עייפות נפשית

כותבת מהלב · 15/12/17

נכתב ע"י לאה מזרחי:
כדי גם שתעלי לישון עכשיו (כי מאוחר)
ותני לאנשים פה לתת לך עצות.
תקומי מחר בבוקר רעננה ותקראי ביישוב הדעת את כל העצות ותבחרי מה את מאמצת.
לילה טוב!
ובשורות טובות

את צודקת, כבר מאוחר ואני חייבת עכשיו להכין עוגה לשבת וללכת לישון

BATELCAP · 15/12/17

נכתב ע"י כותבת מהלב:
שלום לכולם,
אני לא ניקית חדשה,
אני מאוד ותיקה כאן ומאוד פעילה,
פתחתי שם משתמש חדש כי אני רוצה לכתוב כמה מילים באנונימיות.

אז ככה,
אני תשושה.
אני תשושה ועייפה נפשית.
אני אישה צעירה, אם לתינוק ועוד אחד בדרך, בני ברקית ממוצעת, רגילה.
הגעתי למצב שאין לי כח לעשות כלום!
בבוקר אני מתארגנת באיטיות, מגיעה בצהריים לבית מהעבודה עם הקטנטנים ופשוט אין לי כח לעשות שום דבר.
בעלי מנקה ומסדר את הבית, בעלי מקלח את הילד, בעלי מוריד אשפה.
זה לא שאני לא עושה שום דבר, אני מכינה אוכל, אני עוזרת בסידור הבית, אני מרדימה כל לילה את הילד עם שירים וסיפורים ונשיקות וחיבוקים, אני עושה קניות, אני עובדת משרה מלאה בחוץ, אני הרבה מבשלת ואופה.
אבל יש רגעים שאני פשוט לא מסוגלת לקום מהכסא ולעשות משהו פשוט.
למשל אם הילד בוכה, אין לי כח להרים אותו ולהרגיע אותו, אני יכולה להשתגע מבכי של תינוק, הצליל הזה פשוט עושה אותי חסרת סבלנות.
אני בהריון, לוקחת ברזל וויטמינים, בדיקות הדם שלי מצוינות, אבל הנפש שלי עייפה.
אני פשוט מרגישה כל היום שאני רוצה רק לישון ולישון ולא לעשות כלום.
הכי קשה לי בכל העניין הזה שיש הרבה דברים שבעלי עושה במקומי, והוא לומד בכולל יום שלם, ובמקום לפנק אותו בארוחה טובה כשהוא חוזר הביתה, ולהביא אותו לבית מסודר ומצוחצח, הוא מגיע הביתה וצריך לסדר ולנקות, ולא זה מה שאני מצפה מעצמי.
קשה לי לחיות עם העובדה שבעלי עושה תפקידים שאני צריכה לעשות ועוד אחרי יום שלם שלמד ושקד בתורה.
אני אשמח מאוד לקבל עיצות איך לעזור לעצמי להיות יותר פעילה ויותר חיונית.
מודה לכם מאוד.

כמו שהרוב כתבו לך פה,הרבה מאוד עוברות את זה. בהריון השני הייתי ככה,מכריחה את עצמי לקום מהספה ולעשות משהו. הייתי חוזרת מהעבודה ויושבת ככה שעתיים בלי לעשות כלום.
זכור לי גם שניקיתי את הבית ובאמצע פשוט התחלתי להשבר,איפה מי שהייתי לפני כמה חודשים?? התשישות תסכלה אותי מאוד,כי אני אוהבת שדברים נעשים..בנוסף לזה הייתי מאוד לא סבלנית. וזה הוסיף על התיסכול.
תשמחי שבעלך מכיל את המצב! ותתעודדי שסביר להניח תקופה אחרי הלידה לאט לאט תרגישי שאת חוזרת להיות את.
תצאו את ובעלך לסיבוב פעם בכמה שמתאפשר לכם,זה מאוד מעודד. יהיה לכם זמן לדבר ותוכלי להגיד לו כמה שאת מעריכה את העזרה שלו והאכפתיות. גבר מאוד צריך את זה. זה יעשה לשניכם טוב שיש דיבור חיובי סביב המצב המתיש הזה.
שולחת לך המון המון חיבוקים ועידוד!!
שתדעי שנדיר מהנשים שאני רואה שמתפקדות כרגיל בהריונות...

חפציבה · 15/12/17

מזדהה לגמרי.... זה עניין של תקופות, לא רק אחרי ולפני לידה.
דבר ראשון שתדעי שזה ממש לא מובן מאליו זה שבעלך מבין ומתחשב ועושה הכל בשמחה בשבילך! יש הרבה גברים - במיוחד כשלא היו רגילים לזה - שהיו כועסים ולא מבינים...
אז תודי להקב"ה על זה.
ואם כבר להודות אז מה שאני יכולה לייעץ לך:
א. להודות לקב"ה כל יום, אפילו על משהו אחד קטן - תרגישי אחרת בס"ד!
ב. להתפלל מכל הלב, דווקא במילים שלך, לבכות ולבקש חזק חזק - ואת תראי שאחר כך תרגישי את השיפור בבירור, ועוד תודי לו על שהיית במצב הזה וזכית לראות את הכח של תפילה אמיתית מעומק הלב...!
ג. לישון!!! כשאת מרגישה רע, ועייפה, אפילו נפשית ולא פיזית, אל תתייסרי עם עצמך יותר מדי, תנסי לישון כמה שעות ולשכוח מהכל. תקומי בעז"ה עם יותר כח....
(אגב, בהריון בפרט, ובעוד מצבים - כמה שישנים זה לא מספיק....)
ד. לצאת לפחות פעם-פעמיים בשבוע, אפילו עם הילד לגינה, או לסיבוב עם הבעל.
ולפעמים לנסות למצוא מקום שירגיע אותך ויעשה לך טוב, כמו ללכת לראות את הים וכד'...
ה. תבדקי אם אולי זה קשור לעבודה. לפעמים עובדים במשהו שלא מרגישים מספיק סיפוק \ מיצוי \ הערכה מהבוסים וכן הלאה... וכל בוקר כזה משפיע על המצב רוח גם בבית במשך כל היום. במקרים כאלו, עם כל הכבוד לפרנסה, אבל הנפש שלנו יותר חשובה וצריך לחפש משהו אחר.

מנגנת · 15/12/17

מזדהה עם התיאור שלך.
עם החלק של האי נעימות מהבעל. ועם האכזבה מחוסר היעילות. ועם המותשות הזאת.
אני זוכרת את עצמי מרגישה ככה. הייתי בהריון השלישי. לא, לא רק אז. גם אחרי שהוא נולד, ואחרי שכבר חזרתי לעבודה.
זוכרת את עצמי בשבת בבוקר על הספה אצל אמא שלי, שמוטה כזאת. והיא שואלת אותי, לא זוכרת את המילים המדויקות אבל פתאום שמתי לב לעצמי, כל כך פסיבית. סוחבת בקושי. לא חיה מתוך אנרגיות והנעה. נגררת כזה.
ואחרי תקופה, בחמלת ה' עלי ששמתי לב לזה, משהו השתנה. פתאום חדר אלי אוויר.
חשבתי מה קרה? ואספתי לי הרבה נתונים שכל אחד מהם לא משמעותי, אבל ביחד הם חנקו.
הבכורה שלי היתה במעון, בת 3, והיתה ערה כל יום עד אחרי שאני נרדמתי. (זה היה בתחילת ההריון ההוא)
הבת השניה הלכה מאוחר, כך שתקופה מסוימת היו לי שני ילדים שלא הולכים.
היתה לי תקופה מאוד מחלישה בעבודה, יחס קשה מהבוסית.
כאלה דברים.
אי אפשר להצביע מתי זה השתנה אבל כנראה הילדים הקטנים עברו את השלב הקשה, והענינים בעבודה הסתדרו קצת, אז התפזרו מעלי העננים.

אז נכון שלכל האמהות לתאומים יש 2 ילדים זוחלים, ושום קושי שהיה לי לא היה יוצא דופן או דרמטי במיוחד. אבל מה זה משנה? משנה איך אנחנו מרגישות. והאור הגדול היה כשהבנתי שזה היה פשוט תוצאה של מצב. של חלקיקי מצבים. לא בגללי. אני הייתי בסדר גמור.

ולגבי העזרה מהבעל. אני הרגשתי בדיוק כמוך. ויש לי מה להגיד לך.
במבט לאחור, פרקי החיים המשתנים האלה, הם אלה שיוצרים זוגיות מצוינת.
זה שהחיים מביאים אותנו לכל מיני זמנים, התקופות האלה שאת היית חסרת אונים והוא התמסר,
התקופות שקיבלת אותו בבית נוצץ ועוגת שמרים, התקופות ששניכם יחד התמודדתם עם בעיה משמעותית כלשהי (לא עליכם), זה מה שיוצר את סיפור החיים שלכם ואת הזוגיות הכי טובה בעולם.
בכל תקופה באים לידי ביטוי צדדים אחרים שלכם, ומערכת היחסים מקבלת פנים רבות ומגוונות.
תני לזה לקרות. אל תדאגי, זה לא יהיה כך תמיד. המצב הזה רק בא לבקר. אולי תקחי ממנו איזו מזכרת.

א-ירושלמית · 15/12/17

קודם כל, שולחת לך חיבוק (וירטואלי, אז מה) ענק.
הריון דורש משאבים רבים מהגוף. תינוק, ולא משנה באיזה מצב תזונתי נמצאת האם, לוקח מהאם את כ---ל מה שהוא זקוק לו. אם התחלת את ההריון בפלוס, תצטרכי רק לתחזק את הגוף בתוספים בהתאם לדרישות התפתחות העובר, אבל - אם - נכנסת - להריון - במינוס -
ההריון יוצר אצלך מינוס עוד יותר גדול. התינוק צריך סידן? הוא 'יסחוב' את זה מהעצמות שלך. צריך מינרלים וויטמינים אחרים? הוא פשוט ישלוף את זה מכל מקום בו זה נמצא אצלך בגוף ויבנה את עצמו על חשבונך.

אז:

תעשי בדיקות יסודיות מה קורה אצלך. אם את צריכה תוספים כלשהם, אני ממליצה לך מאד לבדוק מה קורה במדפים של התוספים הטבעיים. הם נספגים הרבה יותר טוב מהסינטטיים.
תתחילי לאכול בריא. תפתחי את היום ב3-5 (לא התבלבלתי) כוסות מים, בלי לוותר לעצמך. את נמצאת בתקופה קריטית, והדרישות של הגוף זה מים, לא קולה ולא קפה. את הקפה תשמרי לאחר ארוחת הבוקר.
תורידי מהלקסיקון שלך 'אני חייבת'. מי חייב אותך? את? תני פטור לעצמך, לפחות עד שתתאוששי. לאף אחד אחר אין זכות לחייב אותך. בעלך יודע על מצבך, ואני מניחה שהוא לא זה שדורש.
תצרי קשר עם מישהי שיהיה לך טוב איתה, ותבקשי ממנה להזכיר לך כמה את שווה באמת. את בת של ה' וגם אם את חווה תקופת דאון, זה לא אומר שהפכת להיות משהו שלילי.
וזה לא סותר בדיקות והשלמות של חומרים חיוניים חסרים. זה בא כהשלמה.

הרבה כוחות!

כוס קקאו · 15/12/17

נראה לי שהמצב שלך הוא מאד נורמטיבי. יש הריונות כאלו , מה אפשר לעשות
אבל התסכול עוד יותר מתיש
כי הוא לא מוסיף עוד כח
אולי כדאי שתלכי למשהי לפגישה או שתיים להרגיע את המקום המתוסכל.
ממקום מקבל יעילים הרבה יותר.

זהבי סגל · 15/12/17

כדאי לבקש ספציפית בדיקות דם למונו.
גם אם זה רק תשישות כרונית ולא מונו - ככה זה מרגיש.
הכי גרוע זה להאשים את עצמך כל הזמן.

ELFISH · 15/12/17

את עושה מלאכת קודש של להביא ילד לעולם. שני. זו משימה משותפת ועוד יותר- זו מצוה של בעלך אפילו יותר משלך. אז הוא צריך לעבוד בשביל זה? מצוין. לפחות שיהיה לו חלק במצווה שהיא בעיקר שלו.

ואת גם עובדת במשרה מלאה. כל כך עצוב לשמוע שאישה לא מרוצה מעצמה כי היא רק עובדת+ ילד+ הריון. רק. אולי צריך להפגש עם נשים מחוץ למגזר, כדי להבין מה היחס הראוי לאישה כמוך!! זה לא אנושי גם ככה.

ובלי קשר- b12. אבל לא כדי שתוכלי *גם* לשטוף רצפה אלא כדי שיהיה לך מצב רוח.

ELFISH · 15/12/17

ומעבר לפיזי ולתזונה, יש לנו בחיים דברים שנותנים לנו ויש דברים שלוקחים. וזה משתנה בין כל אחת לשניה. יש כאלה שאפיה עבורן זה כיף ואחרי שעתיים של אפיה הן מלאות אנרגיה ויש כאלה שזה עול נפשי. כדאי למצוא את הדברים שנותנים לך- מפגש עם חברה? לקרוא ספר שעתיים? לצאת לקניות? עבודת יצירה כלשהי? ולהשקיע בזה. כשנותנים לנשמה היא מתמלאת ואז יש יותר כח להשקיע בדברים שלוקחים. (ותפילה, לעיתים, זה גם דבר שלוקח אנרגיות. תדעי לך שאת ממש לא יחידה בזה... )

חדזי · 15/12/17

תנסי לפנות לארגון ניצה . יכול לעזור לך פלאים .

חיילי פייג · 15/12/17

נכתב ע"י כותבת מהלב:
את צודקת, כבר מאוחר ואני חייבת עכשיו להכין עוגה לשבת וללכת לישון

אם זה המצב. אז את רחוקה מדיכאון. (בדיכאון לא אופים

)
קחי נשימה.
חושבת שעניין התזונה משמעותי מאוד

זיסונת · 15/12/17

אחרי שקראתי עוד ועוד...

יתכן שאת סובלת מבעיה נשית רווחת:
רוצה ועושה ונותנת ה-כ-ל! (כל מה שפרטת בהתחלה+העוגה לשבת...)
ולקבל, ולהיות "לא יכולה", ולהרגיש חסרה- זה קשה.

תנסי להיות במודעות שאת מקבלת ואת ראויה לקבל, בלי שאת "משלמת " חזרה.
מבעלך - שנותן לך הרבה. ויש לך הזדמנות להתאמן לקבל ולבנות אצלו תחושה נפלאה של נתינת חינם לאשתו- שזה יסוד לאהבה אמיתית.

מהקב"ה- שנותן לך באהבה בעל מקסים, ילדים, עבודה בלי קשר לזה שאת מתפללת או לא. רק תהיי בעמדת מקבלת ותכירי בכך שה' נותן לך בחינם. ה' רואה בכך ראויה בעצם, בלי תלות במה שאת עושה.

userit · 15/12/17

לא עברתי על הכל, אבל אני מקווה שאת כן אז גם אני אכתוב-

ראשית, כל הכבוד על הערנות.
שנית, כל הכבוד על השיתוף.

עכשיו, אני רוצה להציע מעגל קסמים שאולי את מסתובבת בו-
טבעי מאד שבתחילת הריון אין כח. חלשים, עייפים, מרגישים לא טוב. וממילא יורדים בתפקוד. עד כאן בסדר. השאלה מה קורה כשאני לא עושה מה שאני 'אמורה' לעשות, ומישהו אחר ממלא את 'תפקידי'?(ב"ה אלף פעמים, יש בעל שעושה ובשמחה! תעברי פה על כמה אשכולות ותראי כמה זה לא מובן מאליו...), איך אני מרגישה עם זה?
יתכן מאד שיש כאן מעגל שבו את לא מסוגלת טכנית, את מתוסכלת מעצמך. מאוכזבת מכך שאין לך שליטה על המתרחש, מכך שחלומות הנערות שלך על בית מושלם תמיד , אשה מושלמת תמיד ואי העזרות בבעל לומד- פשוט לא מתקיימים כרגע. מכך שאת תמיד מרוצה מעצמך על התפקוד הטוב, ופתאום אולי חשה לא מספיק בעלת ערך כשאת לא עושה מה שאת אמורה לעשות (אני אשה טובה- משמע, אני שווה. עכשיו אני כביכול לא אשה טובה, אני לא שווה), מכך שאת לא מצליחה לתפקד כל הזמן כמו האמא שדמיינת ורצית להיות, וכן הלאה. אחרי כל הרגשות האלו, עשויה לבא חולשה גדולה יותר. והפעם היא כבר לא רק טכנית. ירידה גדולה יותר בתפקוד, ועמה כמובן- תסכול גובר, אכזבה מעצמי, והתחלה של ייאוש- מה יהיה איתי? האם אי פעם אהיה שוב האשה ההיא? ה'ראויה'? האם בעלי מיואש? האם הוא חוזר הביתה מהכולל ומקווה שהפעם הכנתי לפחות חביתה? אני בטח שוב מאכזבת אותו. הוא יכנס בדלת ואני אסתכל עליו במבט עלוב ואפילו כבר לא אתנצל, עשיתי את זה כבר יותר מדי זמן.

המעגל יסחב ויסחב עד שלא נעצור אותו. וזו חייבת להיות את. אבל זו לא חייבת להיות את לבד.
לכי תתבונני בעצמך, במי שאת בפנים. לכי תלמדי שאת שווה בכל מקרה. גם כשתשכבי במיטה במשך חודשים רצופים ותכרסמי במבה. לכי תחפשי את הערך שתמיד נמצא שם. תזכרי שכל בוקר, יש בו אמון חדש מה'. הנשמה חוזרת בחמלה, רבה אמונתך. שוב ושוב, אינספור ימים שה' נותן בנו אמון (שזו אהבה) שהיום, היום אנחנו יכולים להיות טובים יותר. ואנחנו צריכות ללכת בדרכיו ולפרגן לעצמנו אמון. להתעורר בבוקר, לומר מודה אני ולומר לעצמי מיד- ה' מאמין בי, אני יכולה להיות היום טובה יותר. וה' מאמין בי בכל מקרה ותמיד אוהב אותי, בכל מצב. מצד אחד- לא להתייאש. אני לא נמצאת באף מצב לנצח. מצד שני, לאהוב את עצמי גם כך. חפשי בעצמך נקודות של אור- את בעצמך מפרטת חלק מהן בשאלה, הדברים שאת כן עושה בבית, למרות שיכולת לא לעשות גם אותם (לא, אל תגידי עכשיו 'נו, באמת. ואז הייתי חסרת תועלת לחלוטין. ברור שלפחות את זה אעשה'- כל דבר שאת עושה, הוא במאמץ והוא קדוש והוא יקר). חפשי את היחס הנעים והמודה שאת נותנת לבעלך- את אשה טובה בחיוך שלך, באווירה הנעימה, בהערכה שלך אליו, לא רק בארוחת צהריים מבושלת. תשאלי אותו, אני בטוחה שהוא יסכים.
עזרי לעצמך לשנות את דפוסי החשיבה המקובעים שנתלנו בהם, כאילו חייבים לעשות כך וכך כדי שבית יתנהל, אשה חייבת לעשות הכל בעצמה וזה איום ונורא שאני צריכה לקבל 'טובות ' כל היום מבעלי, בעלי התחתן אתי כאשה נמרצת וחרוצה והוא מאוכזב ממני (בעלי התחתן איתי- עם שרה - ולא עם שום מאפיין אחר שלי. ואני התחתנתי עם יעקב- ולא שום מאפיין אחר. שוק השידוכים נמוג מזמן מזמן מאחורינו, אנחנו יודעים שהכל היה בלוף, אנחנו אפילו לא זוכרים מה היו הסיבות שבשלן החלטנו להתחתן, אבל עכשיו אנחנו יודעים- אני שרה, הוא יעקב. אנחנו אוהבים אחד את השני ודי, זו לא שותפות עסקית ואף אחד לא אמור לעמוד בהספק הייצור).
דברי גם בעלך על התחושות והמחשבות, אני חושבת שהוא יוכל לחזק אותך, להסביר ולהראות לך כמה את נותנת ומאירה גם עכשיו, כמה את אהובה בעיניו וכמה אף שניצל לכאן ולכאן לא יכול לשנות את זה.

יצא ארוך, אבל זה ענין יסודי שיש לי כמובן עוד הרבה לכתוב עליו...

בהצלחה רבה וחנוכה מואר ומאיר!

מרחבית · 15/12/17

כתבו כאן הרבה דברים טובים ויפים. מרגש לקרוא.
רציתי להדגיש כאן נקודה שכבר הוזכרה.
לא נוח לך שבעלך צריך לעזור כל-כך הרבה אחרי יום ארוך.
את מרגישה שאת היית צריכה לעשות את זה.

אז יש לך דרך איך לגמול לו, איך לעזור לו.
איך? על ידי שתיפתחי לקבל את עזרתו בכיף, בתודה, בהדגשה (ובהרגשה) כמה שזה עוזר לך ועושה לך טוב.
כי אחד הצרכים הבסיסיים של בעל הוא להרגיש שאשתו מרוצה.
אם הוא מסוגל לגרום לה שתהיה מרוצה - זה סיפוק עצום ושלוות נפש עבורו.
אם יש לך אפשרות להעניק לו את זה - עשית המון.
ובזה תרגישי שאת כן נותנת לו (חוץ מכל שאר הדברים!). יש לך איך! את מעניקה לו הרגשה טובה ובריאה, וגם שלוות נפש בלימוד ובכלל.
הוא מעניק לך על-ידי עזרתו, ואת תעניקי לו על ידי ההיפתחות שלך לקבל את עזרתו בכיף.

מנגנת · 15/12/17

נכתב ע"י userit:
דברי גם בעלך על התחושות והמחשבות, אני חושבת שהוא יוכל לחזק אותך, להסביר ולהראות לך כמה את נותנת ומאירה גם עכשיו, כמה את אהובה בעיניו וכמה אף שניצל לכאן ולכאן לא יכול לשנות את זה.

המילים שלך מדויקות.

שרלוט · 15/12/17

נכתב ע"י כותבת מהלב:
את צודקת, כבר מאוחר ואני חייבת עכשיו להכין עוגה לשבת וללכת לישון

ב-4 מילים:
נפש בריאה בגוף בריא.
ועכשיו בקיצור: לכי לישון מוקדם ותאכלי מסודר ובריא.
ומה שכתבו קודמותי, בדיקות דם מקיפות.
ואת לא חייבת לאפות עוגה בחצות הלילה

ללית · 15/12/17

נשים יקרות! השיתוף מרגש והתובנות מיוחדות גם אני אם ל7 בל"ע חויתי בתחילת דרכי את הלחץ הזה שאם אני כ"כ חלשה עכשיו אז מה יהיה בהריונות הבאים וכו' המחשבה הזאת בעצמה יוצרת לחץ נפשי....אך לאחר בירור עצמי עמוק מאוד מאוד למדתי ל-ה-ר-פ-ו-ת!!!! וזה לא קל למי שבשליטה ומתקתקת כל דבר בחיים, אבל זאת עבודת חיים לתת לאחרים להיות ,לתת לד' להוביל,לתת לבעל לעשות,לתת לילדים להיות שותפים ומאותו רגע שאת מסירה שליטה מחייך אז מתחיל האושר הגדול זה שחרור גדול וכל הזמן ובכל מצב או תקופה מאתגרת את צריכה לשחרר מחדש ואז שוב מגיע הרוגע הפנימי.(כל זה במצב שהכל תקין ומאוזן גופנית- לפני זה לא עושים שום עבודה פנימית עם עצמך כי ייתכן בכלל שזה לא בשליטתך!!!!)

צפורן · 15/12/17

מעבר לכל הדברים הנכונים שכתבו מעלי, רציתי להתייחס לנושא הדיכאון.
לא ממש משנה אם זה דיכאון לפני לידה, דיכאון אחרי לידה מהלידה הקודמת, או סתם דיכאון כללי...
בתכלס, שכאנחנו חלשים, אנחנו נוטים ל"תפוס" וירוסים גופנים ונפשיים.
בעז"ה תתחזקי ותרגישי טוב יותר.
אני ממליצה לך על הספר "בוחרים להרגיש טוב" שהוא אמנם ספר המיועד לטיפול עצמי בדיכאון, אבל בעיני הוא ספר מצוין גם לאנשים בריאים.
בפוסטים שלך יש נוכחות גבוהה למחשבות "צריך ואסור", ואלו גורמות דיכאון גם בלי הריון

eden24696 · 15/12/17

הוצאת לי את המילים מהפה, אני כל כך מזדהה עם כל מה שאמרת ונמצאת כמעט במדויק באותו מצב (חוץ מהילד, שאצלי יהיה ראשון).
כנראה שככה זה בהריון, ולא רק בהתחלה אלא גם בסוף, בקושי לקום בבוקר בלי כוח וללכת לעבודה, לסחוב את היום ולחזור גמורה לבית שאת יודעת שנשארה לך רשימה שבתחילת השבוע היא עוד הגיונית וכוללת "רק" כביסה, כלים, לסדר פה ולנקות שם... ובסוף השבוע פחות הגיונית כי כל מה שהיה כבר מצטבר לערימות + להכין שבת...
כשאת יודעת שבעלך לומד כ"כ הרבה שעות וכמעט לא ישן, הוא מגיע הביתה וצריך לעשות את מה שלא הספקת כי ישבת קצת לנוח... וללכת לישון עם רגשות האשמה ש"לא עשיתי כלום כל היום". זה קשה. לראות את הבית במצב כזה, כשאת פשוט לא מסוגלת להזיז בו אצבע. לראות את בעלך עושה הכל בזמן שאת כל כך רוצה שהוא גם ינוח אבל אי אפשר...

אז פעם בכמה זמן אני פשוט מגיעה למסקנה שזה נורמלי... קחי בחשבון את המצב שלך. אישה בהריון צריכה לנוח כי הגוף דורש, ובמיוחד שאת אמא לילד, ורק כשתחזרי לעצמך תביני שזה בכלל לא היה עצלנות! וזה לא את. זה היה הגוף שלך שמאותת לך שהוא צריך את המנוחה.
אני רואה על נשים שהן כבר אמהות לכמה ילדים, שעם השנים כשהעומס גדל, הכוחות גדלים איתו. והן מסוגלות להרבה יותר רק כי הן עברו את השלבים שאנחנו עוברות עכשיו, מהריון לילד אחד, לילד שני והלאה... עם השנים מתרגלים.
תשמחי שיש לך בעל כזה שעוזר ומבין שיש גם תקופות כאלה, ולא נותן לבית לקרוס. אני בטוחה שזה בסך הכל כתגמול אלייך, הוא זוכר לך את התקופות הטובות שבהן היית מסוגלת לעשות ה-כ-ל ולפנק אותו. ועוד תחזרי לזה בגדול.
מאחלת לך הרבה הרבה כוחות, תנוחי כמה שאת יכולה ותצברי אותם והלוואי שעוד מעט פשוט תקומי חדשה, ולא תביני איך את מסוגלת להתרוצץ ככה, וכמה את מספיקה.
שבת שלום!