שיתוף - לביקורת כשאמרתי את זה

[הווה פשוט]

זה התחיל קצת מעל הראש
כף ידי צברה תאוצה כלפי מטה
חותכת את אויר החדר הסואן
ונחתה בשטח הצר שבין הקערות

המהלומה הדהדה בגלים
כפיות צלצלו בכוסות התה
הבחורים השתתקו בתדהמה

ואז
בפעם הראשונה בחיי

אמרתי את זה!!!

ו... השמים לא נפלו.
.

הו לא, הלואי והייתי יכול לומר זאת.
לצערי
הם נפלו

הבום היה אדיר!
טיח נשר מהתקרה
וכל החלונות כוסו בכחול.
צעקה קורעת לב נשמעה מהמרפסת,
זו היתה גברת ברונר,
היא חטפה את השמש
במצחה.

על הקיר התמונה של סבא במדים, זזה על צירה מעוצמת החבטה,
סבא כמעט שכב על צדו ועיניו הקטנות שמעל השפם הענק נראו נורא לועגות ואמרו לי בקול של תמונות
"אז אתה באמת.... הא"?!
ורציתי שהאדמה תבלע אותי.

"הי... היייי...."
"זו רק צורת בטוי! לא באמת רציתי ש..."
צרחתי אל החשכה שהלכה והעמיקה ככל ששקעתי.

.
נחתתי על הקרקעית בקול עמום.
ופגשתי שם את עצמי שמלפני עשרים שנה (איזה חתיך), הסתכלנו זה בזה, וזה היה נורא מבלבל.
"יש דברים שכדאי לשמור בבטן" אמרתי לו
"כי לא מצאתי משהו אחר לומר" אמר הוא.

רגע של סחרחורת

"אז מה בעצם..." התחלנו שנינו בוזמנית
ועצרנו בוזמנית.

"כמה בוז מנית?" שאלתי את ההשתקפות שלי

"שתים"


"אני לא אוהב איך שאתה נראה" אמר לי הטיפשון הצעיר חסר הנסיון והטקט.
והושיט יד ענוגה לגעת בפניי.

בזזזזזזזזזז!

ניצוץ נורא האיר את האפילה.

מי לא יודע את הסכנה הנשקפת במגע ישיר של עבר ועתיד.

....

עכשיו אני לועס את קצה העפרון בתאוותנות שאין לה אח ורע.
ואני רושם בפנקס באופן ברור את המסקנה הבלתי נמנעת:

"אל תתחיל לכתוב ספור כשאין לך מושג איך לסיים אותו".

 

[לרקוד על הירח]

הו.

איך כתבה יעל רועי באחד מספריה: (ונא לא לתפוס אותי על הציטוט..)
היא אמרה "הו."
רחלי לא ידעה איך לפרש את ה'הו' הלזה, אך נראה שגם הגברת הזקנה לא הייתה בטוחה עד הסוף בכוונת ה'הו' שלה.

והמבין יבין..

 

[קראנצ' פיסטוק]

יואו
חזקקק
אני רוצה לכתוב תגובה ארוכה ומפורטת
אבל מפחדת שלא יהיה לי מושג איך לסיים אותה...

 

[.חיה פ]

חחחחחחחחחח
הקטע הזה הוא טוב! טוב! טוב!!!! איך שנהניתי......... רק אלוקים יודע