הדבר האחרון שאת צריכה להרגיש זה אשמה או אי נעימות כלפי בעלך.
את נמצאת עכשיו במצב של "ביטולה זהו קיומה".
והעזרה שהוא נותן לך בשלב זה של החיים, הוא חלק מהמצווה שלו!
ולגבי החלק שלך, אמרה פעם אשה חכמה: "בזמן שאשה עוברת מכסא לכסא ולא עושה כלום, זה הזמן שבו היא בונה עולמות". העייפות הזאת מובנת, והיא חלק מהחיים. אנחנו זוכות להיות בשותפות עם הקב"ה, וזה לא קל, ויש מחירים.
אני חושבת שאם תרשי לעצמך להרגיש את הקושי והתסכול והאין-אונים ותקבלי בסלחנות ובחמלה, זה כבר יקל על הרגשתך.
אני יכולה לומר לך מניסיון שבמקום הזה שאנחנו מסכימים להיות חלשים ומקבלים, אנחנו רואים ישועות...
אם מה שאת מתארת זה תחילת ההריון, עוד יותר מובן.
לקראת אמצע ההריון רוב הנשים חוות התאוששות כלשהיא, ומרגישות טוב יותר.
לגבי הויטמינים: מנסיון שלי, הספיגה של הויטמינים מהפרנטאל הרפואי (זה שקופ"ח נותנת) לא מתקרבת לספיגה מהתחליפים הטבעיים. ההבדל הוא באחוזים גבוהים.
ועוד לפני הויטמינים, כדאי שתבדקי שהתזונה שלך טובה ובריאה. ויטמינים שהגוף מקבל ישירות מהמזון נספגים הכי הכי טוב. שימי לב לשלוש ארוחות מסודרות ביום, פלוס שתי ארוחות ביניים. אוכל טוב ומאוזן, חלבונים חשוב מאד, ירקות כמה שיותר. שומנים בריאים. טוב, לא אתן לך תפריט כי אני לא מוסמכת לזה, אבל תראי שהגוף יקבל את הדלק שלו.
ותדאגי לעצמך גם בפן הנפשי-ריגשי, כדאי שתמצאי לך אוזן קשבת, מישהי שעושה לך טוב לדבר איתה, לא רע. ותדעי שלא תמיד זאת בת משפחה שמסוגלת לתת את התמיכה שלה את זקוקה.
תחפשי את הדברים שמחזקים אותך, אם זאת פעילות מאווררת, או שיעור מחזק.
יש בקול הלשון שיעורים של המורה פריידי שוב מלאים בהעצמה ובהכלה לכל מיני מצבים שעוברים על נשים במעגלי חייהן. אולי את עייפה מידי בשביל זה, אבל מצד שני אולי זה מה שיחיה אותך. כדאי לך לנסות.
וחוץ מזה, כתבו פה באשכול הסמוך עצות לאמהות עם קטנטנים. נראה לי שיהיו שם כמה דברים שידברו אליך.
תרגישי טוב ותבשרי לנו בקרוב שאת מאוששת ומרגישה הרב היותר טוב!