ההתקף קל הקצר- הבנ"א מתנתק לשניות עד דקה, הוא לא מתעלף אלא הוא לא שומע לא רואה, אפשר לראות מבט חולמני, עפעוף מהיר, טיק שחוזר על עצמו ביד או בפנים. אין צורך להגיש עזרה אבל כן לדווח להורים ע"מ ללכת לנוירולוג או מה שצריך.
ההתקף הגדול- טוני קלוני- יש בו טונוס שרירים- התכווצות, ושרירים שמתרפים. ההתקף הזה מתחיל בד"כ בצרחה אפילפטית (נגרמת מאוויר שבורח מהגוף) הבנ"א מאבד הכרה ותוך כדי הוא מפרכס- תנועות חזקות של התכווצות או התרפות שרירים, יש שתן לא רצוני, יש המון זיעה, ורוק שיוצא מהפה בצורת קצף בעקבות הפרכוסים – ההתקף נמשך כ2-3 דקות, הוא נגרם מגירוי מוחי חזק (רעש חזק, עומס מוחי, רגש חזק, סינוור)
מה עושים? דבר ראשון בטיחות- לא להיבהל מזה, להשכיב את האדם, להרחיק חפצים חדים, אם יש מזרון- להעביר אותו לשם, לרפד את הראש במשהו רך (אם יש יותר אפשר בידיים או ברגלים), להוריד משקפים, לקחת חפצים מהיד של הנפגע.
כשהאדם מפרכס הוא לא בהכרה אבל הוא נושם, אני קוראת לעזרה (אא"כ זה ילד בבית שמכירים אותו ואת ההתקף), חשוב מאד לבדוק כמה זמן לקח ההתקף כי אם הוא ארוך מדי חייבים לקרוא לעזרה, אין צורך לעשות קיבוע ראש שהאדם מפרכס אלא רק שהוא מפסיק לפרכס עד שהוא חוזר להכרה.
ההתקף הקשה יותר- הוא כמו ההתקף הקודם מבחינת תסמינים, אבל הוא לוקח הרבה יותר זמן 3-5 דקות וזה יכול להמשך אפילו כשעתיים. ובו תמיד מזמינים מיד עזרה, כי בהתקף זה יש ממש סכנת חיים.
להפסיק פרכוסים אפשר רק ע"י תרופה כשמפנים לבי"ח.
בשום פנים ואופן לא עוצרים התקפים בכח, אבל מותר ואין שום בעיה לגעת ולהזיז את הנפגע.
אחרי התקף האדם מותש כי כמה דקות של התקף שווה לריצה 8-9 קילומטר.