הנושאים החמים
הנושאים החמים
בלת"ק, כמה עמודים הספקתם להוסיף פה?
היו דמויות נשיות חזקות בסדרה כמו תרצה סאנפאל ורנה, הן נעלמו במהירות שבה הופיעו וזה הדבר הכי עצוב בעיני בסדרה הזאת.
סליחה מכבודה של הספרות החרדית הרוממה, אבל ברובה הגדול נשים משחקות בה תפקידים משעממים.
אפשר להסביר שזאת המציאות, אפשר להסביר שהספרות היום עכשווית ומתמקדת בזמנינו ואולי לכן זה נראה ככה.
אבל בשורה התחתונה, תרצה, רנה או אונמר היו דמויות נשיות חזקות ומדהימות.
ועצוב לי שלא יכולתי להכיר אותן קצת יותר ולראות אותן מתמודדות עם קונפליקטים פנימיים בדיוק כמו הגיבורים הגבריים של הסדרה.
דמויות מדהימות.
מנשה קפחבר עוד מהספר הקודם וככה גם ברכיהו.
אדוניה, הבן החדש שנוסף למשפחת דיאלידאן ב'יוזבד' משום מקום, ועוד דברים דומים.
אולי מוות של גיבור אהוב וסצנה של רגעים אחרונים היו עוזרים קצת לסוף.
ההפי-אנד המושלם בעיני הרס מאד.
חבל ממש - זה למשל היה יכול להיות סיפור סופר מעניין.
אולה מסתיר משהו מאיסתרק, אולי גם מאונמר? (לא שזכינו לראות, הזוג המאושר לא דיבר אחד עם השני אף פעם).
ומה עם שאר המשפחה?
מיכאל לדוג' לא ראה את יקוואל מאז שעזב את כוזר, אולי הוא יכעס על איסתרק שבחר לא לרדוף אחרי יקוואל?
לכאורה הייתה פה אפשרות לפיתוח סאגה משפחתית מעניינת ממש.
אני לא חושבת שהיא לא מעריכה נשים מספיק, הנשים אצלה מקבלות מקום של כבוד הרבה יותר מסופרות אחרות שמשאירות נשים במריבות של גיסות וריכולים של חברות לצוות.
יש מצב אבל שהמהירות בספר גרמה לה להתמקד רק בדברים החשובים לעלילה ולא להשאיר לזה מקום.
ואולי גם במגבלות הספרים החרדיים היא לא יכלה לתת ביטוי לעלילה רצינית עם דמות נשית.
כי למהללאל היה טריגר שהוציא אותו מהיער וראינו את החיים הקשים שלו שם לפני שיצא למסע.
ואילו אצל פדהאל נחתנו ישר לפרק הראשון עם מונולוג ארוך שלו על חיו הקשים ועל ההקרבה שעשה באצילות רבה והופה ישר לדרך.
תכלס במקום מונולוג ארוך, תיאור של המציאות, העוול וההחלטה היה יעיל הרבה יותר.
אומנם היו לספר עוד כמה דפים אבל ההזדהות שלנו עם הגיבור הייתה שווה את התוספת.
היו דמויות נשיות חזקות בסדרה כמו תרצה סאנפאל ורנה, הן נעלמו במהירות שבה הופיעו וזה הדבר הכי עצוב בעיני בסדרה הזאת.
סליחה מכבודה של הספרות החרדית הרוממה, אבל ברובה הגדול נשים משחקות בה תפקידים משעממים.
אפשר להסביר שזאת המציאות, אפשר להסביר שהספרות היום עכשווית ומתמקדת בזמנינו ואולי לכן זה נראה ככה.
אבל בשורה התחתונה, תרצה, רנה או אונמר היו דמויות נשיות חזקות ומדהימות.
ועצוב לי שלא יכולתי להכיר אותן קצת יותר ולראות אותן מתמודדות עם קונפליקטים פנימיים בדיוק כמו הגיבורים הגבריים של הסדרה.
סליחה ממש אבל נראה לי את בדעת מיעוט.
דמויות מדהימות.
הרבה חורים כאלו היו בסיפור, עלילות שלא הובילו לשום מקום כמו:
מנשה קפחבר עוד מהספר הקודם וככה גם ברכיהו.
אדוניה, הבן החדש שנוסף למשפחת דיאלידאן ב'יוזבד' משום מקום, ועוד דברים דומים.
לגמרי.
אולי מוות של גיבור אהוב וסצנה של רגעים אחרונים היו עוזרים קצת לסוף.
ההפי-אנד המושלם בעיני הרס מאד.
חבל ממש - זה למשל היה יכול להיות סיפור סופר מעניין.
אולה מסתיר משהו מאיסתרק, אולי גם מאונמר? (לא שזכינו לראות, הזוג המאושר לא דיבר אחד עם השני אף פעם).
ומה עם שאר המשפחה?
מיכאל לדוג' לא ראה את יקוואל מאז שעזב את כוזר, אולי הוא יכעס על איסתרק שבחר לא לרדוף אחרי יקוואל?
לכאורה הייתה פה אפשרות לפיתוח סאגה משפחתית מעניינת ממש.
אני לא חושבת שהיא לא מעריכה נשים מספיק, הנשים אצלה מקבלות מקום של כבוד הרבה יותר מסופרות אחרות שמשאירות נשים במריבות של גיסות וריכולים של חברות לצוות.
יש מצב אבל שהמהירות בספר גרמה לה להתמקד רק בדברים החשובים לעלילה ולא להשאיר לזה מקום.
ואולי גם במגבלות הספרים החרדיים היא לא יכלה לתת ביטוי לעלילה רצינית עם דמות נשית.
יורשה לך בהחלט. גם בלי סוגריים..
חשבתי על זה כשהתחלתי לקרוא את הספר עוד הפעם שזאת באמת נקודה מפוספסת.
כי למהללאל היה טריגר שהוציא אותו מהיער וראינו את החיים הקשים שלו שם לפני שיצא למסע.
ואילו אצל פדהאל נחתנו ישר לפרק הראשון עם מונולוג ארוך שלו על חיו הקשים ועל ההקרבה שעשה באצילות רבה והופה ישר לדרך.
תכלס במקום מונולוג ארוך, תיאור של המציאות, העוול וההחלטה היה יעיל הרבה יותר.
אומנם היו לספר עוד כמה דפים אבל ההזדהות שלנו עם הגיבור הייתה שווה את התוספת.
)
