גלויה, גם הסיפור שלך נוגע ללב.
הפריע לי מה שכתבת בנושא הילודה, זאת לא אופנה ללדת צפוף, יקירתי.
זהו חלק מחולשת הדור.
עדין יש מקום להצדיע ולהעריץ את כל מי שמסוגלת ועושה זאת בשמחה ומתוך הבנה בגודל הייעוד והשליחות, ואני תופסת לעמוד הראשונה בתור להוקיר ולכבד ולהעריך את האימהות שיולדות כל שנה.
אבל עם זאת, אני מכירה הרבה נשים שעשו צעדים לשיפור בריאותן, וכתוצאה מכך הגוף שלהן התחיל לתפקד בצורה אופטימלית, ולבצע את כל התפקידים שהקב"ה טבע בו את היכולת לבצע. כך הן הצליחו להניק את התינוקות שלהן תקופה ארוכה, בהנקה איכותית ובריאה, ובכך הגדילו את הרווחים בין הילדים שלהן בצורה הכי טבעית ורצויה בעיני ה'.
אני גם לא רוצה להרחיב על זה. אני מדברת על זה שהנושא הזה נובע מתוך לחץ חברתי נטו, אחרי לידה ראשונה כשהייתי עדיין במצב ממש לא טוב - אחרי שנה כבר הגיעו אלי דודות ושכנות לשאול מה לא בסדר ואם יש לנו ח"ו בעיה.
שימו לב- העולם שינה את הסדר שלו. בזמן האבות- כמה ילדים היה לכל אחת ומה היא עשתה בנוסף?? ללאה היו 7 וזה היה המוןןן!! (אה... היתה לה גם שפחה על הדרך) היום אנחנו דור הרבה יותר חלש, האישה לא רק יולדת, היא מפרנסת, עול הבית עליה, הכל עליה. ואנחנו חלשות יותר. זה לא ח"ו בעיה של הדור, אנחנו פשוט נשים צדקניות שמוכנות לסבול בשביל להוריד נשמות קדושות לעולם. אבל לא כולן מסוגלות!! וצריך להבין את זה.
אחרי מה שעברתי, החלטתי שאני מספרת לעולם, כי אין מודעות לדבר הזה- לדיכאון אחרי לידה, לכוחות של האישה ולכל מה שמוטל עליה. אתם לא יכולים לתאר כמה נשים בוכיות מתקשרות אלי ומספרות לי שהן קרסו כי הן לא ידעו מה הלידות עושות לגוף שלהן והן ילדו בלחץ. (ביננו, אם תביאי עשרה בעשרים שנה, או בעשר שנים-- אין הבדל, רק תיהיי חזקה יותר ואולי קצת זקנה יותר)
אני הבן אדם שהכי אוהב ילדים!!! אם היתה לי אפשרות להביא ילד הייתי עושה את זה כל שנה ומצידי 20 ילדים. אבל אין לי את הכוחות!!! אני יודעת שאם אני אעשה את זה- החיים שלי יהרסו- ובשבילכם זה יהיה סך הכל עוד אלון בתיבת דואר.
בכל פעם שעוברת לידי ברחוב אישה עם עגלה ומלא ילדים - ליבי נחמץ.
מי שכתבה פה שאני מקרה קיצוני- אז שתדע שככה בדיוק זה התחיל, מהריון עייף נפשית, שינה מרובה ובעל שמנסה לעזור.
ואם חשבתם שאני ובעלי אנשים עם בעיות, אז תדעו לכם שההפך, ובגלל זה פתחתי ניק חדש. אני אישה מצליחה מאד ומוכרת להרבה מכם. בעלי אדם שעובד במקצוע טיפולי- הוא יועץ שמגיעים אליו מקרים קשים מאד בציבור שלנו בתחום מסוים, הוא אחד ששומע את הצרות של כולם, והוא האדם הכי בריא בנפש שאני מכירה שקיים!!! ולכן צריך ללכת לטפל, כל אחד סוחב איתו טראומות מכל מיני דברים קטנים שיכולים לשנות את חייו לעד.
קראתי פעם מחקר שמי שהיה לה דיכאון הריון - יש לה הרבה יותר סיכויים לדיכאון אחרי לידה.
ולא--- זה לא מקרה שהפתרון שלו הוא ארוחת בוקר וB12, הוא כבר הידרדר הלאה וצריך טיפול
(אולי זה התחיל מזה)
ועשיתי הכל, אני לוקחת בחודש את כל הוויטמינים שאפשריים, שותה את המיץ של הרבנית קנייבסקי, ואוכלת ארוחת בוקר דשנה. אבל אני אפילו לא יכולה להתכופף לרצפה לאסוף משחקים והמבין יבין.
הכל בסדר, רק כל אחת צריכה מודעות לגוף שלה וליכולות שלה.
מישהי פה כתבה תגובה "בעוד כמה שנים את ובעלך תצחקו על זה" זה הדבר הכי לא מצחיק אם לא הכי עצוב שהיה לי בחיים. אני כבר יצאתי מזה לגמרי, אבל בכל פעם שאני נזכרת בחוסר האונים ובחולשה הזו- אני בוכה בכי תמרורים. גם כשכתבתי את ההודעה הקודמת שלי לא הפסקתי לבכות. זכותי!! וזה הכי בסדר בעולם