יכול להיות. אל תשכחי שגם לא הכל הוא נגזרת של "דור" אנחנו אנשים אינדיבידואליים. יש כל מיני סוגים של אנשים, ואמהות, וילדים, ומשפחות.
לי כן יש תחושה שהייתי רוצה יותר רוגע, יותר בית, פחות הריצה המטורפת הזאת כל החיים.
ואני לא מרגישה שהיציאה לעבודה היא רק נגזרת של רמת החיים. היא גם, בהחלט, היא גם נגזרת של העובדה הבסיסית שבאמת תנאי החיים בישראל השתנו.
הרבה יותר יקר לחיות כאן, מבחינת דיור ומוצרי צריכה בסיסיים.
להרבה מאד משפחות היום יש יותר ילדים מפעם.
אנחנו לא דור של "מקבלי קצבאות" או "אוכלי שילומים", תלוי כמה רחוק את הולכת.
בואי, תסתובבי בבני ברק. רוב הילדים שאת רואה ברחוב לא לבושים בבגדי פאר ולא אוכלים במסעדות.
והאמהות שלהן עובדות בפרך כפשוטו, יולדות ומגדלות. נושמות בין לבין.
אני לא ממש מסכימה עם זה שהצרכים השתנו.
וגם לא חושבת שהבנת עד הסוף למה התכוונתי כשנתתי את הדוגמאות של מגמות לימודים בסמינר ומקומות עבודה הזויים.
התכוונתי לזה שהיום בחורה בת 22 היא אמא שצריכה לממן משכנתא בבני ברק (דיברנו על בית של תורה וכו'), לעבוד במשרה תובענית, לחיות.
יכול להיות שהפתרון הוא לדחוף יותר לחזור אחורה. לחיי פשטות. לסחוב את כולנו לכפרים, לפריפריות. בינתיים אין אשכול שעוסק בפתרון מהסגנון הזה.
כי הרבה יותר פשוט "לחתום על כמה מסמכים ברבנות או במס הכנסה", מלחנך את עצמנו.
לא חייתי בדור הקודם.
אמא שלי באופן ספיציפי יוצאת איתי לפעמים לקניות ומתפעלת ממחירם הזול של בגדים שנראים מקסים.
היא אומרת כל פעם שכשאנחנו היינו ילדים - בשביל בגדים שנראים כמו אלו של בלו ווייב או קידי שיק - היה צריך בעבר הון.
כנגד העליה במחירי מוצרי מזון - גם המשכורות (גם של המורות והגננות...) עלו בהרבה מפעם.
רק הדיור לא עולה בהתאמה למחירי המשכורות - וזו בעיה אכן גורפת של כלל המדינה.
הצרכים השתנו זו מציאות. עובדה שלא ניתנת לויכוח.
אם את חשבת שהיית מאושרת בבגדי יד שניה.
ונערות היום בסמינר לא מוכנות לשמוע על זה. או רע להם עם זה -
אז השתנה משהו מאז שהיית ילדה.
עזבי, דברי עם מורות בסמינר הן תספרנה לך (כמו שסיפרו לי באסיפות הורים) על השינוי שחל בדור הזה במהירות הבזק.
תהיי בהלם.
ב"איגוד בני הישיבות" - מחלקים לצד שוברי ספרים - שוברים לחנויות הלבשה. כי בעבר צעירים שיצאו לישיבות בין הזמנים / מסגרות יום שישי - היו בדרך כלל כאלו שמאד רצו לקנות לעצמם ספרים - היום בחורים יותאים לשם כדי לממן לעצמם ביגוד הולם ואקססוריז.
אי אפשר לדחוף אחורה לחזור לכיבוס בנהר. וגם לא ללחזור לחיי פשטות.
אפילו הקורונה וכל שלל ההבטחות לא השפיעו על רמת ההוצאות בחתונות
או כמו שהחזון איש היה מספר על הנרל ממלחמת העלם הראשונה שבאו לשאול לעצתו במלחמת העולם השניה - והוא הציע כל מיני הצעות - ענו לו " אבל הגבול שלנו כבר מזמן לא שם" במקומות שאתה מציע כבר מזמן מלחמת העולם הראשונה - עברו לעומק הצד השני.
כשהגבול זז- אין טעם ללחום מלחמות רחוק מחוץ לגבול.
את המלחמה מנהלים במיקום הגבול העכשווי.
הנושאים החמים
הנושאים החמים
