אני לגמרי בעד העלאת מודעות לנושא הנפשי, להתמודדות, לתמיכה, ובעיקר לאפשרויות הטיפול השונים (במידה וישנם).
אבל יש סכנה לא מבוטלת, בחלוקת תוויות כוללניות ומכלילות, בפרט אלו של 50% מהציבור סובל ממחלה פלו', 30% סובל ממחלה אלמו', ועוד 20% מהפרעה פלמוני'.
ואני יסביר, כל גבר (לפעמים) קצת עצבני, וכל אשה לפעמים קצת היסטרית, האם זה אומר שכל הגברים הם תוקפניים (נרקסיסטים), וכל הנשים הם חרדתיות??
בסוף כולנו יצורי אנוש, כל אחד לפעמים עצבני, לפעמים חרד, לפעמים קצת כפייתי, ולפעמים קצת אפטי.
האם כולנו מאובחנים עם שלל הפרעות נפשיות?? חלילה, כל עוד הבנ"א חי בצורה טובה, ובזוגיות טובה, וקצב החיים שלו מתנהל בהילוך טוב, הוא לא חולה, ולא מאובחן. גם אם לפעמים הוא קצת חרד\עצבני\כפייתי.
הבעיה מתחילה כשהתפקוד שלו או של סביבתו נפגע באופן ממשי, ואז חשוב והכרחי לטפל בבעיה ולאבחן אותה.
חלוקת התוויות המוגזמת, בעיני, גורמת לעוול, ומכניסה את האדם למקומות שאין צורך וחבל להכנס אליהם בלי סיבה מיוחדת, החיים הם מורכבים, ממש כמו האדם עצמו, וכל עוד הם זורמים בצורה טובה, חבל סתם להפריע להם...