עייפות נפשית

[כותבת מהלב]

חיה הרצברג מדברת על זה הרבה.
ממש "שמעו ותחי נפשכן"..
ממליצה בחום!!!

ספרים או הרצאות?
ואיך אפשר להשיג את השיחות שלה?

 

[מלי רקפת]

ספרים או הרצאות?
ואיך אפשר להשיג את השיחות שלה?

יש הרבה כתבות שלה בהדברות
היא משהו מיוחד באמת

 

[כתומה]

חיה הרצברג כותבת גם ב'לבית' של המבשר.

 

[יטל]

אני לא מכירה את אורית ולא יודעת מה היא התכוונה ..
אבל אני יכולה לנחש ..את מה שהיא רצתה להציע:

ברוטנית החיים,לרב אנחנו מרגישות חכמות,שולטות בענינים,ילדים/עבודה/בית משפחה,אנחנו עושות את כל המאמצים,ע"מ להתאים את עצמינו לחלומות או למטרות שלימדו אותנו .
ואז לפעמים ,יש נשים שזוכות ,לקבל בום ,איזה שהוא ארוע שמפוצץ את כל החלומות,שכבר לא מאפשר לנו ,להסתובב בעולם רגיל,ולהתלהב מארוחה טובה ,מילד מחייך או משיחה נעימה.

אז הראש מתחיל לרוץ עם דאגות של מה יהיה? ואיך? ומתי זה ייגמר ? ומה יהיה עם הילדים.הקרקע מתחילה להתמוטט תחתינו,כל האמון שלנו בעצמינו ובתיאוריות שלמדנו, שאם נעשה כך...אז כך וכך יקרה ואם נעשה אחרת נפסיד.כל הביטוחים למינהם קורסים.בעצם זה הרגע שהאגו בתוכינו מתפורר..כל התיאוריה שאם תשקיעי ואם תדאגי ואפילו אם תתפללי אז מובטח לך. נופלת ..קורסת..מתפוררת

וכשהאגו קורס ..הנשמה יכולה לגדול.

זאת יכולה להיות הזדמנות לחוות כניעה אמיתית מול הבורא..מין תחושה שהילדים שלך הם שלו...בעלך ..המצב רוח בבית ..הדכאון ..הילד שכבר יש לך והילד שתזכי לקבל אי"ה ..הם שלו

הכסף ..המצב הכלכלי..הרגשי..הרוחני ..בבית הם רק בידים של הבורא ולמרות שאת מאד צדיקה ורוצה ומוכשרת ו... את וכולנו לא באמת יכולות לשלוט במציאות החיים שלנו .

זאת יכולה להיות הזדמנות שבה את מרגישה כ"כ תלויה ורק בבורא ..שהוא אוהב ויכול הכל.
זאת יכולה להיות הזדמנות להפסיק לחפש פתרונות מבחוץ ולרוץ שוב לעשייה ..אלא קודם כל לקבל את המציאות כמו שהיא..את לא אשמה ..את לא צריכה לדאוג לכל הסובבים אותך וגם לא לעתיד שלכם. כניעה לרצון הבורא זאת חוויה רוחנית.

כמובן שזאת יכולה להיות הזדמנות לבדק בית מסויים: מה זולל את האנרגיה שלך? משהוא פיזי/נפשי /רוחני ואולי גם לבקש עזרה ( מטפלת שאת מתחברת אליה ומחזקת אותך)

כשהמציאות מתפוררת ,האגו מתפורר ,הכניעה מחברת אותנו לכח רוחני ,נשמתי. דברי עם הבורא הכל בידיו ובקשי ממנו הכוונה מתאימה בשבילך.

המון ס"ד.

 

[נחל]

כותבת מהלב בקשה לא להכנס לדיון הזה, אז בלי להכנס למה נכון ומה לא.
איך שאני הבנתי את ההודעה של רותי, היא דברה על מצב שבו חלק משיקולי המניעה זה המצב בבית עם יתר הילדים. וגם בזה יש הבדלים גדולים. לפעמים יש בעיה בריאותית של אחד הילדים שדורשת הרבה כוחות, ומרגישים שאי אפשר גם וגם.
לפעמים זו הפרעת קשב, בעיה התנהגותית, כל מיני.
או סתם ככה מצב שבו התחושה שלא מגיעים מספיק לילדים שיש בבית, וחוששים לשלם מחיר בכיוון הזה.
ברור שהתוצאות הן לא בידיים שלנו. אף אחד לא אמר אחרת.
בכל אופן, אפשר להסכים עם כיוון החשיבה הזה. אפשר שלא. הרב גולדשטיין, ר"י שערי יושר, הוא כן בגישה הזו, וגם יותר מכך. יש שיחלקו עליו. אבל אפיקורס הוא לא...
ומקוה שלא מפריע לך, כותבת מהלב. באמת עוררת כאן נושא חשוב, והאשכול הזה עזר לרבות מאיתנו. תודה לך.

 

[סיגל א]

לא קראתי את כל התגובות.
אבל המצב שאת מתארת הוא טיבעי, נורמלי וכמעט מתבקש.... זה קורה להרבה מאוד אמהות לפני או אחרי...

מה שמאוד מאוד עוזר, וגם אני ניסיתי את זה...
יש תוסף תזונה שנקרא SAMe , הוא נוגד דיכאון טבעי. ולא צריך להיות בדיכאון כבד כדי לקחת אותו...
אישית - לקחתי אותו חודשיים, זה היה שליח טוב של הקב"ה להחזיר אותי לערנות ושמחה.
הוא עולה 180 ש"ח לחודש, אבל הוא שווה את המחיר.

אגב - אם לוקחים אחד מהויטמינים של קבוצה B (למשל B12) כדאי לקחת עם זה קומפלקס B כדי שיספג בצורה טובה יותר.
גם ויטמיני B תורמים להעלאת מצב הרוח.

וחוץ מזה - להקפיד על תזונה מאוזנת, עשירה בחלבון.

תרגישי טוב!!!

 

[לילי 1]

רותי קפלר כתבה כמה משפטים דמגוגיים, בדיוק כמו עוד דמגוגיות זולות שנכתבות כאן בקצב שאי אפשר לעמוד בו.
למען הסר ספק, היא אפילו הודיעה ברבים שזו דמגוגיה ותו לא
איך שאני מבינה את זה, היא בעצמה זילזלה במה שכתבה ורצתה בכך לשקף את הזלזול בדברים אחרים שנכתבו כאן, ללא הבנה או ידיעה.
(ובכל צחוק מסתתרת גם אמירה)
על מה אתן תוקפות? על הסבטקסט שאולי מסתתר מאחורי ההלצה? או ששוב, בעומס ההודעות, הן לא באמת נקראות?