אתגר נספח לאתגר - צמד מנצח

winter bear

משתמש צעיר
כתיבה ספרותית
@RU1 - אחד הגדולים! אהבתי!! חוץ מזה שיש לי חולשה לאדמה פראית, השילוב... לא, זה...:ROFLMAO:

אשמח לביקורת על הקטע שכתבתי: )
ממש טוב, זה אחד הספרים האהובים עלי. הייתי קוראת אותו בלופים.
ועכשיו הזכרת לי אותו אני רצה לקרוא אותו שוב.
עשית קישור מושלם בין הדמויות. והכתיבה קצת מזכירה את הכתיבה שבספר, ומתאימה בדיוק לריקו
(את נפולאיון אני פחות מכירה בקטע של דיאלוג\מונולוג, יותר בקטע של ציטוטים נבחרים)
עכשיו תמשיכי בבקשה ותוציאי כבר את ריקו מהמחנה. הוא תקוע שם כבר 8 שנים (מבחינתי...)
 

הלוחשת לתווים

משתמש סופר מקצוען
מנוי פרימיום
כתיבה ספרותית
מוזיקה ונגינה
הנדסת תוכנה
הדמיות בתלת מימד

ME!!

משתמש פעיל
כתיבה ספרותית
אני חייבת לציין שאתם ממש מאתגרים אותי... מרגע לרגע השיפוט נהיה יותר קשה עליי;) כל קטע יותר מדהים מהשני!
ווואו לגמרי! שיהיה בהצלחה

אגב בן גוריון -
עם חיוך חמים בעיניו
בן גוריון????!!!

ליודעת. פחות מסתדר לי.
בן גוריון היה- - - ולא נדבר על כל הדברים הנוראים שעשה..
לא הסתדר לי הקטע בכלל. (מבחינה רעיונית. )
 

7שבע7

משתמש מקצוען
כתיבה ספרותית
איור וציור מקצועי
פספסתי את האתגר, כצפוי... (עד שעלה לי רעיון...)
אבל משתפת בכל זאת ברעיון שעלה לי לבסוף:



ויום אחד ברחתי.
ברחתי מכבליו המרופדים מעות ומילים חלקות של כלוב הזהב של אבא שלי, מהחדר העטור אוצרות בלא אפשרות בריחה שאליו הוא הכניס אותי.
ברחתי לשדה.
ושם פגשתי בה.
כה שונה ממני, בגדיה בלויים, מיושנים, והיא רוכנת על הארץ בתנועה איטית, אצילית, מתרוממת כשבידה שתי שיבולים בודדות. מתקדמת עוד קצת, מתכופפת שוב בתנועה המסורבלת רבת החן, מתרוממת עם אגודת שיבולים שכוחה בידה השנייה.
"עזרי לי, בבקשה," לא יודעת למה דווקא אליה פניתי מכל האנשים שבשדה, אנשים שאדנותם שררה בהם, שהיו יכולים לעטוף אותי כפי שאבא עשה, או אנשים בלויים ממנה, גלויים ממנה, מתכופפים בישרות גסה. "תוכלי לעזור לי? ברחתי..."
"גם אני ברחתי," קולה לא יותר מלחישה היה. "ברחתי מארמון הזהב של אבי המלך, ברחתי מן הסיאוב. ובאתי לכאן. אל האב של כולנו, אל מלך האמת. באתי לכאן - ומצאתיו בשדה. ואת - הרי כבר מכירה אותו, הלא כך?"
בגדי החמודות התנופפו על בשרי, הזכירו לי מעמד שממנו באתי. שמים טהורים מעל השדה התערבלו מעליי, הזכירו לי אומה שממנה באתי. שממנה בא גם אבי, הכול יכול, המרפד חיי בזהובים.
התכופפתי בכריעה לצדה של האישה שעזבה הכול כדי להקים מלכות של אמת, ואספתי בידיי שתי שיבולים בודדות, דוקרות, מדויקות אל האמת.
 

תהילה בצלאל

משתמש מקצוען
כתיבה ספרותית
פספסתי את האתגר, כצפוי... (עד שעלה לי רעיון...)
אבל משתפת בכל זאת ברעיון שעלה לי לבסוף:



ויום אחד ברחתי.
ברחתי מכבליו המרופדים מעות ומילים חלקות של כלוב הזהב של אבא שלי, מהחדר העטור אוצרות בלא אפשרות בריחה שאליו הוא הכניס אותי.
ברחתי לשדה.
ושם פגשתי בה.
כה שונה ממני, בגדיה בלויים, מיושנים, והיא רוכנת על הארץ בתנועה איטית, אצילית, מתרוממת כשבידה שתי שיבולים בודדות. מתקדמת עוד קצת, מתכופפת שוב בתנועה המסורבלת רבת החן, מתרוממת עם אגודת שיבולים שכוחה בידה השנייה.
"עזרי לי, בבקשה," לא יודעת למה דווקא אליה פניתי מכל האנשים שבשדה, אנשים שאדנותם שררה בהם, שהיו יכולים לעטוף אותי כפי שאבא עשה, או אנשים בלויים ממנה, גלויים ממנה, מתכופפים בישרות גסה. "תוכלי לעזור לי? ברחתי..."
"גם אני ברחתי," קולה לא יותר מלחישה היה. "ברחתי מארמון הזהב של אבי המלך, ברחתי מן הסיאוב. ובאתי לכאן. אל האב של כולנו, אל מלך האמת. באתי לכאן - ומצאתיו בשדה. ואת - הרי כבר מכירה אותו, הלא כך?"
בגדי החמודות התנופפו על בשרי, הזכירו לי מעמד שממנו באתי. שמים טהורים מעל השדה התערבלו מעליי, הזכירו לי אומה שממנה באתי. שממנה בא גם אבי, הכול יכול, המרפד חיי בזהובים.
התכופפתי בכריעה לצדה של האישה שעזבה הכול כדי להקים מלכות של אמת, ואספתי בידיי שתי שיבולים בודדות, דוקרות, מדויקות אל האמת.
מהמם! שומרת השערים ורות?
 

אולי מעניין אותך גם...

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק קכו

א שִׁיר הַמַּעֲלוֹת בְּשׁוּב יי אֶת שִׁיבַת צִיּוֹן הָיִינוּ כְּחֹלְמִים:ב אָז יִמָּלֵא שְׂחוֹק פִּינוּ וּלְשׁוֹנֵנוּ רִנָּה אָז יֹאמְרוּ בַגּוֹיִם הִגְדִּיל יי לַעֲשׂוֹת עִם אֵלֶּה:ג הִגְדִּיל יי לַעֲשׂוֹת עִמָּנוּ הָיִינוּ שְׂמֵחִים:ד שׁוּבָה יי אֶת (שבותנו) שְׁבִיתֵנוּ כַּאֲפִיקִים בַּנֶּגֶב:ה הַזֹּרְעִים בְּדִמְעָה בְּרִנָּה יִקְצֹרוּ:ו הָלוֹךְ יֵלֵךְ וּבָכֹה נֹשֵׂא מֶשֶׁךְ הַזָּרַע בֹּא יָבוֹא בְרִנָּה נֹשֵׂא אֲלֻמֹּתָיו:
נקרא  108  פעמים

אתגר AI

תאומים • אתגר 145

לוח מודעות

למעלה