אומרים לה משהו והיא לא מגיבה
זה קורה עם אנשים מסויימים או עם כל האנשים?
זה קורה בסביבה מסויימת או ברוב הסביבות והמקומות?
זה קורה כי אמרו לה משהו פוגע או שקורה ללא קשר?
זה קורה כי היא שותקת מתוך חשש/פחד/עייפות/פגיעות/הפגנתיות/אדישות או פשוט
חלק מהתקשורת/חוסר תקשורת באופן קבוע?
זה היה תמיד או נהיה לאחרונה? זה קרה בעקבות חוויה כלשהי שלילית?
בקיצור איך אפשר לאבחן לפי כמה סימפטומים שייתכן בהחלט שקשורים
לבעיות תקשורת וייתכן שממש לא, וצריך בשביל זה לראות תמונה רחבה?
בשביל זה אכן יש אבחון.
הייתה לי אגב תלמידה בגיל העשרה עם קשיים משמעותיים רגשיים וקשיים גדולים בבית
עם ההורים-בעיקר קושי מול האמא, היו לה בעיניי יכולות תקשורת מדהימות-
אבל בגלל המצב הרגשי היא לפעמים לא רצתה לתקשר-מבחירתה-כי לא היה לה מצב רוח וכו, ונגררה גם
לכעסים על שטויות וכד' על חברות מה שהשאיר אותה די בודדה, אבל כשהיא כן
הרגישה בנח ורצויה ובטוחה, היא תקשרה 10.
האמא טענה שיש קושי בתקשורת-ASD(כי היא והילדה פשוט לא הצליחו לתקשר)
לקחו אותה לאבחון מקיף
ונמצא שאין קושי כזה, כן קושי רגשי משמעותי (כולל תסמיני דכאון וחרדה)שמשליך על תפקודים חברתיים-
שכמובן גם הוא דרש טיפול מקיף.
(ובסוגריים אחת מנשות המקצוע המומחיות שהיו מעורבות בטיפול המקרה, אמרה כי יש לא מעט מקרים(!)
שיש בלבול וצורך באבחנה מבדלת בצורה מקצועית במיוחד, כדי להבחין בין הפרעת תקשורת
אמיתית(בתפקוד גבוה וכו) לבין הפרעת חרדה חברתית וקשיים רגשיים נוספים-כי נכון שבASD מעורבים גם תסמיני חרדה בולטים,
אבל יש מקרים שהחרדה כל כך גבוהה ומשליכה על התקשורת, מה שעלול להראות בטעות כקושי בתקשורת, ולכן צריך הרבה מקצועיות
ודיוק באבחון מדוייק ומקיף, על מנת לתת מענה הולם ומתאים. לדבריה, פגשה טעויות אצל ילדים ובני נוער שקרו לכאן ולכאן-כלומר שלאחר זמן נעשה אבחון מחודש בעקבות הספקות, והייתה אבחנה מבדלת.
מביאה את זה רק כדי לומר שבאמת כדאי מאד לבדוק בצורה יסודית ומקצועית,
כי כל מקרה לגופו.