הנושאים החמים
הנושאים החמים
אוקיי, היום הצטרפתי.
משתפת פה משהו שכבר שלחתי לפני כמה ימים במאמר של @שועל ספרות,
ואז שלחתי לניהול קהילת כתיבה.
אז תודה רבה!
ואשמח לביקורת.; )
"היי", כיחכוח. "אממ.. יש פה מישהו?"
"אני", קול צרוד התקרב אליו מפתח המגירה. "חדש?"
"כן", אמר הוא.
"אהה… מסכן. כמה זמן הצלחת להישאר שם עד שנזרקת?"
"'שלוש שעות".
"אוה, הישג חדש", התפעל הזקן. "אותי השאירו חמש דקות. וגם בדקות המעטות האלה לא התייחסו אליי". הוא מחט באפו השבור.
"מצטער", הוא השפיל את ריסיו.
"אין לך על מה", ההונגרי הזקן טפח על עורפו הגבישי של החדש.
"אתה נראה חכם. בן כמה אתה?" התעניין הגבוה החדש.
"אני בן שש. שש שנים קשוחות אני פה, תאמין לי", נאנח ההונגרי הזקן.
"מאמין לך. יש פה עוד גברים?" בירר הגבוה בלחישה מהוסה.
"לא. יש פה כמה בנות ברביות שישנות בקצה השני. אני ממילא לא יכול לדבר איתן".
"באסה, איך הסתדרת כל השנים האלה לבד?" התפלא.
"זה היה קשה". נאנח ההונגרי אנחת עייפות. "בהחלט. מזלי שהיה לי לפני שלוש שנים חבר נאמן-" הוא מחה את דימעותיו שהחלו ליפול על זקנו הצהוב- אדום- כחול- לבן, והמשיך: "אבל הוא עזב, המסכן. זרקו אותו למכולה. איזה בקבוק שקט ונאמן הוא היה". אמר ביובש שלא תאם את דימעותיו לפני כמה שניות בודדות.
"אני מצטער", אמר לו הגבוה באהדה. "אבל תראה, הנה, אני הגעתי, ואני הדור הבא שלך".
האישונים הצבעוניים שבתוך עיניו של המבוגר סקרו אותו לרגע בפליאה.
"נכון", ההונגרי דפק על מצחו, "אתה מהדגמים החדשים והמשוכללים!", אמר בשמחה.
"לא מכחיש ", חייך המשולש הגרמני. "במיוחד שאתה הקובייה ההונגרית ואני הקובייה הגבוהה פה בסיפור".
משתפת פה משהו שכבר שלחתי לפני כמה ימים במאמר של @שועל ספרות,
ואז שלחתי לניהול קהילת כתיבה.
אז תודה רבה!
ואשמח לביקורת.; )
"היי", כיחכוח. "אממ.. יש פה מישהו?"
"אני", קול צרוד התקרב אליו מפתח המגירה. "חדש?"
"כן", אמר הוא.
"אהה… מסכן. כמה זמן הצלחת להישאר שם עד שנזרקת?"
"'שלוש שעות".
"אוה, הישג חדש", התפעל הזקן. "אותי השאירו חמש דקות. וגם בדקות המעטות האלה לא התייחסו אליי". הוא מחט באפו השבור.
"מצטער", הוא השפיל את ריסיו.
"אין לך על מה", ההונגרי הזקן טפח על עורפו הגבישי של החדש.
"אתה נראה חכם. בן כמה אתה?" התעניין הגבוה החדש.
"אני בן שש. שש שנים קשוחות אני פה, תאמין לי", נאנח ההונגרי הזקן.
"מאמין לך. יש פה עוד גברים?" בירר הגבוה בלחישה מהוסה.
"לא. יש פה כמה בנות ברביות שישנות בקצה השני. אני ממילא לא יכול לדבר איתן".
"באסה, איך הסתדרת כל השנים האלה לבד?" התפלא.
"זה היה קשה". נאנח ההונגרי אנחת עייפות. "בהחלט. מזלי שהיה לי לפני שלוש שנים חבר נאמן-" הוא מחה את דימעותיו שהחלו ליפול על זקנו הצהוב- אדום- כחול- לבן, והמשיך: "אבל הוא עזב, המסכן. זרקו אותו למכולה. איזה בקבוק שקט ונאמן הוא היה". אמר ביובש שלא תאם את דימעותיו לפני כמה שניות בודדות.
"אני מצטער", אמר לו הגבוה באהדה. "אבל תראה, הנה, אני הגעתי, ואני הדור הבא שלך".
האישונים הצבעוניים שבתוך עיניו של המבוגר סקרו אותו לרגע בפליאה.
"נכון", ההונגרי דפק על מצחו, "אתה מהדגמים החדשים והמשוכללים!", אמר בשמחה.
"לא מכחיש ", חייך המשולש הגרמני. "במיוחד שאתה הקובייה ההונגרית ואני הקובייה הגבוהה פה בסיפור".
