עייפות נפשית

[Ruty Kepler]

את 4 הילדים הראשונים שלי ילדתי צפוף צפוף. אלף פעמים ב"ה. אח"כ היה לי הפסקה של כמה שנים וההריון היה הרבה יותר קשה מהרביעית.
.

אגב, הריונות מאוחרים יותר הם בדרך כלל קשים יותר.
הריון בגיל 32 יהיה כמעט תמיד קשה יותר מבגיל 24.

 

[מרחבית]

מי שיכולה, כמוך - אדרבא, שתמשיך ללדת ולגדל בהנאה ונחת.
אבל שלא תסביר לאחרות כמה קל וחשוב לעשות זאת.

היתה כאן בעיה הפוכה. כאלו שקשה להן מאוד - הסבירו לאחרות למה חייבים תכנון והפסקות ארוכות.

 

[קטקטים]

את לא מכירה ביקורי לילה של ילדים, אז איך את יכולה לדבר לאחרות, כאלו שקמו בו זמנית לשלושה ילדים תובעניים, ורק רצו למות מרוב עייפות?
את לא מכירה הריונות קשים ומדכאים, אז איך את יכולה לומר לכאלו שגוססות תשעה חודשים, 'רק תפתחו את הידיים', 'ה' יודע מה טוב לכן'?
לא היו לך תינוקות בעייתיים וצרחניים, וילדים קודמים קטנטנים שסבלו קשות בעקבות ההריון והלידה. לא היו לך תופעות לוואי פיזיות ונפשיות קשות.

הוצאת דברים מהקשרם, חבל,
רק באתי לומר שזה לא מחייב שחיב להיות,
ראשית אני לא יולדת בקצב של 10 חוד',
אני יולדת אחת לשנה וחצי +-
לא אמרתי שלא קשה לי
ולא אמרתי שאני לא עיפה..

כן נתתי צימוקים שאני זוכה להם
(יש לי שבעה ילדים בלע"ה מתוקים מדבש, והגדול בן 9)

אני רק לא תולה את עיפותי ואת חוסר השליטה שאני מצויה בו הרבה מאד פעמים במצב הבית בגלל הילדים הצפופים, וגם לא את המצב הכספי שמדי פעם יורד למינוס..

רק להאמין ולהאמין, ולהודות לו על הטוב!!! ולבקש ולהתפלל שיתן כן, זה תפקידנו ויעודנו!

לד' יש בעיה לתת לנו כח? יש לו בעיה לתת לנו סבלננות?
הוא רוצה אותנו - שנתפלל, שנבקש, שנאמין, והוא יתן!!!!!!!! הכל!

 

[חרמון]

הפוסט של קטקטים רק רצה לאזן קצת...
שנשים תסתכלנה על החיים במבט חיובי יותר, ותדענה שמנת האושר והצער נגזרו עלינו מלמעלה!
ולא אני לא בעד ולא נגד לנושא שהועלה,
שכל זוג יעשה את החשבון שלו וילך עם שאלתו לרב המקובל עליו.
התורה לא רוצה שנקרוס!!

 

[חרמון]

הוצאת דברים מהקשרם, חבל,

לד' יש בעיה לתת לנו כח? יש לו בעיה לתת לנו סבלננות?
הוא רוצה אותנו - שנתפלל, שנבקש, שנאמין, והוא יתן!!!!!!!! הכל!

כמה נכון!

 

[כתומה]

אגב, הריונות מאוחרים יותר הם בדרך כלל קשים יותר.
הריון בגיל 32 יהיה כמעט תמיד קשה יותר מבגיל 24.

הזקנת אותי, יש לי עוד זמן עד ל 32...

 

[שרית ו]

מכל התגובות פה לרותי נראה שהבעיה העיקרית פה היא-
שנשים לא מנסות להבין קושי של האחרת! וחבל!

הקב"ה יכול לתת לי כח וסבלנות,
אבל הוא גם נתן לי שכל,

ואם ההריון והלידה היו כ"כ טראומתיים כן! ממש טראומה
וכיון שאתן לא מכירות אותי מוכנה אפילו להגיד שאחרי הלידה הדבר היחיד ששמחתי הוא על זה שזה נגמר!
ולא רציתי לראות את הילד במשך 48 שעות!!! עד כדי כך!

אז כמה מטומטמת אני צריכה להיות כדי לרצות את זה שוב???

התאוששתי, הבנתי מה היה, נרגעתי והגעתי לפעם הבאה יותר מוכנה והיה כ"כ אחרת,
ילד שצמוד אלי ויונק ולא ויתרתי עליו לרגע!!!
וזה בחיים לא היה קורה אם אחיו הגדול היה בן שני וחצי +-

 

[ELFISH]

אגב, הריונות מאוחרים יותר הם בדרך כלל קשים יותר.
הריון בגיל 32 יהיה כמעט תמיד קשה יותר מבגיל 24.

זהו. שגם במקרים כאלה נשים סיפרו לי על הריונות קלים יותר בגילאים מבוגרים יותר כשהיו אחרי הפסקה והחלמה.
(הכי מבוגרת דיווחה על הריון הכי קל, חוץ מהראשון, בגיל 44. כי היא היתה אחרי 4 שנים של החלמה מלידה, והתעמלה כל השנים האלה, והגוף פתאום חזר לעצמו אחרי 20 שנים של הריונות רצופים, ולהפתעתה כל התופעות שהרגו אותה ב10 הריונות קודם, כולל גרביוני גומי משבוע 6 וקריסה אורטופדית של הגוף לאורך חודשים, פשוט לא היו בהריון הזה.)

זה לא תמיד ולא בהכרח, אבל הגיוני ובשטח כנראה שהחלמה מהריון ולידה דורשת יותר זמן ממה שמוכנים להודות.

 

[מירי סלומון]

וככל שיש לך יותר ילדים אז יש פחות בעיות.

מאיפה הבאת את הסטטיסטיקה הזאת???

 

[חנון]

שלום לכולם,
אני לא ניקית חדשה,
אני מאוד ותיקה כאן ומאוד פעילה,
פתחתי שם משתמש חדש כי אני רוצה לכתוב כמה מילים באנונימיות.

אז ככה,
אני תשושה.
אני תשושה ועייפה נפשית.
אני אישה צעירה, אם לתינוק ועוד אחד בדרך, בני ברקית ממוצעת, רגילה.
הגעתי למצב שאין לי כח לעשות כלום!
בבוקר אני מתארגנת באיטיות, מגיעה בצהריים לבית מהעבודה עם הקטנטנים ופשוט אין לי כח לעשות שום דבר.
בעלי מנקה ומסדר את הבית, בעלי מקלח את הילד, בעלי מוריד אשפה.
זה לא שאני לא עושה שום דבר, אני מכינה אוכל, אני עוזרת בסידור הבית, אני מרדימה כל לילה את הילד עם שירים וסיפורים ונשיקות וחיבוקים, אני עושה קניות, אני עובדת משרה מלאה בחוץ, אני הרבה מבשלת ואופה.
אבל יש רגעים שאני פשוט לא מסוגלת לקום מהכסא ולעשות משהו פשוט.
למשל אם הילד בוכה, אין לי כח להרים אותו ולהרגיע אותו, אני יכולה להשתגע מבכי של תינוק, הצליל הזה פשוט עושה אותי חסרת סבלנות.
אני בהריון, לוקחת ברזל וויטמינים, בדיקות הדם שלי מצוינות, אבל הנפש שלי עייפה.
אני פשוט מרגישה כל היום שאני רוצה רק לישון ולישון ולא לעשות כלום.
הכי קשה לי בכל העניין הזה שיש הרבה דברים שבעלי עושה במקומי, והוא לומד בכולל יום שלם, ובמקום לפנק אותו בארוחה טובה כשהוא חוזר הביתה, ולהביא אותו לבית מסודר ומצוחצח, הוא מגיע הביתה וצריך לסדר ולנקות, ולא זה מה שאני מצפה מעצמי.
קשה לי לחיות עם העובדה שבעלי עושה תפקידים שאני צריכה לעשות ועוד אחרי יום שלם שלמד ושקד בתורה.
אני אשמח מאוד לקבל עיצות איך לעזור לעצמי להיות יותר פעילה ויותר חיונית.
מודה לכם מאוד.

מנסה להחזיר את האשכול למקומו
למה את אומרת שאת לא עושה כלום? להתלבש מדי יום ולצאת לעבוד = לעזור בפרנסה זה הרבה מאוד!
בהריון מאוד טבעי שעייפים
את ממש לא צריכה להרגיש רע שבעלך עוזר לך - עזוב תעזוב אמו - אתם מגדלים ביחד את הדור הבא בעז"ה
תעשי בדיקות של ויטמינים / ברזל ותקחי מה שמתאים לך

לפני הדיונים על הצפופים או לא כדאי לכם לזכור שהדור חלש ומרפאות פוריות מפוצצות מאוד!
נשים מתרוצצות בקופ"ח בבדיקות שונות ומשונות שסוחטים המון זמן - כסף וכוחות הנפש!
גם כשהן נכנסות להריון חלקן נאלצות להיות בשמירה / אשפוז וכו'
אמרה לי אשה חכמה:
זה נסיון העושר ונסיון העוני אבל תסכימו איתי שלהיות רעבה יותר קשר מלהיות שבעה!!!
חכמים הזהרו בדבריכם - במקום להתלונן תבקשו מהקב"ה שיתן לכם כח ומח לנחת!
אני יודעת על מקרים של נשים שהתלוננו ואח"כ היו להם בעיות קשות והפרשים גדולים!!!
העיקר שנראה מהם נחת ושהנחת יגיע בקלות!!!

 

[גזעית]

@ח. שושני - נופש - זה בלי הילדים.
עם הילדים זה נקרא חופשה.

 

[ח. שושני]

[

מכל התגובות פה לרותי נראה שהבעיה העיקרית פה היא-
שנשים לא מנסות להבין קושי של האחרת! וחבל!

מותר לי להגיד משהו נוסף??
אנחנו אנשים מאד חברתיים בקטע שחשוב לנו שיבינו אותנו!! במיוחד "עם הנשים"
אנחנו ממש צמאות להבנה, (ולא) רק של הבעל..

אז בוא ניקח פה נכס נוסף לחיים - לנסות להבין את השני בכל מצב! אין לנו מושג כמה כוח ואנרגיות חיוביות זה נותן!
לא כך?!

 

[כתומה]

מאיפה הבאת את הסטטיסטיקה הזאת???

לא הבאתי סטטיסטיקות, הבאתי ציטוט.

 

[ח. שושני]

@ח. שושני - נופש - זה בלי הילדים.
עם הילדים זה נקרא חופשה.

שאלתי - איך בלי הילדים?? מי שומר עליהם? מלאכים?

 

[ELFISH]

[


מותר לי להגיד משהו נוסף??
אנחנו אנשים מאד חברתיים בקטע שחשוב לנו שיבינו אותנו!! במיוחד "עם הנשים"
אנחנו ממש צמאות להבנה, (ולא) רק של הבעל..

אז בוא ניקח פה נכס נוסף לחיים - לנסות להבין את השני בכל מצב! אין לנו מושג כמה כוח ואנרגיות חיוביות זה נותן!
לא כך?!

הבעיה היא לא חוסר ההבנה אלא חוסר הלגיטימציה. השלילה של כוחות טבעיים כמשפיעים על החלטות. אם מישהי אומרת- קשה לי, יש לי נתונים שלא מאפשרים, מנופפים לה עם "לה' יש מספיק כח לחלק" "עם אמונה אפשר הכל", והכי חזק- "תזהרי כי בסוף יהיו לך בעיות ומרווחים!".

וזה עוד נקרא שיש לגיטימציה להיות חלשות.

 

[מרחבית]

שנשים לא מנסות להבין קושי של האחרת! וחבל!

תקראי בתחילת האשכול - כמה הבנה ואהדה היתה לאותה אישה שיש לה קושי.

 

[מרחבית]

...

 

[שרית ו]

תקראי בתחילת האשכול - כמה הבנה ואהדה היתה לאותה אישה שיש לה קושי.
התפנית התחילה ממקום הפוך.

ההבנה היא כל עוד זה בתוך מה ש"אני מכירה"
ואגב התגובות באמת היו מדהימות ומרגשות.

רק שימי לב שהרבה מהתגובות (כמובן שלא כולן)
התחילו ב - כ"כ מבינה גם לי היה ככה.....

ואז כשמישהי אומרת קשה לי ללדת!
איזו התקפה?! למה? כי לך לא קשה? אז מה?

 

[שרית ו]

הבעיה היא שכשיש קושי, מנסים לשנות את המוסכמות והחינוך והרבנים.

א. מי אמר שזה בעיה לשנות מוסכמות?? אולי להפך?
ב. היום כל הרבנים שמציגים להם נתוני אמת מתירים!

 

[ח. שושני]

ההבנה היא כל עוד זה בתוך מה ש"אני מכירה"
ואגב התגובות באמת היו מדהימות ומרגשות.

רק שימי לב שהרבה מהתגובות (כמובן שלא כולן)
התחילו ב - כ"כ מבינה גם לי היה ככה.....

ואז כשמישהי אומרת קשה לי ללדת!
איזו התקפה?! למה? כי לך לא קשה? אז מה?

כל קושי שלא חוית אותו בעצמך מותר לנסות להרגיש את השני!! להפגיו אמפטיה..