון".
"אז ניכנס עכשיו" הצעיר לא הרבה לעסוק בעניין. הוא שלף צרור מפתחות כבד מכיסו, וקרב אל דלת המתכת הקרובה. הוא נעץ את אחד מן המפתחות בחור המנעול, סובב פעמיים, ולחץ על הידית בידו השנייה.
הדלת נפתחה.
הם נכנסו פנימה, הצעיר בראש ובהיר השיער אחריו.
הצעיר התיישב על הכיסא המשרדי והמרופד מצידו האחד של השולחן, זה הסמוך לקיר, כשפניו אל מול הדלת.
בהיר השיער סגר אחריו את הדלת, ובמין זעף התיישב על הכיסא המרופד שניצב מול הצעיר. "למה קראת לי?".
עיניו של הצעיר הבהבו. "תחשוב לבד".
בהיר השיער עיקם את פיו בשנית. "אתה טיפש".
הצעיר רכן קדימה. "העניינים מתחממים".
גבתו של בהיר השיער הורמה. "כלומר?".
הצעיר נשען אחורנית, הכיסא התגלגל מעט אחורה. "הם מתחממים. בלי כלומר. אתה יודע את התפקיד שלך".
"יודע, יודע" בהיר השיער נהיה עצבני. "אבל לא הבנתי מה קרה פתאום".
הצעיר נשם עמוק. הוא העיף מבט בחלון הסגור, המסורג, ואחר החזיר את מבטו אל הגבר שמולו. "לא הכל אתה צריך להבין".
בהיר השיער נשף. "באמת משעמם לך".
הצעיר לא הגיב. אצבעותיו תפסו בעט שחור שנח על השולחן. "אתה סתם עצבני, הנרי".
בהיר השיער פלט נשיפת בוז. "מוזר. מביאים לי ילד בן עשרים וארבע".
הצעיר גיחך. "שלושים ואחת. אבל אני לא כאן סתם".
"אה, כן?" בהיר השיער קם ממקומו. הוא לא היה צריך להסיט את הכיסא אחורנית, כיוון שקודם לכן הוא לא התקדם אל השולחן. "נחמד".
הצעיר תופף קלות עם העט על השולחן. "שב".
בהיר השיער התלבט לרגע, מהוסס. אחר התיישב על הכיסא, משלב את ידיו בנוקשות. "אתה מוכן לדבר?".
הצעיר שתק רגע ארוך. "אחד הדגים התחיל לדבר".
הנרי הרפה את ידיו. "חבורת כסילים".
הצעיר הניד בראשו. "הדייגים מתוחכמים, זריזים ומוכשרים. אבל מהירות היא שם המשחק, ואם הוא ישיג אותנו-".
הנרי נע מעט. רגלו הימנית עלה על רגלו השמאלית, וכשישב כך היה נראה פתאום קליל מתמיד. "אז תפסידו במשחק".
הפעם היה תורו של הצעיר להרים גבה. "מה?".
קצות פיו של הנרי התעקלו לכדי חיוך לועג. "אתה באמת אידיוט".
עיניו של הצעיר הושפלו אל העט שאחז. "הדייגים מאיימים עליו. אבל הוא קצת פזיז".
הנרי הניח את ידו על העט השחור. "אז יש לכם דרך אחת".
הצעיר עפעף. "זה לא קשור אליי".
הנרי גיחך. "זה כן, פחדן".
הצעיר הרפה את אחיזתו מן העט. הוא משך את ידו אחורנית כאילו נכווה, ואחר הוציא מכיס מקטורנו הפנימי נייר מקופל. "בשבילך".
גבותיו של הנרי התרוממו בעניין. "מה זה?".
הצעיר חייך. "הצעת חוק".
"של?" הנרי שלח את ידו אל הנייר, על אף שאצבעותיו של הצעיר עדיין אחזו בו. הוא משך אותו אליו, פותח את הקפלים. עיניו רצו על פני השורות. "שוטים".
הצעיר לא יכול היה להתאפק כבר. "לפחות אתה מגוון".
הנרי נעץ בו עיניים כחולות, קפואות. הנייר נותר על השולחן. "אתם באמת לא מבינים".
"אז אולי תבוא ותסביר לנו" סבלנותו של הצעיר הלכה ואזלה, "במקום להתלונן?".
הנרי רכן לעבר השולחן. "זה רק מנע, קידום מזערי של התוכנית. ייקח זמן רב עד שתצליחו להעביר את החוק הזה, ובינתיים לא יקרה שום דבר. מלבד זאת, אמרת שכבר התחילו לקדם עניינים!".
"כי התחילו לקדם" הצעיר הבזיק אליו חיוך מרגיע. "לא הכל אתה יודע, הנרי".
"וזו בדיוק הבעיה" הנרי נשען מעט אחורנית, אך הותיר אחד ממרפקיו על השולחן. "כי הזמן הולך ואוזל".
הצעיר הניף יד מבטלת. "אף אחד לא יודע כלום".
"חוץ מהדג" עיניו של הנרי הבהבו באזהרה, "ואם הוא יודע מספיק, הוא יכול להצית לכם את כל המאגרים".
הצעיר גיחך. "נשתיק אותו. אל תדאג. אבל בכל רגע עלול להתעורר דג נוסף, שאנחנו לא יודעים עליו. צריך לקדם את התוכנית. נקודה. עכשיו תורך".
הנרי הנהן קלות. אצבעותיו התהדקו על הנייר שעל השולחן, מושכות אותו אליו. הוא קיפל את המסמך בחזרה, מכניס אותו אל כיסו. "סגור".
הוא התרומם בשנית, מבטו של הצעיר עוצר אותו. "חכה".
הנרי הסיט אחורנית את בלוריתו הבהירה. "רצית משהו?".
הצעיר נע מעט על מקומו. "כן. שב".
הנרי נותר לעמוד, רגלו מתופפת על הרצפה. "אין צורך".
הצעיר התלבט אם להסתפק בכך, והחליט שכן. "זה צריך להיעשות מהר".
הנרי נתן בו מבט קפוא. "שמעתי אותך".
"הכי מהר שאפשר" חרץ הצעיר, "ברור?".
הנרי הסתובב.
"היום בערב מתכנסים בוועדה" קולו של הצעיר שקט, "הטווס עומד להתלונן. גוּנְרָאד לא יהיה נוכח. תדאג שלא שמים לב לזה".
הנרי סובב את ראשו לכיוונו של הצעיר.
"שגוּנְרָאד לא נוכח, או שהטווס מתלונן?" עיניו התכולות בערו בלעג.
הצעיר מצמץ. "לשניהם. בעיקר מפני שהם תלויים האחד בשני".
הנרי הרכין את ראשו. "הבנתי. רק תמסור את זה..." הוא שלף מכיס מכנסיו פתק מהוה, "לנִיאַרְדִי".
אשמח לביקורת.
