הנושאים החמים
הנושאים החמים
ציפה דריפה
משתמש פעיל
נראה לי שזו הפעם הראשונה מאז הייתי בכיתה ד' שאני מחייך לשעון המעורר. השעה 5:30, ואני לא מעיף אותו לקיר שמולי.
מדהים! מה שעבודה חדשה יכולה לעשות לבנאדם.
לפני שלושה ימים הם קראו לי לראיון, והנה עכשיו אני בפנים. (טוב, עם כאלו 'קשרים'...)
קמתי מהר מהמיטה, אין זמן, בשבע אני צריך להיות על הרכבת, הם ממש הזהירו לא לאחר, ולא חסר לי להסתבך. לבשתי את החולצה הכי יפה שלי ואת המכנס הכחול שקניתי לפני שבועיים, התלבטתי אם לשים עניבה, אבל אז נזכרתי ששום מבקר של סיטיפס לא שם עניבה, אז ויתרתי.
כשהגעתי ל"מפקדה הראשית" בדוידקה בשעה 6:45 כבר עמדו שם כמה גברים וחיכו כמוני להוראות. טוב, לא ממש כמוני, אני טרי ממש, עליהם רואים שהם משומשים, החולצות של חלק מהם לא היו מגוהצות והנעלים לא צוחצחו היום בבוקר.
קיבלתי בהתרגשות את הג'קט המחמם ויצאתי לדרך יחד עם אביחי - בן זוגי למשמרת זו, כך קבע ירון. עלינו על הרכבת בשעה 7:00.
תקשיבו, העולם חי בשעה הזו ואני לא ידעתי מזה.
חילקנו בינינו את הצדדים "אתה צד שמאל - סאסי, אני אלך על ימין", נתתי לו כיף והתחלתי.
"בוקר טוב, אדוני"- אמרתי לבחור שעמד שם ראשון תוך כדי שאני מושיט קדימה את המכשיר המשוכלל שקיבלתי במשרד, הוא מוציא את הרב קו מהכיס האחורי ומסתכל עלי במבט מוזר, אני מנסה לחייך- הוא לא מחייך בחזרה. אייי, הדור של היום. יש מלא מקומות ריקים אז זה הולך לי מהר, וכבר גמרתי את הקרון הראשון.
כשעברנו לשני התחילו הצרות. אני שונא צרות.
בתחילה ראיתי שאביחי נעצר וחוקר ערבי מזוקן, נבהלתי, מה הוא רוצה ממנו? הוא רוצה להתאבד או מה? אבל אז הוא קרא לי ואסור היה לי לפחד, אז הלכתי אליהם. מתברר שהמזוקן קנה כרטיס של "מלווה עיוור" ב 50 % הנחה, תכלס הוא לבד. במילים אחרות לא מלווה ולא בטיח.
הורדנו אותו ואביחי רשם לו דו"ח, אני לא התקרבתי אליהם, לא רציתי לבייש את הערבי השקרן.
הרכבת הבאה של השעה שמונה הייתה מפוצצת, עלינו בתחנת הטורים והתחלנו לעבור על כל האנשים, בתחילה חייכתי לכולם ואמרתי "בוקר טוב, כרטיסים בקשה" אחרי שראיתי שאני עובר בחצי קרון ואף אחד לא מתייחס המשכתי בשקט, אנשים עייפים, מ'תה רוצה?
רגע, אז איך זה שאביחי מדבר עם כמה אנשים אפילו תוך כדי? לא הגיוני. הצד שלי יצא דפוק היום. כולו על צד שמאל, צד שמאל הזה.
"אביחי, בוא נחליף צד, בסדר?" לחשתי לו כשהיינו אחד ליד השני, הוא הסתכל עלי מתפלא ואז על הצד "שלי" ואמר: "חופשי אח שלי, תרגיש בנוח... איך אמרת שקוראים לך?" אנחנו מחליפים צד. "סאסי".
"אה, נכון. תקשיב סאסי, אתה מפחד מכלבים?"
אני בוהה בו לשניה, אבל מיד אח"כ ממשיך, "אני? מכלבים? הצחקת אותי. אני גבר גבר מולם."
אביחי צוחק במבוכה, "חשבתי שאתה פוחד מכלבים, זה למה אתה רוצה להחליף שורה" והוא מפנה בראשו לכיוון כלב ענק. מפלצתי כזה.
אני את הגבריות שלי איבדתי. אביחי כחכח בגרונו.
" זאת הרכבת עם הכי הרבה 'קבועים' אני מכיר פה חצי מהאנשים בעל פה" הוא אמר בניסיון לשנות נושא, "אה, אז זה הסוד שלך, לא בגלל שזה צד ימין וכל זה..." הוא הנהן.
המשכנו הלאה, גברת אחת שכחה לשלם אז העברתי לה את הרב קו במכונה, ואביחי אמר לי שאני טיפש כי יכולתי לתת לה דו"ח ולהתחיל למלא את המכסה, אמרתי לו שאני לא טיפש ולכן אני מבין שבנאדם יכול לשכוח, אז הוא אמר שעדיף שאני אהיה טיפש. התבלבלתי.
בכלל, הרגשתי טיפש מטופש. למה? תודה על התעניינות. כשעברתי ברכבת ליד 2 בנות, כנראה בדרך לתיכון - אמרה אחת לשנייה "עבודה זבל". התעכבתי לידן ושמעתי את ההמשך "להיות פקח. זו אחת העבודות שמתאימות לאנשים שלא רכשו השכלה בשנות הלימודים שלהם ואין להם מה לעשות עם עצמם, אז הם באים לדפוק דו"חות. חכמה גדולה. שבו בבית ואל תעשו קופה על חשבון אנשים מסכנים". היא כנראה לומדת טוב בשיעורי הבעה כי הייתה לה שפה יפה כזו וחברה שלה הנהנה בראש והסתכלה עלי במבט מוזר.
לא הסכמתי איתה, אבל לא יכולתי להגיד כלום. נכון שלא הצלחתי בלימודי המקצוע אבל אני לא עד כדי כך בטלן, וחוצמזה, מי עושה קופה? אפילו שקל לא ביקשתי ממנה, מה היא רוצה מחיי היפים? היום התחלתי עבודה. תאחלו לי מזל טוב.
אחרי עוד כמה אמירות כאלו או אחרות הגעתי לסיום המשמרת עם הנשמה בידיים.
אביחי שם לב שמשהו משובש איתי ושקצת ירד לי המצברוח של הבוקר ואמר לי שלא צריך לקחת קשה, גם לו היה ת'קטע של כל ההתחלה אבל לאט לאט הוא כבר לא שומע.
הוא לא ידע שזה תסכל אותי. אני רוצה לשמוע. אני רוצה לחייך לכולם, ושכולם יחייכו אלי בחזרה, אני רוצה שישמחו לקראתי ולא שאני אראה זנבות של אנשים שבורחים ממני. זה פוגע.
"אני מתפטר", זרקתי ביובש. אביחי הסתובב אלי במהירות, "אתה לא." "אני כן." "למה?" לא ידעתי מה לענות לו, אז אמרתי: "סתם, לא רציני, מה, רק לפני חמש שעות התחלתי וכבר אתפטר? מה אני נראה לך?"
צחקנו ביחד, הוא באמת, אני לא.
"אם כל נוסעי הרכבת הקלה בירושלים חושבים שפקחים הם מכשפות חסרי ל ב- אני אוכיח להם שלא".
קרדיט לניק החשוב הרב @עדיאל על ההגהה והפיסוק!
ואחד עוד יותר גדול לביג גבאוס שלנו- הרב @פנס בערפל על כל העידוד והעזרה, וכמובן על הכותרת והתגיות!
ירבו כמוכם בישראל.
אשמח להערות והארות!!
ציפה.
מדהים! מה שעבודה חדשה יכולה לעשות לבנאדם.
לפני שלושה ימים הם קראו לי לראיון, והנה עכשיו אני בפנים. (טוב, עם כאלו 'קשרים'...)
קמתי מהר מהמיטה, אין זמן, בשבע אני צריך להיות על הרכבת, הם ממש הזהירו לא לאחר, ולא חסר לי להסתבך. לבשתי את החולצה הכי יפה שלי ואת המכנס הכחול שקניתי לפני שבועיים, התלבטתי אם לשים עניבה, אבל אז נזכרתי ששום מבקר של סיטיפס לא שם עניבה, אז ויתרתי.
כשהגעתי ל"מפקדה הראשית" בדוידקה בשעה 6:45 כבר עמדו שם כמה גברים וחיכו כמוני להוראות. טוב, לא ממש כמוני, אני טרי ממש, עליהם רואים שהם משומשים, החולצות של חלק מהם לא היו מגוהצות והנעלים לא צוחצחו היום בבוקר.
קיבלתי בהתרגשות את הג'קט המחמם ויצאתי לדרך יחד עם אביחי - בן זוגי למשמרת זו, כך קבע ירון. עלינו על הרכבת בשעה 7:00.
תקשיבו, העולם חי בשעה הזו ואני לא ידעתי מזה.
חילקנו בינינו את הצדדים "אתה צד שמאל - סאסי, אני אלך על ימין", נתתי לו כיף והתחלתי.
"בוקר טוב, אדוני"- אמרתי לבחור שעמד שם ראשון תוך כדי שאני מושיט קדימה את המכשיר המשוכלל שקיבלתי במשרד, הוא מוציא את הרב קו מהכיס האחורי ומסתכל עלי במבט מוזר, אני מנסה לחייך- הוא לא מחייך בחזרה. אייי, הדור של היום. יש מלא מקומות ריקים אז זה הולך לי מהר, וכבר גמרתי את הקרון הראשון.
כשעברנו לשני התחילו הצרות. אני שונא צרות.
בתחילה ראיתי שאביחי נעצר וחוקר ערבי מזוקן, נבהלתי, מה הוא רוצה ממנו? הוא רוצה להתאבד או מה? אבל אז הוא קרא לי ואסור היה לי לפחד, אז הלכתי אליהם. מתברר שהמזוקן קנה כרטיס של "מלווה עיוור" ב 50 % הנחה, תכלס הוא לבד. במילים אחרות לא מלווה ולא בטיח.
הורדנו אותו ואביחי רשם לו דו"ח, אני לא התקרבתי אליהם, לא רציתי לבייש את הערבי השקרן.
הרכבת הבאה של השעה שמונה הייתה מפוצצת, עלינו בתחנת הטורים והתחלנו לעבור על כל האנשים, בתחילה חייכתי לכולם ואמרתי "בוקר טוב, כרטיסים בקשה" אחרי שראיתי שאני עובר בחצי קרון ואף אחד לא מתייחס המשכתי בשקט, אנשים עייפים, מ'תה רוצה?
רגע, אז איך זה שאביחי מדבר עם כמה אנשים אפילו תוך כדי? לא הגיוני. הצד שלי יצא דפוק היום. כולו על צד שמאל, צד שמאל הזה.
"אביחי, בוא נחליף צד, בסדר?" לחשתי לו כשהיינו אחד ליד השני, הוא הסתכל עלי מתפלא ואז על הצד "שלי" ואמר: "חופשי אח שלי, תרגיש בנוח... איך אמרת שקוראים לך?" אנחנו מחליפים צד. "סאסי".
"אה, נכון. תקשיב סאסי, אתה מפחד מכלבים?"
אני בוהה בו לשניה, אבל מיד אח"כ ממשיך, "אני? מכלבים? הצחקת אותי. אני גבר גבר מולם."
אביחי צוחק במבוכה, "חשבתי שאתה פוחד מכלבים, זה למה אתה רוצה להחליף שורה" והוא מפנה בראשו לכיוון כלב ענק. מפלצתי כזה.
אני את הגבריות שלי איבדתי. אביחי כחכח בגרונו.
" זאת הרכבת עם הכי הרבה 'קבועים' אני מכיר פה חצי מהאנשים בעל פה" הוא אמר בניסיון לשנות נושא, "אה, אז זה הסוד שלך, לא בגלל שזה צד ימין וכל זה..." הוא הנהן.
המשכנו הלאה, גברת אחת שכחה לשלם אז העברתי לה את הרב קו במכונה, ואביחי אמר לי שאני טיפש כי יכולתי לתת לה דו"ח ולהתחיל למלא את המכסה, אמרתי לו שאני לא טיפש ולכן אני מבין שבנאדם יכול לשכוח, אז הוא אמר שעדיף שאני אהיה טיפש. התבלבלתי.
בכלל, הרגשתי טיפש מטופש. למה? תודה על התעניינות. כשעברתי ברכבת ליד 2 בנות, כנראה בדרך לתיכון - אמרה אחת לשנייה "עבודה זבל". התעכבתי לידן ושמעתי את ההמשך "להיות פקח. זו אחת העבודות שמתאימות לאנשים שלא רכשו השכלה בשנות הלימודים שלהם ואין להם מה לעשות עם עצמם, אז הם באים לדפוק דו"חות. חכמה גדולה. שבו בבית ואל תעשו קופה על חשבון אנשים מסכנים". היא כנראה לומדת טוב בשיעורי הבעה כי הייתה לה שפה יפה כזו וחברה שלה הנהנה בראש והסתכלה עלי במבט מוזר.
לא הסכמתי איתה, אבל לא יכולתי להגיד כלום. נכון שלא הצלחתי בלימודי המקצוע אבל אני לא עד כדי כך בטלן, וחוצמזה, מי עושה קופה? אפילו שקל לא ביקשתי ממנה, מה היא רוצה מחיי היפים? היום התחלתי עבודה. תאחלו לי מזל טוב.
אחרי עוד כמה אמירות כאלו או אחרות הגעתי לסיום המשמרת עם הנשמה בידיים.
אביחי שם לב שמשהו משובש איתי ושקצת ירד לי המצברוח של הבוקר ואמר לי שלא צריך לקחת קשה, גם לו היה ת'קטע של כל ההתחלה אבל לאט לאט הוא כבר לא שומע.
הוא לא ידע שזה תסכל אותי. אני רוצה לשמוע. אני רוצה לחייך לכולם, ושכולם יחייכו אלי בחזרה, אני רוצה שישמחו לקראתי ולא שאני אראה זנבות של אנשים שבורחים ממני. זה פוגע.
"אני מתפטר", זרקתי ביובש. אביחי הסתובב אלי במהירות, "אתה לא." "אני כן." "למה?" לא ידעתי מה לענות לו, אז אמרתי: "סתם, לא רציני, מה, רק לפני חמש שעות התחלתי וכבר אתפטר? מה אני נראה לך?"
צחקנו ביחד, הוא באמת, אני לא.
"אם כל נוסעי הרכבת הקלה בירושלים חושבים שפקחים הם מכשפות חסרי ל ב- אני אוכיח להם שלא".
קרדיט לניק החשוב הרב @עדיאל על ההגהה והפיסוק!
ואחד עוד יותר גדול לביג גבאוס שלנו- הרב @פנס בערפל על כל העידוד והעזרה, וכמובן על הכותרת והתגיות!
ירבו כמוכם בישראל.
אשמח להערות והארות!!
ציפה.
נערך לאחרונה ב:
