ספר מומלץ מאוד
כשחושבים על זה הספר הוא לא מאה אחוז היסטוריה חלופיתקבוצת יהודים שלקראת סיום השואה הובלו לשטח בהרי אוסטריה
ושהו שם חמישים שנה, כשהם בטוחים שהם היהודים האחרונים בעולם והנאצים שולטים.
הוא לא בדיוק היסטוריה חלופית (אף שבהתחלה חשבתי שבזה מדובר). לכאורה זה היה יכול לקרות באמת, גם בלי שינוי ההיסטוריה...יש את תשע לפנות בוקר
מעדיפה לחשוב ששום יהודי לא רוצה לכתוב ספר בו מי שחושב שהשואה לא הסתיימה והוא היהודי האחרון שנשאר הוא צודק. ההסטוריה הייתה עצובה מספיק, לא צריך להחמיר אותה.הוא לא בדיוק היסטוריה חלופית (אף שבהתחלה חשבתי שבזה מדובר). לכאורה זה היה יכול לקרות באמת, גם בלי שינוי ההיסטוריה...
ספר גאוני. (אבל אם הוא היה היסטוריה חלופית - הוא היה גאוני יותר...)
אם נשתמש בדוגמת האסמים, אפשר יהיה לתאר איך השרפה נמנעה בצורות שונות ומשונות ולסיים את הסיפור - זאת לא הכוונה של האתגר. ואפשר יהיה להראות איך ההיסטוריה כולה הושפעה מהשינוי הזה.האם הרעיון של האתגר הוא עצם שינוי ההיסטוריה או התוצאה של השינוי?
כלומר אם ניקח לדוגמא את אחת הדוגמאות שנתת- שריפת האסמים לפני חורבן הבית, האם צריך דווקא לתאר איך שריפת האסמים נמנעה או שאפשר לעסוק בתוצאות של השינוי- נניח שבית המקדש לא נחרב עד ימינו ועם ישראל לא יצא לגלות.
שמעתי, אבל אני לא הייתי מגדיר את זה כ"ספרות אלטרנטיבית" או "ספרות היסטורית אלטרנטיבית", משום שהתכוונתי לספר בו מציעים 'היסטוריה חלופית', שאז זה יותר מסקרן ומעניין (בלי לגפוע ח"ו בספר).קבוצת יהודים שלקראת סיום השואה הובלו לשטח בהרי אוסטריה
ושהו שם חמישים שנה, כשהם בטוחים שהם היהודים האחרונים בעולם והנאצים שולטים.
זה מעניין.כן התלבטתי האם השתמשו בכוסות זכוכית, לכאורה היו בשימוש.
אני הבנתי שאתה מתכוון לטעון שיתכן וזה בעייתי ע"פ ההשקפה החרדיתתגידו, מישהו שמע על ספרים חרדיים בז'אנר "ספרות אלטרנטיבית" או "ספרות היסטורית אלטרנטיבית" (למי שלא הבין, בסגנון האתגר הנוכחי?)
צודקת.מעדיפה לחשוב ששום יהודי לא רוצה לכתוב ספר בו מי שחושב שהשואה לא הסתיימה והוא היהודי האחרון שנשאר הוא צודק. ההסטוריה הייתה עצובה מספיק, לא צריך להחמיר אותה.
חותם על כל מילהדרך אגב, הצטרפתי לקהילה הערב, ממש כיף פה...
צריך לאתגר היסטוריה אמיתית, זה מתאים יותר לאתגר בחירה חופשית שהיה בעבר.אגב, @משולש ברמודה אם אני אכתוב למשל על החלטה של יוסף דיאלידאן לוותר על הכתר כשאיסתרק חוזר ממישורי הפלאט, זה יעבור?
אפשר אבל צריך להחליט על מה מהם יהיה השיפוט.חותם על כל מילה
אני עדיין מנסה להכנס פה לעניינים ולהבין את הקונספט של האתגר...
אפשר למשל לכתוב 2 פוסטים (שונים) לאתגר אחד?
וואו, אתה כותב מרתק!בהמשך להודעה שלי
מכיוון שכתבתי על היסטוריה קצת פחות מוכרת מרוב הדברים שנכתבו כאן. אני מוסיף עוד כמה פרטים להבנת העניין.
הסיפור מתרחש במלחמת העולם הראשונה באחד הקרבות הקשים בין הבריטים לטורקים. במציאות, לאחר קרב זה שהסתיים בכשלונה של בריטניה המשיכה בריטניה בסדרת מתקפות עד לכיבוש האימפריה העות'מנית כולה.
דרך אגב, הצטרפתי לקהילה הערב, ממש כיף פה...
אז במילים אחרות, אי אפשר...אפשר אבל צריך להחליט על מה מהם יהיה השיפוט.
וואוווהוא המתין עד שהזקן ילך, ואז לחש לאחד ממקורביו: ״לא יודע מה קורה עם האיש הזה. הוא צדיק והכול, אבל כל הזמן הוא מדבר על חורבן בית המקדש, כאילו זה איזה משהו שעומד לקרות מחר בבוקר. מישהו צריך להסביר לו, שבית המקדש לא עומד להיחרב בגלל איזו מריבה שטותית בין שני אנשים״.
״נכון,״ השיב לו מקורבו. ״דברים הרבה יותר גרועים לא הצליחו להחריב את בית המקדש, אז כזו שטות?״
אגב, @משולש ברמודה אם אני אכתוב למשל על החלטה של יוסף דיאלידאן לוותר על הכתר כשאיסתרק חוזר ממישורי הפלאט, זה יעבור?
מה ש @-חיה- כתבה.צריך לאתגר היסטוריה אמיתית, זה מתאים יותר לאתגר בחירה חופשית שהיה בעבר.
פעם ראשונה שכותב סיפורת... תהיו עדינים
ב"ה
בתחילה לא שם לב.
הלהקה היוקרתית ששכר לחלק זה של הערב, עשתה את עבודתה בכישרון רב, ובמרץ התואם את רוח הנערים, חבריו הקרובים של בנו החתן. המלצרים בבגדי ארגמן בוהקים, סבבו בין המיטות המוצעות, מוזגים לגביעי הכסף יין ישן ומשובח. המולה נינוחה שרתה על החצר המוארת, איך יכול היה לשים לב?
אך הלחישות היו עקשניות. הן טיפסו בזחילה, כמו נחש של המהומים, מקצה המבוי באיזור ישיבתם של הקבצנים, חודרות דרך מעגלי רוקדים צעירים, אל שולחנות ההסבה העמוסים, עד שלא ניתן היה להתעלם מהם יותר.
"ראית מי כאן?"
"המזיק הגדול..."
"איך הוא מעז???"
"שלושים אלף דינר!"
רצונו עז היה להמשיך בסבב קבלת האורחים שהיה בעיצומו, אך גם עיניהם של חבריו שזה מרחוק באו, פעורות היו בתדהמה, בוהות בפניו הסמוקות של האורח הלא קרוא.
יד רכה משכה בכתפו, מושיבה אותו בעדינות על מיטה קרובה.
עיניו המתחננות של בנו החתן, עמדו מולו.
"לא צריך לעשות כלום, אבא. תן לו שישב, כבר ילך".
"אתה... אתה הזמנת אותו, בני?" כאב עצום טפטף מהמילים. כמו רקיע לילי שחור משחור ירד על עיניו.
"לא אבי, אינני יודע מדוע בא".
מדוע באמת בא?? השאלה הדהדה במוחו, כמו אלפי שופרות.
מעומק ליבו עמדה לפרוץ פקעת רגשות נוראית ואיומה. החצר כולה כמו התמלאה במילים קשות, משפילות, מילים אותן התרגל לשמוע מפיו של יריבו המר, שאך לאחרונה נפטר משכנותו.
רוח סוערה נכנסה בו, בצעדים מהירים ניגש לשולחן.
"מה הינך מחפש כאן?" המילים סוננו אמנם על ידי השיניים, אך לא איבדו שמץ מארסיותן.
"לא להרגיזך חפצתי, אדוני" עיניו של היושב על המיטה התרוצצו סביב בבהלה. "משרתך בא אמש, ומסר לי את קלף ההזמנה".
לא יאומן! זה מכבר חשב כי מתרשל אחיה בעבודתו, וכעת... שונאו הגדול ביותר מסב בנחת בחצרו!
ומה זה עלה בדעתו של בר קמצא??? במחי הזמנה ישארו המילים הקשות, הלשונות הרעות, מאחור? והחוב? מה יהא עליו? שלושים אלף דינר!!! האם חשב שויתר עליהם???
חצוף! חצוף! חצוף!!!!!
פניו בערו. הלב שיגר אל הלשון מילים קשות כדורבנות. רק יפתח את פיו... רק יפקח את עיניו...
לפתע לא ראה כלום, מלבד עיניים.
אלפי זוגות עיניים, אולי מיליונים? עיניים מיוסרות, אש יוקדת באישוניהם. של מי כל אלה? לא ידע, אך לכולן צבע אחד, תכול עמוק, כטוהר עיניו של בנו.
"זה יום שמחתי, אבא" הלחישה רעמה באוזנו כקול המון. "אנא, אל תביא לחורבנו".
עיניו עדיין עצומות, ידיו נפתחות לרווחה כשערי המקדש.
"סלחתי ידידי, תודה על אשר באת לשמוח בשמחתי!"
השקט צורח באזניו. הוא פוקח עיניים. אורחיו הרבים מביטים בו הלומים.
"בום". כוס נשברה.
"מזל טוב!!"
הלהקה פוצחת בשיר עליז, המעגלים מסתחררים סביבו. לפתע מפסיקים.
על הגזוזטרה עומד יריבו – ידידו, מהסה בידיו את הציבור.
"הרי עלי שווי סעודה זו הקדש".
ירושלים, ג׳תתכ״ז לערך:
דממה מוחלטת השתררה בחדר הסעודה.
בר קמצא הביט בעיניו של בעל הבית, עיניו מתחננות.
״אני מתחנן אליך,״ אמר בקול רועד. ״אל תעשה לי את זה. תן לי להישאר כאן, אני אשלם לך בשביל כל הסעודה״.
בעל הבית הביט סביבו, מתלבט כיצד לנהוג. מצד אחד, הגאווה העצמית שלו לא אפשרה לו לראות את האיש שהוא כל-כך שונא בסעודה שלו. מצד שני, לא היה לו נעים לצוות להשליך את האורח. הוא ידע שזה לא ייראה טוב, ובסעודה ישבו אנשים מכובדים מאוד.
להפתעתו של בעל הבית, תלמידי החכמים שסביב השולחנות שתקו. היחס שנתנו לו גרם לו לחשוב שהם יגבו אותו גם אם ישליך את שונאו מן הסעודה. בליבו גמלה ההחלטה לזרוק את האיש לכל הרוחות.
ואז, רגע לפני שביצע את החלטתו, תקפה אותו החרטה.
אמת, הוא שנא את בר קמצא בכל ליבו, אבל האיש נראה כל-כך עלוב ומושפל, ובעל הסעודה חשב לעצמו שאם זה היה הפוך, הוא היה מוכן לתת את כל הונו כדי שלא ישליכו אותו החוצה.
״תשמע,״ הוא אמר, עוטה על פניו חיוך פלסטי. ״זה לא בסדר שבאת, אבל אתה כבר כאן, אז עכשיו אתה אורח שלי וזה בסדר שתישאר. אתה לא צריך לשלם, זה עליי״.
בר קמצא חייך בתודה. הדממה המעיקה הופרה בבת אחת בקולות דיבור ושקשוק כלי אוכל, אבן נגולה מליבו של בעל הסעודה כשהבין שהמשבר תם.
רבע שעה לאחר מכן, נכנס אל אולם הסעודה אדם גבוה בעל זקן לבן. ״שמעתי מה שעשית,״ הוא אמר לבעל הבית. ״אין לך מושג כמה נפשות הצלת במעשה האצילי שלך. בזכותך, בית המקדש לא נחרב״.
בעל הבית הניף את ידו בתנועת ביטול. ״שטויות,״ הוא אמר. ״כל אחד היה עושה את זה״.
הוא המתין עד שהזקן ילך, ואז לחש לאחד ממקורביו: ״לא יודע מה קורה עם האיש הזה. הוא צדיק והכול, אבל כל הזמן הוא מדבר על חורבן בית המקדש, כאילו זה איזה משהו שעומד לקרות מחר בבוקר. מישהו צריך להסביר לו, שבית המקדש לא עומד להיחרב בגלל איזו מריבה שטותית בין שני אנשים״.
״נכון,״ השיב לו מקורבו. ״דברים הרבה יותר גרועים לא הצליחו להחריב את בית המקדש, אז כזו שטות?״
לוח לימודים
מסלולי לימוד שאפשר לההצטרף
אליהם ממש עכשיו:
19.11
י"ח חשוון
פתיחת
קורס בינה מלאכותית - חדשנות ב AI
קורס מקוצר
25.11
כ"ד
פתיחת
קורס פרסום קופי+
מלגות גבוהות!
26.11
כ"ה חשוון
אירוע שיתופים ייחודי
בוטים מספרים על עצמם
בואו לשמוע בוגרים מובילים שלנו משתפים אתהסיפור מאחורי הבוטים הייחודיים שהם פיתחו.הצצה מרתקת לעולמות האוטומציה, החדשנות והפתרונות החכמים,עם הזדמנות ללמוד איך גם אתם יכולים לקחת חלק במהפכה הטכנולוגית.
הכניסה חופשית!
27.11
כ"ו חשוון
נפתחה ההרשמה!
קורס צילום חוץ, אירועים וסטודיו - עם בינה מלאכותית!
מלגות גבוהות!
27.11
כ"ו חשוון
פתיחת
קורס פיתוח בוטים ואוטומציות עסקיות
מלגות גבוהות!
27.11
כ"ו חשוון
פתיחת
קורס עיצוב גרפי ודיגיטל - בסילבוס חדש ומטורף!
מלגות גבוהות!
תהילים פרק קכו
א שִׁיר הַמַּעֲלוֹת בְּשׁוּב יי אֶת שִׁיבַת צִיּוֹן הָיִינוּ כְּחֹלְמִים:ב אָז יִמָּלֵא שְׂחוֹק פִּינוּ וּלְשׁוֹנֵנוּ רִנָּה אָז יֹאמְרוּ בַגּוֹיִם הִגְדִּיל יי לַעֲשׂוֹת עִם אֵלֶּה:ג הִגְדִּיל יי לַעֲשׂוֹת עִמָּנוּ הָיִינוּ שְׂמֵחִים:ד שׁוּבָה יי אֶת (שבותנו) שְׁבִיתֵנוּ כַּאֲפִיקִים בַּנֶּגֶב:ה הַזֹּרְעִים בְּדִמְעָה בְּרִנָּה יִקְצֹרוּ:ו הָלוֹךְ יֵלֵךְ וּבָכֹה נֹשֵׂא מֶשֶׁךְ הַזָּרַע בֹּא יָבוֹא בְרִנָּה נֹשֵׂא אֲלֻמֹּתָיו: