אתגר נספח לאתגר - צמד מנצח

winter bear · 23/9/24

נכתב ע"י מיהי:
@RU1 - אחד הגדולים! אהבתי!! חוץ מזה שיש לי חולשה לאדמה פראית, השילוב... לא, זה...

אשמח לביקורת על הקטע שכתבתי: )

ממש טוב, זה אחד הספרים האהובים עלי. הייתי קוראת אותו בלופים.
ועכשיו הזכרת לי אותו אני רצה לקרוא אותו שוב.
עשית קישור מושלם בין הדמויות. והכתיבה קצת מזכירה את הכתיבה שבספר, ומתאימה בדיוק לריקו

(את נפולאיון אני פחות מכירה בקטע של דיאלוג\מונולוג, יותר בקטע של ציטוטים נבחרים)

עכשיו תמשיכי בבקשה ותוציאי כבר את ריקו מהמחנה. הוא תקוע שם כבר 8 שנים (מבחינתי...)

ימים טובים יבואו · 23/9/24

אני חייבת לציין שאתם ממש מאתגרים אותי... מרגע לרגע השיפוט נהיה יותר קשה עליי

כל קטע יותר מדהים מהשני!

הלוחשת לתווים · 23/9/24

נכתב ע"י ימים טובים יבואו:
אני חייבת לציין שאתם ממש מאתגרים אותי... מרגע לרגע השיפוט נהיה יותר קשה עליי כל קטע יותר מדהים מהשני!

אני מקווה מאד שזה לא ממקם אותי אחרונה בתור... (בתור אחת שהגישה שניה

)

מיהי · 23/9/24

נכתב ע"י הלוחשת לתווים:
אני מקווה מאד שזה לא ממקם אותי אחרונה בתור... (בתור אחת שהגישה שניה )

מישהי מנסה לשחד...
(סתם צוחקת

)

ME!! · 23/9/24

נכתב ע"י ימים טובים יבואו:
אני חייבת לציין שאתם ממש מאתגרים אותי... מרגע לרגע השיפוט נהיה יותר קשה עליי כל קטע יותר מדהים מהשני!

ווואו לגמרי! שיהיה בהצלחה

אגב בן גוריון -

נכתב ע"י מון בלאן:
עם חיוך חמים בעיניו

בן גוריון????!!!

ליודעת. פחות מסתדר לי.
בן גוריון היה- - - ולא נדבר על כל הדברים הנוראים שעשה..
לא הסתדר לי הקטע בכלל. (מבחינה רעיונית. )

ניק 70107 · 23/9/24

הקטע עם גדליה גאוני

מרדכי דוד קרלין · 25/9/24

חבל באתי להתחיל לכתוב וראיתי שזה ננעל עוד שניה (או יותר נכון שעה)......
האתגר הבא נפתח מחר?

yael305 · 25/9/24

מחר או עוד יומיים...
@פניני ריין איזה סיפור יפה ועצוב!!!
כמה שלקחת את זה למה שיצא מכוזר באמת - היה מידי כואב לקרוא את זה...

אוראל סולטן · 26/9/24

מה עם האתגר? יש כבר שיפוט?

RU1 · 26/9/24

@פניני ריין
מיוחד ונוגה!

מרדכי דוד קרלין · 29/9/24

האתגר לא אמור להינעל?????

7שבע7 · 30/9/24

פספסתי את האתגר, כצפוי... (עד שעלה לי רעיון...)
אבל משתפת בכל זאת ברעיון שעלה לי לבסוף:

ויום אחד ברחתי.
ברחתי מכבליו המרופדים מעות ומילים חלקות של כלוב הזהב של אבא שלי, מהחדר העטור אוצרות בלא אפשרות בריחה שאליו הוא הכניס אותי.
ברחתי לשדה.
ושם פגשתי בה.
כה שונה ממני, בגדיה בלויים, מיושנים, והיא רוכנת על הארץ בתנועה איטית, אצילית, מתרוממת כשבידה שתי שיבולים בודדות. מתקדמת עוד קצת, מתכופפת שוב בתנועה המסורבלת רבת החן, מתרוממת עם אגודת שיבולים שכוחה בידה השנייה.
"עזרי לי, בבקשה," לא יודעת למה דווקא אליה פניתי מכל האנשים שבשדה, אנשים שאדנותם שררה בהם, שהיו יכולים לעטוף אותי כפי שאבא עשה, או אנשים בלויים ממנה, גלויים ממנה, מתכופפים בישרות גסה. "תוכלי לעזור לי? ברחתי..."
"גם אני ברחתי," קולה לא יותר מלחישה היה. "ברחתי מארמון הזהב של אבי המלך, ברחתי מן הסיאוב. ובאתי לכאן. אל האב של כולנו, אל מלך האמת. באתי לכאן - ומצאתיו בשדה. ואת - הרי כבר מכירה אותו, הלא כך?"
בגדי החמודות התנופפו על בשרי, הזכירו לי מעמד שממנו באתי. שמים טהורים מעל השדה התערבלו מעליי, הזכירו לי אומה שממנה באתי. שממנה בא גם אבי, הכול יכול, המרפד חיי בזהובים.
התכופפתי בכריעה לצדה של האישה שעזבה הכול כדי להקים מלכות של אמת, ואספתי בידיי שתי שיבולים בודדות, דוקרות, מדויקות אל האמת.

תהילה בצלאל · 30/9/24

נכתב ע"י 7שבע7:
פספסתי את האתגר, כצפוי... (עד שעלה לי רעיון...)
אבל משתפת בכל זאת ברעיון שעלה לי לבסוף:

ויום אחד ברחתי.
ברחתי מכבליו המרופדים מעות ומילים חלקות של כלוב הזהב של אבא שלי, מהחדר העטור אוצרות בלא אפשרות בריחה שאליו הוא הכניס אותי.
ברחתי לשדה.
ושם פגשתי בה.
כה שונה ממני, בגדיה בלויים, מיושנים, והיא רוכנת על הארץ בתנועה איטית, אצילית, מתרוממת כשבידה שתי שיבולים בודדות. מתקדמת עוד קצת, מתכופפת שוב בתנועה המסורבלת רבת החן, מתרוממת עם אגודת שיבולים שכוחה בידה השנייה.
"עזרי לי, בבקשה," לא יודעת למה דווקא אליה פניתי מכל האנשים שבשדה, אנשים שאדנותם שררה בהם, שהיו יכולים לעטוף אותי כפי שאבא עשה, או אנשים בלויים ממנה, גלויים ממנה, מתכופפים בישרות גסה. "תוכלי לעזור לי? ברחתי..."
"גם אני ברחתי," קולה לא יותר מלחישה היה. "ברחתי מארמון הזהב של אבי המלך, ברחתי מן הסיאוב. ובאתי לכאן. אל האב של כולנו, אל מלך האמת. באתי לכאן - ומצאתיו בשדה. ואת - הרי כבר מכירה אותו, הלא כך?"
בגדי החמודות התנופפו על בשרי, הזכירו לי מעמד שממנו באתי. שמים טהורים מעל השדה התערבלו מעליי, הזכירו לי אומה שממנה באתי. שממנה בא גם אבי, הכול יכול, המרפד חיי בזהובים.
התכופפתי בכריעה לצדה של האישה שעזבה הכול כדי להקים מלכות של אמת, ואספתי בידיי שתי שיבולים בודדות, דוקרות, מדויקות אל האמת.

מהמם! שומרת השערים ורות?