ש לי שאלה ברוח האשכול-
יש לי חברה מעל גיל 30, נשואים 10 +
חברה שלי לפני החתונה שלה הייתה שטותניקית וחברותית וקלילה וכייפית וקונה ומפרגנת לעצמה בכיף דברים שהיא צריכה/ רוצה ומשקיעה בעצמה.
היא התחתנה עם אברך שקט, צדיק ורציני (נראה לי התחתנה אתו בעיקר על רקע דתי שהוא מתמיד גדול ות"ח) ויש לו בעיות עם עצמו עם ביטחון עצמי והוא לא יודע ליצור קשרים חברתיים ויש לו גם מופנמות כזאת והוא סופר חסכן משהו שקיבל מהבית שלו ומה שהזוי לי שהם כ"כ שונים אבל היא ביטלה את האישיות שלה לגמרי מול הרצונות שלו וזה כל פעם מפחיד אותי לראות את זה.
היא נהפכה להיות חסכנית ברמה שהיא צריכה דברים והיא לא קונה וזה ברמה של שקלים בודדים. הוא הכניס אותה לזה בקטע מוגזם והיא פעם פלטה לי שזה קשה לה אבל זה שווה לה להתגבר על הצורך מאשר ליצור בבית בעיות של שלום בית...
היא רוצה לארח ולהזמין אנשים אבל זה מלחיץ אותו אז היא מוותרת.
היא רוצה סעודת פורים עם אחים של בעלה אבל אז בעלה אמר שזה אומר שהם יצטרכו להשקיע יותר בחד פעמי מיוחד ובאוכל יותר יקר ועוד כל מיני סיבות אז היא אומרת לי שבסוף הם עושים את הסעודה לבד. רק הם והילדים הפצקעלך שלהם. ושאלתי אותה אם זה כיף לה ככה והיא אמרה שלא אכפת לה.
לי זה ברור שזה אכפת לה והיא איבדה את הידיעה מה היא רוצה וביטלה את עצמה לגמרי
לא יודעת אם זה קשור אבל מאחרי החתונה שלה היא גם פחות משקיעה בנראות שלה בפער גדול מלפני החתונה.
היא כל הזמן רוצה להזמין אותנו אבל הילדים שלהם משתוללים ולא יושבים יפה מספיק אז הם מתפדחים (היא בחיים לא הייתה מתפדחת וברור לי שזה מגיע ממנו).
הרבה מהדברים שהם נמנעת זה בגלל שהוא מתפדח או מלחיץ אותו אורחים.
ופעם אחת הם באו אלינו וכל השבת הוא לא הפסיק לדקה לדבר בקטע שהיה נראה שהוא חייב להיות מעניין, סוג שהוא אופי מרצה מתוך לחץ לא מודע או משהו כזה.
וזה כל פעם עצוב לי ואני לא יודעת אם אני אמורה לעשות משהו או לא
כי בעלה לא נראה תקין בהרבה התנהגויות.
אז למה הוא לא הולך לטפל בעצמו ומשחרר אותה מהקשיים שלו? למה הוא כובל אותה בזה והיא נגררת אחרי זה?
איפה הגב שלה? למה היא כל הזמן רק מוותרת ושותקת וסובלת מזה בשקט?
פעם היא פלטה משפט בגאווה שמספרת לי שהם אף פעם לא רבו!
מפחיד אותי לחשוב על כמה וויתורים היא עושה בשביל זה!
לי ממש אכפת לראות את זה ואני חושבת שזה לא תקין
אבל לא יודעת אם זה ברמה של להגיד לה משהו יום אחד.
נראה לכם שזה מסוג המקרים שזה שליחות להתערב או לא?
יש לי חברה מעל גיל 30, נשואים 10 +
חברה שלי לפני החתונה שלה הייתה שטותניקית וחברותית וקלילה וכייפית וקונה ומפרגנת לעצמה בכיף דברים שהיא צריכה/ רוצה ומשקיעה בעצמה.
היא התחתנה עם אברך שקט, צדיק ורציני (נראה לי התחתנה אתו בעיקר על רקע דתי שהוא מתמיד גדול ות"ח) ויש לו בעיות עם עצמו עם ביטחון עצמי והוא לא יודע ליצור קשרים חברתיים ויש לו גם מופנמות כזאת והוא סופר חסכן משהו שקיבל מהבית שלו ומה שהזוי לי שהם כ"כ שונים אבל היא ביטלה את האישיות שלה לגמרי מול הרצונות שלו וזה כל פעם מפחיד אותי לראות את זה.
היא נהפכה להיות חסכנית ברמה שהיא צריכה דברים והיא לא קונה וזה ברמה של שקלים בודדים. הוא הכניס אותה לזה בקטע מוגזם והיא פעם פלטה לי שזה קשה לה אבל זה שווה לה להתגבר על הצורך מאשר ליצור בבית בעיות של שלום בית...
היא רוצה לארח ולהזמין אנשים אבל זה מלחיץ אותו אז היא מוותרת.
היא רוצה סעודת פורים עם אחים של בעלה אבל אז בעלה אמר שזה אומר שהם יצטרכו להשקיע יותר בחד פעמי מיוחד ובאוכל יותר יקר ועוד כל מיני סיבות אז היא אומרת לי שבסוף הם עושים את הסעודה לבד. רק הם והילדים הפצקעלך שלהם. ושאלתי אותה אם זה כיף לה ככה והיא אמרה שלא אכפת לה.
לי זה ברור שזה אכפת לה והיא איבדה את הידיעה מה היא רוצה וביטלה את עצמה לגמרי
לא יודעת אם זה קשור אבל מאחרי החתונה שלה היא גם פחות משקיעה בנראות שלה בפער גדול מלפני החתונה.
היא כל הזמן רוצה להזמין אותנו אבל הילדים שלהם משתוללים ולא יושבים יפה מספיק אז הם מתפדחים (היא בחיים לא הייתה מתפדחת וברור לי שזה מגיע ממנו).
הרבה מהדברים שהם נמנעת זה בגלל שהוא מתפדח או מלחיץ אותו אורחים.
ופעם אחת הם באו אלינו וכל השבת הוא לא הפסיק לדקה לדבר בקטע שהיה נראה שהוא חייב להיות מעניין, סוג שהוא אופי מרצה מתוך לחץ לא מודע או משהו כזה.
וזה כל פעם עצוב לי ואני לא יודעת אם אני אמורה לעשות משהו או לא
כי בעלה לא נראה תקין בהרבה התנהגויות.
אז למה הוא לא הולך לטפל בעצמו ומשחרר אותה מהקשיים שלו? למה הוא כובל אותה בזה והיא נגררת אחרי זה?
איפה הגב שלה? למה היא כל הזמן רק מוותרת ושותקת וסובלת מזה בשקט?
פעם היא פלטה משפט בגאווה שמספרת לי שהם אף פעם לא רבו!
מפחיד אותי לחשוב על כמה וויתורים היא עושה בשביל זה!
לי ממש אכפת לראות את זה ואני חושבת שזה לא תקין
אבל לא יודעת אם זה ברמה של להגיד לה משהו יום אחד.
נראה לכם שזה מסוג המקרים שזה שליחות להתערב או לא?