יש לי כמה שאלות שנורא מציקות לי לגבי הספר:
1.
היה הרבה עניין סביב הציפור הירוקה של פדהאל. היא באה, הלכה, חזרה, הציקה... והציתה גם בנו, הקוראים הרבה מאוד סקרנות.
מה איתה בעצם?
למה היא נוצרה? כדי להיות במקום הנכון בזמן הנכון בכיס המעיל ולההרג תחת פדהאל? נשמע מוזר קצת...
באותו עניין-אותו רעיון-
אלרון והילד.
היה נראה כאילו הסופרת בנתה אפיזודה שתצית את סקרנותינו ושלחה בסוף בסוף הסיפור את נאיתן, להסביר לנו ש-
איסתרק שלח אותו.
אה.
אגב, גם על שלוואן הוא ענה נאיתן בשיחה הזו- הסבר מעורפל ולא ברור, משהו כמו... "שלוואן? הכל בסדר איתו. דיברנו עליו כדי שיהיה על מה לדבר בין לבין..."
אוקי.
2.
מיהו פדהאל?
מה עמדותיו?
לאיזה צד הוא שייך?
בן כמה הוא אפילו?
פדהאל בעייני היתה דמות שחצנית להפליא. אפילו עם המלך הוא דיבר בנימה שגרמה לי לרצות להעיף לו איזו סטירה הגונה שתוריד לו את האף קצת (לא. ואני לא נותנת סטירות לאף אחד.)
עד סוף הספר לא הבנתי מיהו ומהו...
מסתובב בעולם עם כל שש שנותיו הצעירות ובטוח שכולם נגדו.
רוצה להביא צדק, אמת בלה בלה... מה חושב את עצמו?
לא הבנתי איזו אמירה הוא התכוון להביא. מה רצה למכור לי? מה עומד מאחורי הדמות שלו?
אפילו בסצנה הסופית הוא עוד התלבט אם הוא חייב למישהו משהו (אחרי ה"עוול הנורא" שנעשה למשפחתו...)
3.
אם אחיותיו של דיזר הן קלף המיקוח הטוב ביותר שיש לסולטן- איך למען ה' הוא מוותר עליהן בקלות רבה כזו???
4.
שאלה שהכי מציקה לי, אבל הכי.
- איך המלך יוצא ונכנס-נכנס ויוצא-יוצא ונכנס ככה בחופשיות??
איך יכול להיות שמלך רדוף כמותו (בואו.. בסופו של דבר יהיו רבים שישמו לשים עליו יד..)- יוצא מהארמון ומסתובב בחופשיות כשאנשים היחידים שיודעים על כך- זה נאיתן, שאפילו נשק אני לא יודעת אם יש לו, ואשתו. שעם כל הכבוד שיש לי אליה (ויש כבוד) לא תהיה לה שום אפשרות להציל אותו בשעת הדחק.
מוזר ממש.
ואם ככה,
זוכרים את הסצנה שנאיתן ואיסתרק ביער מדברים על "חזרה לארמון דרך מנהרת הסתרים"- ודיזר שומע את שתי המילים האחרונות ונכנע עמוקות לפניהם.
דיזר שמע את זה, וזה יפה מאוד. כי זה שירת טוב את כל מה שקרה אח"כ. וטוב באמת שהוא זה שהיה שם..
אבל זה יכל להיות גם כל אדם אחר. לאוו דווקא חיובי. מה, לא הייתה להם טיפת זהירות בשיחות בינהם??
וזה הכי מעניין...
איסתרק עם כל מה שיש באישיותו המלכותית- עדין חשוף ופגיע באין לו אף מאבטח סביבו.
מה נותן לו את הכח לחשוף את עצמו ככה בפני גדעון ופדהאל.
מה נותן לאלו את ה"פחד" והכניעה להקשיב לו. הם יכלו ברגע גם להרוג אותו.
לא יודעת...
אולי מלך בלי שומרים הוא עדין מלך עם איזו הילה שגורמת לכולם לירא אותו (אפילו עם הוא עטור בפאה נוכרית ובמשרת בלבד??)
5.
הסוף היה נחמד.
אבל הוא כל כך מוגזם!
אז נניח שיוסף צריך למות שם. ונניח ונניח...
ציפיתי, בכנות- שהשיחה בינהם תתפרש לפחות על שתי פרקים.
חיכיתי לאמירה.
חיכתי למשהו שיכניס את כל הסדרה לכיס הקטן.
חיכיתי לרגעי שיא שיביאו את כל הטירוף (הגאוני) הזה- לכדי מסר ענק. חיכיתי למשהו קצת יותר שנון.
פשוט חיכיתי.
זה הרגיש לי קצת ספר מותחן.
בא הנער בן שש עשרה, סמך על צניחתו בזווית הנכונה ו... יאלה קפץ וסחב איתו את המלך.
מרשים.
המשפט שהכי הרגיז אותי זה- זה:
עמ' 845 בסוף
פאר קורא לרעואל...
"לך לאבא נסיך קטן" הוא אומר "הדרמה נגמרה, הגענו לסוף הטוב."
אויש נו.
גם זה-
עמ' 849 בסוף
איסתרק לאולה על סוד יקוואל:
"אאמין לך וגם אסלח לך בתנאי אחד--"
"והוא?"
"שלעולם לא תשוב להסתיר מפניי, ומפני האנשים היקרים לך, סודות."
יאוו, מרגש.
בזה את מסכם את הסאגה הזו? אוקי.
6. אגב, מה קורא בארמון בזמן החטיפה?
מה עם מהללאל?
מה סופו של שאול ושל פרק חייו?
איפה אונמר וטור?
איפה האביר קפחבר?
פנרס, בסטיאן, הלה כולם...
?
שלוואן, איך ליאה התאוששה ככה?
איך פאר כל כך מהר השתכנע לוותר על הכל?
מה היה הסיפור של ה"עשוי להבה"- לא הבנתי אותו...
אויש.
אוף.