עזרה סכיזופרניה, ומה שמסביב

[אמא שואלת]

ועוד משהו, אני חושבת שכדאי לך לשנות תפיסה על אמא שלך, תוציאי את הכעסים והטינה . פשוט תאהבי אותה ככה איך שהיא, תתייחסי אליה כאל אשה חולה חסרת ישע, ממש כך. ואני ממליצה לך לתפוס אותה בזמן שפוי שלה ולדבר איתה פתוח על הכללל.
ועוד דבר , אפשר ללמוד מפה כמה טוב וכדאי לדבר פתוח על דברים וכמה מועילה היא הפתיחות
לו רק היו יושבים ומסבירים לכם את כל זה לפני כמה שנים אני מאמינה שדברים יכלו להראות אחרת.

כל כך נכון!!!
תקחו לתשומת לבכם , כל מי שקורא פה ואולי זה נוגע אליו..
הלוואי שהייתי מקבלת שיחות כמו שצריך לפני שנים, כך היו מסבירים לי בצורה מקצועית מה המצב שלה, איך לקבל את זה, איך להתייחס אליה.
אני חושבת שאבא שלי חשש לחשוף את זה בגלל שידוכים,
אבל אני חושבת שהבריאות והחיים חשובים יותר, שידוך הוא משמיים גם אם כל העולם יודע שיש לבת X אמא סכיזופרנית.
אחרי שאני יודעת אני כלל לא כועסת עליה, כואב לי לדמיין איך היא מרגישה, אוממלה, היתה אישה כמו כל אחד , אחרי מה שגדלה כילדה, וגם ככה נגזר עליה לחיות.
אפילו התקשרתי אתמול אליה במיוחד לומר לה שאני אוהבת אותה , שזה נדיר נדיר מבחינתי, קשה לי לומר לה מילים כאלו של רגש כי היא תוך שנייה מתחילה לבכות ואני לא מסוגלת (אני מתחילה לבכות בדיוק שניה אחריה, ואני מרגישה מובכת נורא)

יועצת את מתכוונת , מה? איך זה נקרא? שאדע מה לחפש
יועץ נפשי?
למי שיש המלצות אני ממש ישמח לשמוע ואברר מה הכי מתאים לי.
תודה רבה לכולם, זה מקל ממש!

 

[adva]

ואיך מוצאים מטפלת?
אמא שואלת, אני מזדהה איתך מאד!
אני גם במצב דומה, אמנם לאמא שלי אין סכיזופרניה אבל כן יש לה הפרעת אישיות וסבלנו רבות
ואני כמובן מרגישה את התוצאות עד היום כאמא למספר ילדים, אמנם אני יכולה לאמר שיש הבדל עצום בין האמהות שלי לבין האמא שהיתה לי בילדותי (וגם כיום...) אבל זה עולה לי במאמצים מאד גדולים, שנים של לימוד ועבודה עצמית ויש לי יותר מידי נפילות שמייאשות ומובילות לדכאונות,(במיוחד עכשיו כשאני אחרי לידה...) לכן גם אני הגעתי כבר מזמן למסקנה שאני חייבת עזרה אבל תמיד אני נתקעת עוד בשלב החיפוש
איך אדע איזה סוג של טיפול מומלץ, ואיך בכלל מוצאים מטפלת?
אולי יש למישהו המלצות?

אני חייבת לציין שהתרגשתי לקרוא שאת ככה דואגת לאימך אחרי כל הסבל שעברת, אני אפילו מקנאה ביכולת הזו, למרות שהיום אני הרבה יותר מבינה את אמא מפעם וכן מצליחה לדאוג לה
עדיין בנושא של עזרה נפשית ורגשית אני ממוקדת הרבה יותר בעצמי,
אולי בגלל שאני בטוחה שהיא לא תעשה כלום? (ניסיתי פעם...)
ואולי בגלל שכואב לי שמספיק לה לראות את ילדי כ"כ מעט ( קרה פעם שהיא לא ראתה אותם חצי שנה...)

מחזיקה לך אצבעות...

 

[אמא שואלת]

ואני כמובן מרגישה את התוצאות עד היום כאמא למספר ילדים, אמנם אני יכולה לאמר שיש הבדל עצום בין האמהות שלי לבין האמא שהיתה לי בילדותי (וגם כיום...) אבל זה עולה לי במאמצים מאד גדולים, שנים של לימוד ועבודה עצמית ויש לי יותר מידי נפילות שמייאשות ומובילות לדכאונות,(במיוחד עכשיו כשאני אחרי לידה...) לכן גם אני הגעתי כבר מזמן למסקנה שאני חייבת עזרה אבל תמיד אני נתקעת עוד בשלב החיפוש
איך אדע איזה סוג של טיפול מומלץ, ואיך בכלל מוצאים מטפלת?
אולי יש למישהו המלצות?

מצטרפת לעניין המאמצים הגדולים.
כ"כ מזדהה!
בע"ה מאחלת לך (ולי ) שנמצא שליחים טובים לסייע לנו להמשיך בצורה הכי בריאה שאפשר.

 

[adva]

אמן!!

ושתדעי שיש לך זכויות
בזכותך גיליתי הסתכלות חדשה על העניין, אני לא יודעת איך הצלחת לעשות את זה אבל יש בי עכשיו משהו יותר רך כלפי אמא שלי...
מחר בבוקר, בעז"ה היא הולכת לקבל ממני טלפון אוהב...

 

[אמא שואלת]

אמן!!

ושתדעי שיש לך זכויות
בזכותך גיליתי הסתכלות חדשה על העניין, אני לא יודעת איך הצלחת לעשות את זה אבל יש בי עכשיו משהו יותר רך כלפי אמא שלי...
מחר בבוקר, בעז"ה היא הולכת לקבל ממני טלפון אוהב...

איזה כיף. היה שווה!!
אשרייך!

 

[124578]

מחזיקה לך אצבעות.... איזו התמודדות!!

את גיבורה!!

כל הכבוד על המודעות, על הרצון לעזור לכל הסובבים וכמובן לעצמך ולמשפחתך.

הרבה כוחות לך , להורים ולאחים והאחיות שלך.


רק בשורות טובות...

 

[אמא שואלת]

רק שתדעו, כל אלו שגדלו נורמלי.
תעריכו ותודו!!!
כמה סיפורים נוראיים שולחים לי באישי.. מזעזע.
תודו להקב"ה שגדלתם בבית בריא. שהיתה לכם אמא בריאה. אבא בריא.
שיכלתם לקפוץ משמחה ולא לחוש חסומים רגשית, לא חששתם להגיע הבית מבית הספר כי מי יודע מה קורה עכשיו מאחורי הדלת, לא בכיתם כשראיתם את אבא שלכם מושפל מוכה וזב דם. לא נשארתם רעבים או הברחתם אוכל לאח הישן רעב בחדר הנעול.
על קצה המזלג. פשוט תאמרו מזמור לתודה!

 

[נוי]

אין לי די מילים להביע הערכה לנשים נדירות כמו @אמא שואלת ו @סימנית שמתלוות לעוד כמה כאלה שפגשתי- שלא קבלו מעולם את הדבר שנראה הכי בסיסי.
ומתוך האין הזה, מתוך אפס תשתית- לבנות חיים שלמים. זו גבורה אדירה!
מצדיעה, ומחבקת בכל לב!
לגבי טיפול נכון עבורך (וכל הכבוד על החכמה וההבנה שזה מה שמגיע לך אחרי כל מה שעברת)- ממליצה לפנות ל- מגן של הניה לוברבום. הנה הקישור לאתר:http://magen-gn.co.il/index.php
מקום אחראי, ומקצועי.
יש קו של הניה עצמה [קו פתוח עם הניה – 02-5378869] שתוכל להפנות אותך לשליח הנכון לחיים מאושרים, בריאים ויציבים.
הרבה בריאות, הצלחה ונחת!

-אין לי מניות ב"מגן". מכירה כאלה שטופלו שם והיו מרוצות מאוד.

 

[מימה]

קודם כל את מדהימה!
כ"כ מודעת לעצמך. ולא בורחת מהמציאות.
מאחלת לך שתמצאי מהר מישהי טובה שתיטיב איתך. זה כ"כ מגיע לך!
ההודעה האחרונה שלך עשתה לי דמעות בעיניים.
משהו אחד אני לא מבינה. איך הסביבה נתנה למצב כזה להמשיך?
הצוות בבתי הספר? משפחה מורחבת? שכנים? מישהו?
אף אחד לא ידע? לא שמע? כ"כ עצוב לחשוב שילדים עוברים דברים כאלה ואף אחד לא עוזר

 

[אמא שואלת]

קודם כל את מדהימה!
כ"כ מודעת לעצמך. ולא בורחת מהמציאות.
מאחלת לך שתמצאי מהר מישהי טובה שתיטיב איתך. זה כ"כ מגיע לך!
ההודעה האחרונה שלך עשתה לי דמעות בעיניים.
משהו אחד אני לא מבינה. איך הסביבה נתנה למצב כזה להמשיך?
הצוות בבתי הספר? משפחה מורחבת? שכנים? מישהו?
אף אחד לא ידע? לא שמע? כ"כ עצוב לחשוב שילדים עוברים דברים כאלה ואף אחד לא עוזר

בגלל זה עד היום כשאני שומעת ילד צורח מאיזה בית הלב שלי דופק על מאה.
אני מתאפקת ממש לא לחייג למשטרה (קרה לי והיה שקוף שזה אחד ההורים מכה אותו ממש)

היתה רווחה בסיפור, היו שוטרים שהוזמנו כמה פעמים , עו"ס ,
אבל לאחר מעשה אני פשוט קולטת שאבא שלי שידע על המחלה הזו הסתיר והסתיר והסתיר והגן עליה וכיסה הרבה מהאמת. שלא ידעו. שהילדים יגדלו ויהיה להם שידוך.
כי אם האמא תתאשפז הילדים יועברו לפנימיות ויצאו חולי נפש.

 

[קריאייטיבית]

כל כך נכון!!!
תקחו לתשומת לבכם , כל מי שקורא פה ואולי זה נוגע אליו..
הלוואי שהייתי מקבלת שיחות כמו שצריך לפני שנים, כך היו מסבירים לי בצורה מקצועית מה המצב שלה, איך לקבל את זה, איך להתייחס אליה.
אני חושבת שאבא שלי חשש לחשוף את זה בגלל שידוכים,
אבל אני חושבת שהבריאות והחיים חשובים יותר, שידוך הוא משמיים גם אם כל העולם יודע שיש לבת X אמא סכיזופרנית.
אחרי שאני יודעת אני כלל לא כועסת עליה, כואב לי לדמיין איך היא מרגישה, אוממלה, היתה אישה כמו כל אחד , אחרי מה שגדלה כילדה, וגם ככה נגזר עליה לחיות.
אפילו התקשרתי אתמול אליה במיוחד לומר לה שאני אוהבת אותה , שזה נדיר נדיר מבחינתי, קשה לי לומר לה מילים כאלו של רגש כי היא תוך שנייה מתחילה לבכות ואני לא מסוגלת (אני מתחילה לבכות בדיוק שניה אחריה, ואני מרגישה מובכת נורא)

יועצת את מתכוונת , מה? איך זה נקרא? שאדע מה לחפש
יועץ נפשי?
למי שיש המלצות אני ממש ישמח לשמוע ואברר מה הכי מתאים לי.
תודה רבה לכולם, זה מקל ממש!

שמעתי פעם מאשה חכמה שלא משנה מי הם ההורים שלך, קשר טוב איתם וערוץ פתוח הוא בסיס לאישיות. כן, גם במקרי קיצון יש ענין לשמור על קשר של אהבה וקרבה.
יחד עם אמונה שזה ההורים הכי טובים בשבילך - מסיבה פשוטה - אותם הקב"ה נתן לך! וכדי להבנות היית צריכה לעבור בדיוק אצל כזו אמא בכאלו סיטואציות.
וכידוע שלפני שאדם בא לעולם הוא בוחר לעצמו את המסלול בו יוכל לקיים את תפקידו בצורה הטובה ביותר. וזה לא בא להצדיק שום התנהלות, ממש לא! תתנערי מכל הדבר הזה הלאה, כמובן תוך טיפול בעצמך.. אבל אל תשקעי בעבר, טוב זה לא יעשה לך. תראי איזה דברים טובים כן צמחו מהקושי הזה ומה את יכולה לעשות מכאן והלאה כדי לשפר את המצב מכל הזוויות שלו. ושוב אני יאמר, וגם 20 פעם.. קודם כל! את אחראית רק על אשה אחת!!! על עצמךךךךך! אחרי שתטפלי בעצמך אולי תנסי לטפל גם באמא שלך, אבל את זה א' כל גם בשבילך וגם בשביל הסביבה הקרובה שלך, בעלך וילדיך!!!
שוב פעם - מעריצה אותך!

 

[קריאייטיבית]

שאלה - כל השנים אף אחד לא שם לב שמשהו חריג אצלכם??
אף אחד מהילדים לא סיפר שום דבר מהמתרחש בבית לאף אחד?

 

[פלאפונית]

בעצם סכיזופרניה זה סוג של חרדה ?
מה ההבדל ביניהם?

ושואלת השאלה אין לי תשובה או יעוץ לתת לך ,אבל מאחלת הרבה בריאות הנפש והגוף

 

[קריאייטיבית]

בעצם סכיזופרניה זה סוג של חרדה ?
מה ההבדל ביניהם?

ושואלת השאלה אין לי תשובה או יעוץ לתת לך ,אבל מאחלת הרבה בריאות הנפש והגוף

לא,
זוהי מחלת נפש בה מערבב החולה דמיון ומציאות
הכל נראה לו כדבר אחד
ובד"כ זה דמיונות שליליים כמו איך אנשים רוצים להרע לו ומדברים עליו ומתכננים נגדו - ואין אצלו שום הבדל בין מה שקרה באמת למה שהוא הגה במוחו ל"ע

 

[adva]

אצלנו גם רווחה לא היתה
הכל היה מוסתר ואני הייתי רצה להגיף חלונות ולבדוק בעינית של הדלת אם מישהו מגיע...
וזה גם היה חלק מהקושי, אף אחד לא ידע ואף אחד לא עזר
חלום הילדות הכי גדול שלי היה לגדול בפנימיה, אבל לא החזקתי מעצמי אפילו בשביל להעלות אותו על בדל שפתי...
הכי קשה זה לגדול בקושי כשאף אחד לא יודע כלום ולאן שהלכתי עם אמא שלי שמעתי: איזו אמא נחמדה יש לך... היא באמת היתה כזו בחוץ...
התחתנתי כמו כלה יתומה עם אפס נדוניה, סליחה, טעות, הלוואי כמו כלה יתומה כי אז יש מי שעוזר...

 

[נוי]

לעניין הסביבה:
לפני למעלה מעשור גרה בשכונתנו משפחה בה האם לא הייתה בריאה בנפשה.
כלומר, כלפי חוץ הכל לכאורה בסדר, אבל שמענו היטב את הקולות והברקים. והיו עוד כמה סימנים חיצוניים שמזכירים לי את סיפוריה של פותחת האשכול.

באותה תקופה עבדתי בתפקיד חינוכי ומתוקף תפקידי יצרה אתי קשר עובדת סוציאלית מטעם הרווחה. בתום השיחה היא נתנה לי את מספרה האישי.
שעה אחר כך ראיתי בעיני סיכון חיים לילדיה של אותה אם חולה.
חשתי סיעתא דשמיא מוחשית שהמספר של אותה עו"ס היה תחת ידי. התקשרת אליה ותיארתי לה מה אני רואה.
היא הכירה את השם של המשפחה ואמרה:"אה, הם... האבא לא נותן לנו להיכנס לבית. אבל עכשיו יכנסו".
אחרי כמה שעות טענה בפני אחת השכנות כי הרב אמר לא להלשין עליהם. אבל כבר עשיתי את זה.
פרפרתי...
האבא עצמו, איש רך, אומלל ומפוחד נקש אצלי בדלת ושאל אם דברתי עם הרווחה- הם נורא מסוכנים! אמר. שקרתי מרוב בהלה ואמרתי ש- לא.
למחרת שוחחתי עם רב שאמר לי שזה בדיוק מה שהייתי צריכה לעשות.
נרגעתי קלות.
לא חלפה תקופה והבית עבר שינוי, האם אושפזה וקבלה טיפול מסודר, הילדים והאב קבלו עזרה טכנית ורגשית, וכפי שאמרה לי אחת השכנות הקרובות בבניין ההוא- אי אפשר להכיר את הבית ההוא.
אכן, צריך אומץ.

אמנם במקרה שלי זה לא היה אומץ אלא פחד נורא לגורל הילדים שדחף אותי לעשות מעשה, גם המספר שהיה תחת ידי- סייע לעשות את הדבר הנכון, כי אם לא, הייתי פונה למשטרה, וזה היה עלול לסבך את העניינים.
מפרטת את המקרה העתיק ההוא כדי לתת אומץ למי שעדה למקרים כאלה- לעשות מעשה ולא לעצום עיניים. זו הצלת נפשות.

 

[קדיתא]

בעצם סכיזופרניה זה סוג של חרדה ?
מה ההבדל ביניהם?
ננה סוג של חרדה.
ושואלת השאלה אין לי תשובה או יעוץ לתת לך ,אבל מאחלת הרבה בריאות הנפש והגוף

סכיזופרניה איננה סוג של חרדה. סכיזופרניה היא מערכת שכולה משובשת. פעם קראו לזה 'משיגינער'.

 

[ארבע]

הלב ממש נצבט לקרוא אתכן.
אני חושבת שמי שלא קיבל את תנאי החיים שיש לרוב האנשים, מי שהיתה לו ילדות לא 'נורמלית' - קנקן חזק כזה הוא סוג של אות כבוד מהקב"ה - אתה יכול להצליח גם כשנקודת הפתיחה שלך פחות מרופדת, אתה עצמתי יותר, עם כוחות כבירים ומיוחדים יותר!
שולחת לכן את תפילתי שהחיים יאירו לכן באור גדול ויזריחו לכן בלב קרניים חמות וממתיקות.

 

[אמא שואלת]

אצלנו גם רווחה לא היתה
הכל היה מוסתר ואני הייתי רצה להגיף חלונות ולבדוק בעינית של הדלת אם מישהו מגיע...
וזה גם היה חלק מהקושי, אף אחד לא ידע ואף אחד לא עזר
חלום הילדות הכי גדול שלי היה לגדול בפנימיה, אבל לא החזקתי מעצמי אפילו בשביל להעלות אותו על בדל שפתי...
הכי קשה זה לגדול בקושי כשאף אחד לא יודע כלום ולאן שהלכתי עם אמא שלי שמעתי: איזו אמא נחמדה יש לך... היא באמת היתה כזו בחוץ...
התחתנתי כמו כלה יתומה עם אפס נדוניה, סליחה, טעות, הלוואי כמו כלה יתומה כי אז יש מי שעוזר...

גם אצלינו תמיד אבא שלי רץ לסגור הכל ולבדוק מהעינית. יאו.
ותמיד להסתיר ולהחביא.
לא הורגש שיש רווחה בכלל , לא יודעת להסביר. אולי כי התערבו רק בגיל מאוחר מאד וגם אז בקושי..

 

[גלבוע]

יצא לי לקרוא ספר של ברטלר על מטפלת שגרמה נזק
איך בכלל אני ידע מי טוב ולא יהרוס לי את הנפש שלי?
אני פשוט חוששת מזה מאד.

זאת שאלה חזקה.
מאד.
קודם כל, לא לסופרת שהפכה למטפלת ב'דרך התורה' או ל'מי צריך תואר'.
צריך וצריך, במיוחד במקרים בעלי רקע מורכב יותר.
טיפול מקצועי יכול להינתן ע''י פסיכולוג או על ידי עובד סוציאלי קליני - כלומר, עובד סוציאלי שקיבל הכשרה ממוקדת לטיפול.
יש גם מטפלים באומנות/דרמה/מוסיקה וכדו' שחלקם מוסמכים.
איפה תפגשי אנשי מקצוע מוסמכים?
או בקופת החולים שבה את מבוטחת,
יש פסיכולוגים ועו''סים בהסדר בכל קופה,
או בהמלצת 'עזר מציון',
אתתמיד יכולה להתקשר קודם, לתת רקע בקווים כלליים, ולהתרשם אם מתאים לך או לא.
שאפו על האומץ לפתוח ככה בגלוי, ולקחת אחריות על עצמך ועל חייך!