מידע שימושי עשיתי את הסגולה של רבי מתיא בן חרש, הבטחתי לפרסם ונושעתי

[השף ברון]

הסגולה הזאת מוכרת הרבה זמן ולא רק מהחודשים האחרונים ובקשר למקור יש אשכול בנושא

דרוש מידע - הסגולה של התנא מתיא בן חרש זיי"א

לאחרונה ראיתי כמה מודעות בסגנון עשיתי את הסגולה של התנא מתיא בן חרש נושעתי והבטחתי לפרסם. מישהו יודע מה המקור של הסגולה?

www.prog.co.il

 

[שואל ומשיב]

הסגולה הזאת מוכרת הרבה זמן ולא רק מהחודשים האחרונים ובקשר למקור יש אשכול בנושא

דרוש מידע - הסגולה של התנא מתיא בן חרש זיי"א

לאחרונה ראיתי כמה מודעות בסגנון עשיתי את הסגולה של התנא מתיא בן חרש נושעתי והבטחתי לפרסם. מישהו יודע מה המקור של הסגולה?

www.prog.co.il

לא מצאתי שם מקור

 

[השף ברון]

לא מצאתי שם מקור

הנה הציטוט

נכתב ע"י יהודי פשו:
בחיפוש באוצר החכמה נמצא מקור אחד לסגולה זו, בספר בשם סגולות אברהם שנדפס בס"ה לפני 6 שנים, ואף הוא אינו מציין שום מקור לסגולה [אצלו זו עדין רק סגולה לרפואת חולים!]

 

[ההדר שבהדר]

מעשה שהיה:
פעם יצאו כמה בחורים מישיבת קול תורה לטיול בשטחים פתוחים מסביב לשכונת בית וגן. בדרכם פגשו במבנה נטוש מט ליפול ובתוכו גל אבנים.
אץ אחד מהם חזרה לשכונה וחזר למקום כשבידו דלי צבע תכול ומברשת. עמלו הבחורים על ניקוי המקום, צבעו את גגו ואת פתחיו בצבע תכלת צפתי ורשמו בגדול 'ציון אונקלוס הגר זיע"א'.
רק לאחר כמה ימים משנוכחו לראות שמעשה הקונדס יוצא משליטה מיהרו למחוק את הכתובת ולהשמיד כל זכר למעשיהם.....

אני רוצה להעמיד דברים על דיוקם למדתי בישיבת קול תורה בתקופה המדוברת, הבחורים שמצאו וצבעו וכו' זה בחורים מישיבת אמשינוב, ולאחמ"כ בחורי ישיבת קול תורה תפסו טרמפ על הענין. והסיבה שהמקום נסגר זה בגלל שמעשה הקונדס הפך גם לפשקווילים נגד הבניה שהיתה אמורה להיות במקום (גבעת האנטנה), וזה כבר לא יכול היה להמשך..

 

[++IQ]

שימו לב לאן גלשנו:
מסך הכל פרסום של אדם שנושע בעזרת סגולה מסוימת לדיונים על נושאים שונים ומשונים
בהקשר למקור יש אשכול שנועד לכך ומי שרוצה לומר משהו שיגיב שם

דרוש מידע - הסגולה של התנא מתיא בן חרש זיי"א

לאחרונה ראיתי כמה מודעות בסגנון עשיתי את הסגולה של התנא מתיא בן חרש נושעתי והבטחתי לפרסם. מישהו יודע מה המקור של הסגולה?

www.prog.co.il

 

[Harmonyapro]

אני לא יודעת מה המקור לסגולה הזו.
רק יכולה לומר על מקרה שממש בדידי הווה עובדא.
בת משפחתי שבתה התינוקת הייתה במצב קשה מאד!!!! והרופאים נואשו מחייה והכינו את ההורים לגרוע מכל.. ה''י
(אגב-פרסמתי את שמה לתפילה כאן בזמנו.)
ההורים האלו אינם ''מאמינים'' בסגולות וממש מתקשים לקבל את זה..
אך האמא החליטה בצעד האמיץ הפעם כן לנסות...
זמן קצר ממש לאחר מכן הרופאים הודיעו להם שהמצב התייצב וגם נמצא תורם מתאים להשתלת כבד.
הילדה עברה את הניתוח בשלום וחזרה הבייתה!!!!

ועל זה נאמר ''הנח להם לישראל'' לפעמים אנשים בתמימות עושים איזו חומרה או סגולה במשך שנים למרות שאין לכך מקור נראה לעין, אבל באמת אי אפשר לדעת כי דברים שהשתרשו במשך שנים ומוכיחים את עצמם ככל הנראה היה להם איזה מקור.
מה שחשוב לזכור שהסגולה הגדולה ביותר היא תפילה מעומק הלב ואמונה בה' בלי זה שום סגולה לא תעבוד.

 

[מכחולית]

לי גם הסגולה עזרה.

 

[גלילאי]

אבל באמת אי אפשר לדעת כי דברים שהשתרשו במשך שנים ומוכיחים את עצמם ככל הנראה היה להם איזה מקור.

אבל זה לא השתרש במשך שנים.
מי שהכיר את הסגולה בשמיטה שעברה, (הספר המדובר הוא מלפני 6 שנים) שירים את ידו...
רק כוחו של צדיק שמדליקים נר למען נשמתו, ופרק פו או פח או צג או טז או לב וכו' וכו' שבתהלים, שנאמרו ח"י או מ"ה או ג"ן או פ"ח פעמים, ובוודאי שכח הצדקה והתפילה הם אלו שפעלו בשמים.

 

[בנברקית]

אל תתפלאו אם עוד כמה שנים יקום איזה ארגון גדול ע"ש אותו תנא קדוש.
לא מזלזלת בסגולה, ואף לא בשום צדיק או סגולה כזו או אחרת, (כל עוד לא דורשים לזרוק נעליים על הראש, מה רע?)
תהילים, הדלקת נר, התקשרות לצדיקים, זה דרך לכשעצמו יכול להביא ישועות מאת הקב"ה (בלבד!)
אבל עכשיו כמה שנים מכשירים את הקרקע..
ראו הוזהרתם!


שמעתי פעם מהרב פנגר שהוא סיפר באחת ההרצאות שלו לחילונים שברכת המזון מהכתוב בכוונה זה סגולה בדוקה לפרנסה
לאחר שבוע בא אליו אחד המאזינים וסיפר לרב שהוא הרבה זמן חיפש עבודה והחליט לקחת את העניין על עצמו
אכל עוגיה, ברכת המזון בכוונה מהכתוב
אכל תפוח, ברכת המזון בכוונה מהכתוב
מנת דג, סלט ירקות וכד' כך בכל דבר ודבר שאכל.......
הרב בלע את הלשון.
וסיפר שלאחר כמה ימים זרמו אליו הצעות עבודה מטורפות
אלה שהוא רדף אחריהם פתאום רדפו אחריו..
מכאן למד שלפעמים בנ"א עושה מעשה בתמימות באמת לש"ש. והשם מקבל את זה באהבה.

לילה טוב

 

[י. גולד]

גם אנחנו ראינו ב"ה ישועות גדולות מאוד בזכות הסגולה!

 

[sol key]

אתמול הלכתי ברחובות ירושלים ואז ראיתי דף קטן מודבק על התחנה שכתוב "עשיתי את הסגולה הנ''ל ונושעתי.."
והתחייבתי לפרסם
אז אני מפרסמת לאותו/ה אחד/ת...

 

[שואל ומשיב]

אני רוצה להעמיד דברים על דיוקם למדתי בישיבת קול תורה בתקופה המדוברת, הבחורים שמצאו וצבעו וכו' זה בחורים מישיבת אמשינוב, ולאחמ"כ בחורי ישיבת קול תורה תפסו טרמפ על הענין. והסיבה שהמקום נסגר זה בגלל שמעשה הקונדס הפך גם לפשקווילים נגד הבניה שהיתה אמורה להיות במקום (גבעת האנטנה), וזה כבר לא יכול היה להמשך..

העיקר הכוונה

 

[צחי קרמר]

דחוף מקור
אני ליטוואק שלא עושה סגולות בלי מקורות

אל תחפש הציבור עושה בלי לחשוב לרגע
(החלבן מזכיר את זה בלי שום מקור)

 

[-LIGA]

לא יועיל לא יזיק??? החסרי משוגעים אנחנו??

לא. לא חסרים משוגעים. אבל כל האנשים שפרסמו כאן שנושעו, הם ההיפך ממשוגעים.
אבל כל האנשים שצריכים ישועה ולא מוכנים להדליק נרות ולהגיד איזה פרק מסוים, כי לא מצאו מקור לדבר, הם אולי המשוגעים...

 

[לעבעדיקייט]

בהקשר ל"המצאת סגולות".
הדבר אינו חדש.
בעבר שמענו על בחורים שיצאו לקבר בעמוקה ובכדי להמציא סגולה הם תלו שקית או חתיכת בד על עץ...
את ההמשך כולנו מכירים. עץ מלא בשקיות וחתיכות בדים.
עוד פירוש לסיפורי בדים---
ניסיתי לחפש ולראות האם אמת בסיפור הזה, וזה מה שמצאתי:

קבר רבי יונתן בן עוזיאל, עמוקה
לפי המסורת קבור התנא רבי יונתן בן עוזיאל, גדול תלמידיו של הלל הזקן, בעמוקה. במאה ה־14 שיפץ את הקבר רבי שם טוב גאון, שבא מספרד והיה לאחד ממקובלי צפת. בשנות התשעים של המאה העשרים נבנה במקום ציון קבר מפואר ובו מקום תפילה והתייחדות, תוך כדי הקפדה על לשכת גברים ולשכת נשים.

על פי ספרו של רבי יוסף בן שבתי משנת 1836, "קבר זה מוקף חומה עתיקה בצורת מרובע. מאמצע הקבר צומח עץ אלה

אטלנטית גדול ורב ענפים. בצלו יכולים לשבת אלף איש, והוא סוכך על הקבר כחומה. אומרים שעליו הירוקים טובים לרפואה ולכל מיני מחלות. סמוך לקבר מפכה מעיין מים זכים. אומרים שהמעיין החל לפכות והעץ צמח ביום פטירת החכם".

למען הדיוק, הקבר מצוי היום כעשרה מטרים דרומית לעץ ואין סביבו שרידי חומה. באשר להגזמה על גודלה של האלה, היום קוטר חופת הנוף הוא כשמונה מטרים. בצידה המזרחי של האלה יש סככה מכוערת לתפארת ובה מוכרים תשמישי קדושה. מוכר תשמישי הקדושה לא ממש מאמין בקדושת העץ: "להגיד לך את האמת? זה הכל סיפורים; הכל התחיל כאשר אחת הנשים שיצאה מהלשכה שסביב הקבר חשבה שאולי תגיע אשה שאין לה כיסוי ראש, ולכן היא תלתה את כיסוי הראש שלה על העץ".

עוד הוא מדבר, יצאה אחת ממבנה הקבר ופסעה לעבר העץ ותלתה חתיכת בד. "אמרו שמי שבא הנה מתחתן תוך שנה", הסבירה. "אם אתלה חתיכת בד, זה רק יועיל".
חלפה שנה, חזרנו לבקר את העץ, ומה רבה היתה הפתעתנו: בעבר היו תלויים כמה סמרטוטים על שני ענפים, ועכשיו נראה העץ כקרנבל צבעוני של בדים, נרות, זרי חתונה, שקיות ובהן תרופות סגולה למזור מחולי ומכתבי אמהות דאוגות המבקשות זיווג לילדיהן.

 

[ר.ב.ב.ש]

מכאן למד שלפעמים בנ"א עושה מעשה בתמימות באמת לש"ש. והשם מקבל את זה באהבה.

יש על זה סיפור בתקופת האר''י עם ההוא שהיה מביא לחם לתוך ארון הקודש,
מופיע בספרים נכבדים.

ספוילר: הסיפור

רבי משה חגיז, בספרו משנת החיים, כותב שהוא שמע את הסיפור הזה מאנשים מהימנים בצפת, שנכחו בשעת מעשה.

באמצע המאה השש-עשרה עקר יהודי אנוס מפורטוגל לעיר הקודש צפת. לאחר שנים בהם נאלץ לקיים מצוות בסתר, הוא שמח לקראת הרגע בו יכל לשוב בגלוי לדת אבותיו.

שנים לאחר-מכן הוא שמע בבית הכנסת דרשה של הרב על "לחם הפנים" אותו היו מקריבים בבית המקדש (ראה ויקרא יד, ה-ט). הרב לימד את ההלכות השונות הקשורות בלחם הפנים, שוחח על המשמעות המיסטית וציין כי כיום, בשל חטאינו נחרב בית המקדש ואיננו יכולים להעלות קורבן זה.

היהודי לקח את הדברים ללב. כשהגיע הביתה, ביקש מאשתו להכין שתים עשרה חלות מיוחדות ביום שישי הקרוב. הוא העביר לה את כל ההלכות ששמע בדרשה: עליה לנפות את הקמח שלוש עשרה פעמים, ללוש אותו בטהרה ולאפות את הבצק היטב. הוא ציין שהוא עומד להקריב את החלות כמנחה לה' וכי הוא מקווה שבורא העולם יקבל את מנחתו ויאכל אותן.

אשתו מילאה בנאמנות אחר בקשתו. בשעות הצהריים המוקדמות של יום שישי, כשאיש לא היה בבית הכנסת, הביא היהודי את החלות אל בית הכנסת. הוא שטח תפילה לבורא העולם שיקבל את מנחתו ויאכל את החלות הטריות ואף יהנה מהן. הוא הוסיף להתחנן בדמעות שליש כי קורבן זה יכפר על עוונות בני ישראל, לאחר-מכן הניח אותן בארון הקודש ושב לביתו בצעדים קלים.

מאוחר יותר הגיע שמש בית הכנסת כדי להשלים את ההכנות לקראת השבת. כמדי שבוע, הוא פתח את ארון הקודש כדי לוודא שספר התורה נמצא במקום הנכון ומוכן לקריאת התורה למחרת בבוקר. כשפתח את הארון הופתע לגלות חבילה עטופה; הוא פתח אותה וגילה שתים עשרה חלות ריחניות!

הוא לא ידע מהיכן הגיעו החלות אך גם לא השקיע בכך מחשבה רבה: הן נראו נפלא והדיפו ריח ניחוח – והשמש החליט לקחת אותן הביתה.

באותו ערב המתין היהודי בחוסר סבלנות לסיום התפילה. כשכולם עזבו את בית הכנסת, הוא ניגש בחיל וברעדה לארון הקודש ופתח את דלתותיו. החלות לא היו שם! הוא היה מאושר כל-כך. הוא מיהר הביתה וסיפר לאשתו כי אכן אלוקים לא בז לקורבנם הדל אלא קיבל את החלות ואכל אותן בעודן חמות!

"הבה לא נתעצל" אמר לה, "את רואה שהוא אוהב את החלות שלנו. עלינו להשתדל לעשות זאת בכל שבוע, בדיוק באותה מסירות ודייקנות בה עשינו זאת בפעם הראשונה."

התרגשותו דבקה גם באשתו והיא שיתפה פעולה בשמחה.

בכל יום שישי בבוקר היא הכינה בנאמנות שתים עשרה חלות יפהפיות כשהיא מקפידה על כל פרט ופרט, גדול כקטן, וכל יום שישי אחר הצהריים הוא הביאן לבית הכנסת ושטח את תפילתו הכנה לבורא העולם.

ובכל יום שישי אחר הצהריים היה השמש מגיע לאסוף בשמחה את החלות הטעימות, ובכל יום שישי בערב היה היהודי מפורטוגל מודיע בשמחה לאשתו ששוב נתקבלה מנחתם הדלה.

כך המשיך הדבר שבועות וחודשים.

ביום שישי אחד, נשאר הרב בבית הכנסת עד אחרי הצהרים, מאוחר מן הרגיל. היה זה אותו רב שנשא את הדרשה על "לחם הפנים", אותה דרשה שהעניקה השראה רבה כל כך ליהודי מפורטוגל. הוא ישב בבית הכנסת והכין את הדרשה אותה התעתד לשאת למחרת. להפתעתו ראה פתאום את אחד מאנשי קהילתו נכנס כשהוא נושא שתים עשרה חלות, הולך לארון הקודש ומניח אותן בתוכו. הוא נוכח לראות שהאיש לא מודע לנוכחותו, ושמע אותו ממלמל תפילות נרגשות לאלוקים, שיקבל את מנחתו וייהנה מן החלות.

הרב הקשיב לו בתדהמה. בתחילה שתק, אך משהחל להבין מה מתרחש, התעורר בו כעסו. לבסוף לא הצליח למשול ברוחו וקרא בזעם: "עצור! טיפש שכמותך! כיצד אתה מסוגל לחשוב שאלוקינו אוכל ושותה? זהו חטא נורא לחשוב שאלוקים אוכל כמו בן תמותה פשוט! אתה חושב שהא-ל הוא זה שלוקח ואוכל את הכיכרות העלובות שלך? הרי זהו ודאי השמש שאוכל אותן!"

באותו רגע נכנס השמש לבית הכנסת וציפה לקחת את החלות שלו כרגיל. הוא הופתע לראות את הרב ואדם נוסף עומדים שם. הרב פנה אליו מיד ואמר לו, "אמור את האמת! האם אתה נוטל מארון הקודש מדי יום שישי חלות טריות?"

השמש הודה בכך מיד. הוא כלל לא היה נבוך. הוא לא יכול להבין מדוע הרב נסער כל כך ומדוע הוא צועק על האיש השני שנראה אומלל כל כך, אף שהכיר אותו וידע שהוא יהודי חסר השכלה אך כן וישר.

משהמשיך הרב את דברי התוכחה שלו, פרץ האיש בבכי. הוא הרגיש נורא ואיום. לא זו בלבד שלא עשה מצווה כפי שחשב, אלא שנראה היה שהוא אף חטא בחטא גדול. הוא התנצל בפני הרב על כך שלא הבין נכונה את הדרשה על לחם הפנים והתחנן בפניו לסלוח לו. הוא עזב את בית הכנסת בבושת פנים ובייאוש. כיצד יתכן ששגה כל כך? מה עליו לעשות כעת?

זמן קצר לאחר מכן הגיע לבית הכנסת אחד מתלמידיו של האר"י הקדוש – רבי יצחק לוריא. הוא אמר לרב כי הוא נשלח על-ידי האר"י שאמר כי הרב ילך לביתו וייפרד ממשפחתו, כי נגזר בשמיים שבזמן בו הוא אמור לשאת דרשה למחרת בבוקר הוא כבר ילך לעולמו.

הרב לא יכל להאמין למשמע אוזניו ולכן עשה את דרכו ישירות אל האר"י. "מאז שחרב בית המקדש לא הייתה לבורא העולם הנאה מרובה כמו שהייתה לנו מקורבנו של היהודי הפשוט. כאשר הוא היה מביא את החלות אל בית המקדש, היה בורא העולם מקבל אותם באהבה כאילו היו לחם הפנים; לפיכך נגזרה עליך מיתה כאשר גערת בו והפסקת אותו ממנהגו. זו גזירה מן השמיים ולא ניתן לשנותה."

הרבי הלך הביתה וסיפר למשפחתו על כל מה שקרה. בשעת הדרשה בבוקר המחרת, כבר יצאה נשמתו כדי לשמוע דברי תורה בבית המדרש של מעלה, בדיוק כפי שניבא האר"י.

 

[השף ברון]

בהקשר ל"המצאת סגולות".
הדבר אינו חדש.
בעבר שמענו על בחורים שיצאו לקבר בעמוקה ובכדי להמציא סגולה הם תלו שקית או חתיכת בד על עץ...
את ההמשך כולנו מכירים. עץ מלא בשקיות וחתיכות בדים.
עוד פירוש לסיפורי בדים---
ניסיתי לחפש ולראות האם אמת בסיפור הזה, וזה מה שמצאתי:

קבר רבי יונתן בן עוזיאל, עמוקה
לפי המסורת קבור התנא רבי יונתן בן עוזיאל, גדול תלמידיו של הלל הזקן, בעמוקה. במאה ה־14 שיפץ את הקבר רבי שם טוב גאון, שבא מספרד והיה לאחד ממקובלי צפת. בשנות התשעים של המאה העשרים נבנה במקום ציון קבר מפואר ובו מקום תפילה והתייחדות, תוך כדי הקפדה על לשכת גברים ולשכת נשים.

על פי ספרו של רבי יוסף בן שבתי משנת 1836, "קבר זה מוקף חומה עתיקה בצורת מרובע. מאמצע הקבר צומח עץ אלה

אטלנטית גדול ורב ענפים. בצלו יכולים לשבת אלף איש, והוא סוכך על הקבר כחומה. אומרים שעליו הירוקים טובים לרפואה ולכל מיני מחלות. סמוך לקבר מפכה מעיין מים זכים. אומרים שהמעיין החל לפכות והעץ צמח ביום פטירת החכם".

למען הדיוק, הקבר מצוי היום כעשרה מטרים דרומית לעץ ואין סביבו שרידי חומה. באשר להגזמה על גודלה של האלה, היום קוטר חופת הנוף הוא כשמונה מטרים. בצידה המזרחי של האלה יש סככה מכוערת לתפארת ובה מוכרים תשמישי קדושה. מוכר תשמישי הקדושה לא ממש מאמין בקדושת העץ: "להגיד לך את האמת? זה הכל סיפורים; הכל התחיל כאשר אחת הנשים שיצאה מהלשכה שסביב הקבר חשבה שאולי תגיע אשה שאין לה כיסוי ראש, ולכן היא תלתה את כיסוי הראש שלה על העץ".

עוד הוא מדבר, יצאה אחת ממבנה הקבר ופסעה לעבר העץ ותלתה חתיכת בד. "אמרו שמי שבא הנה מתחתן תוך שנה", הסבירה. "אם אתלה חתיכת בד, זה רק יועיל".
חלפה שנה, חזרנו לבקר את העץ, ומה רבה היתה הפתעתנו: בעבר היו תלויים כמה סמרטוטים על שני ענפים, ועכשיו נראה העץ כקרנבל צבעוני של בדים, נרות, זרי חתונה, שקיות ובהן תרופות סגולה למזור מחולי ומכתבי אמהות דאוגות המבקשות זיווג לילדיהן.

שמעתי פעם מהרב פנגר שהוא סיפר באחת ההרצאות שלו לחילונים שברכת המזון מהכתוב בכוונה זה סגולה בדוקה לפרנסה
לאחר שבוע בא אליו אחד המאזינים וסיפר לרב שהוא הרבה זמן חיפש עבודה והחליט לקחת את העניין על עצמו
אכל עוגיה, ברכת המזון בכוונה מהכתוב
אכל תפוח, ברכת המזון בכוונה מהכתוב
מנת דג, סלט ירקות וכד' כך בכל דבר ודבר שאכל.......
הרב בלע את הלשון.
וסיפר שלאחר כמה ימים זרמו אליו הצעות עבודה מטורפות
אלה שהוא רדף אחריהם פתאום רדפו אחריו..
מכאן למד שלפעמים בנ"א עושה מעשה בתמימות באמת לש"ש. והשם מקבל את זה באהבה.

לילה טוב

הבנת???

 

[עט]

אל תחפש הציבור עושה בלי לחשוב לרגע
(החלבן מזכיר את זה בלי שום מקור)

החלבן מזכיר את הסגולה הנ"ל ??

(אם כן, זה גם סוג של מקור)

 

[1 היה אברהם]

סיפור על התנא הקדוש:
ילקוט שמעוני - בראשית
מַעֲשֶׂה בְּרַבִּי מַתְיָא בֶּן חָרָשׁ שֶׁהָיָה יוֹשֵׁב בְּבֵית הַמִּדְרָשׁ וְעוֹסֵק בַּתּוֹרָה וְהָיָה זִיו פָּנָיו דּוֹמֶה לְחַמָּה וּקְלַסְתֵּר פָּנָיו דּוֹמֶה לְמַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת, שֶׁמִּיָּמָיו לֹא נָשָׂא עֵינָיו לְאִשָּׁה בָּעוֹלָם פַּעַם אֶחָד עָבַר שָׂטָן וְנִתְקַנֵּא בּוֹ. אָמַר, אֶפְשָׁר אָדָם כְּמוֹ זֶה לֹא חָטָא, אָמַר לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, רַבִּי מַתְיָא בֶּן חָרַשׁ מַה הוּא לְפָנֶיךָ. אָמַר לוֹ, צַדִּיק גָּמוּר הוּא. אָמַר לְפָנָיו תֵּן לִי רְשׁוּת וַאֲסִיתֶנּוּ. אָמַר לוֹ, אֵין אַתְּ יָכוֹל לוֹ. אַף עַל פִּי כֵן, אָמַר לוֹ, לֵךְ. נִדְמָה לוֹ כְּאִשָּׁה יָפָה שֶׁלֹּא הָיְתָה כִּדְמוּתָהּ מֵעוֹלָם מִימוֹת נַעֲמָה אֲחוֹת תּוּבַל קַיִן שֶׁטָּעוּ בָּהּ מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת, שֶׁנֶּאֱמַר (לעיל ו, ב) "וַיִּרְאוּ בְנֵי הָאֱלֹהִים אֶת בְּנוֹת הָאָדָם". עָמַד לְפָנָיו. כֵּיוָן שֶׁרָאָה אוֹתוֹ הָפַךְ פָּנָיו וְנָתַן לְאַחֲרָיו. שׁוּב בָּא וְעָמַד לוֹ עַל צַד שְמֹאלוֹ, הָפַךְ פָּנָיו לְצַד יָמִין. הָיָה מִתְהַפֵּךְ לוֹ מִכֹּל צַד. אָמַר, מִתְיָרֵא אָנִי שֶׁמָּא יִתְגַּבֵּר עָלַי יֵצֶר הָרַע וְיַחְטִיאֵנִי. מֶה עָשָׂה אוֹתוֹ צַדִּיק, קָרָא לְאוֹתוֹ תַּלְמִיד שֶׁהָיָה מְשָׁרֵת לְפָנָיו, אָמַר לוֹ לֵךְ וְהָבֵא לִי אֵשׁ וּמַסְמֵר, הֵבִיא לוֹ מַסְמֵרִין וּנְתָנָ(וּ)ם בְּעֵינָיו. כֵּיוָן שֶׁרָאָה הַשָּׂטָן כָּךְ נִזְדַּעְזַע וְנָפַל לַאֲחוֹרָיו. בְּאוֹתָהּ שָׁעָה קָרָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לִרְפָאֵל אָמַר לוֹ, לֵךְ לְרַפֵּא אֶת רַבִּי מַתְיָא בֶּן חָרָשׁ. בָּא וְעָמַד לְפָנָיו, אָמַר לוֹ, מִי אַתָּה. אָמַר לוֹ, אֲנִי הוּא רְפָאֵל, שֶׁשְּׁלָחַנִי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְרַפְּאוֹת אֶת עֵינֶיךָ. אָמַר לוֹ, הַנִּיחֵנִי, מַה שֶּׁהָיָה הָיָה. חָזַר לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, אָמַר לְפָנָיו, רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, כָּךְ וְכָךְ אָמַר לִי מַתְיָא. אָמַר לוֹ, לֵךְ וֶאֱמֹר לוֹ אֲנִי עָרֵב שֶּׁלֹּא יִשְׁלֹט בּוֹ יֵצֶר הָרַע. מִיָּד רִפָּא אוֹתוֹ. מִכָּאן אָמְרוּ חֲכָמִים, כָּל מִי שֶׁאֵינוֹ מִסְתַּכֵּל בְּנָשִׁים, עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה בְּאֵשֶׁת חֲבֵרוֹ, אֵין יֵצֶר הָרַע שׁוֹלֵט בּוֹ

 

[הגאון!!!!!!!!!!!!!!!]

סיפור על התנא הקדוש:
ילקוט שמעוני - בראשית
מַעֲשֶׂה בְּרַבִּי מַתְיָא בֶּן חָרָשׁ שֶׁהָיָה יוֹשֵׁב בְּבֵית הַמִּדְרָשׁ וְעוֹסֵק בַּתּוֹרָה וְהָיָה זִיו פָּנָיו דּוֹמֶה לְחַמָּה וּקְלַסְתֵּר פָּנָיו דּוֹמֶה לְמַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת, שֶׁמִּיָּמָיו לֹא נָשָׂא עֵינָיו לְאִשָּׁה בָּעוֹלָם פַּעַם אֶחָד עָבַר שָׂטָן וְנִתְקַנֵּא בּוֹ. אָמַר, אֶפְשָׁר אָדָם כְּמוֹ זֶה לֹא חָטָא, אָמַר לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, רַבִּי מַתְיָא בֶּן חָרַשׁ מַה הוּא לְפָנֶיךָ. אָמַר לוֹ, צַדִּיק גָּמוּר הוּא. אָמַר לְפָנָיו תֵּן לִי רְשׁוּת וַאֲסִיתֶנּוּ. אָמַר לוֹ, אֵין אַתְּ יָכוֹל לוֹ. אַף עַל פִּי כֵן, אָמַר לוֹ, לֵךְ. נִדְמָה לוֹ כְּאִשָּׁה יָפָה שֶׁלֹּא הָיְתָה כִּדְמוּתָהּ מֵעוֹלָם מִימוֹת נַעֲמָה אֲחוֹת תּוּבַל קַיִן שֶׁטָּעוּ בָּהּ מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת, שֶׁנֶּאֱמַר (לעיל ו, ב) "וַיִּרְאוּ בְנֵי הָאֱלֹהִים אֶת בְּנוֹת הָאָדָם". עָמַד לְפָנָיו. כֵּיוָן שֶׁרָאָה אוֹתוֹ הָפַךְ פָּנָיו וְנָתַן לְאַחֲרָיו. שׁוּב בָּא וְעָמַד לוֹ עַל צַד שְמֹאלוֹ, הָפַךְ פָּנָיו לְצַד יָמִין. הָיָה מִתְהַפֵּךְ לוֹ מִכֹּל צַד. אָמַר, מִתְיָרֵא אָנִי שֶׁמָּא יִתְגַּבֵּר עָלַי יֵצֶר הָרַע וְיַחְטִיאֵנִי. מֶה עָשָׂה אוֹתוֹ צַדִּיק, קָרָא לְאוֹתוֹ תַּלְמִיד שֶׁהָיָה מְשָׁרֵת לְפָנָיו, אָמַר לוֹ לֵךְ וְהָבֵא לִי אֵשׁ וּמַסְמֵר, הֵבִיא לוֹ מַסְמֵרִין וּנְתָנָ(וּ)ם בְּעֵינָיו. כֵּיוָן שֶׁרָאָה הַשָּׂטָן כָּךְ נִזְדַּעְזַע וְנָפַל לַאֲחוֹרָיו. בְּאוֹתָהּ שָׁעָה קָרָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לִרְפָאֵל אָמַר לוֹ, לֵךְ לְרַפֵּא אֶת רַבִּי מַתְיָא בֶּן חָרָשׁ. בָּא וְעָמַד לְפָנָיו, אָמַר לוֹ, מִי אַתָּה. אָמַר לוֹ, אֲנִי הוּא רְפָאֵל, שֶׁשְּׁלָחַנִי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְרַפְּאוֹת אֶת עֵינֶיךָ. אָמַר לוֹ, הַנִּיחֵנִי, מַה שֶּׁהָיָה הָיָה. חָזַר לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, אָמַר לְפָנָיו, רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, כָּךְ וְכָךְ אָמַר לִי מַתְיָא. אָמַר לוֹ, לֵךְ וֶאֱמֹר לוֹ אֲנִי עָרֵב שֶּׁלֹּא יִשְׁלֹט בּוֹ יֵצֶר הָרַע. מִיָּד רִפָּא אוֹתוֹ. מִכָּאן אָמְרוּ חֲכָמִים, כָּל מִי שֶׁאֵינוֹ מִסְתַּכֵּל בְּנָשִׁים, עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה בְּאֵשֶׁת חֲבֵרוֹ, אֵין יֵצֶר הָרַע שׁוֹלֵט בּוֹ

אין אף אחד שאומר שהוא לא צדיק גדול השאלה היא אם הסגולה שמיחסים אליו נכונה