כנ"ל לכיוון השני. וכדאי לזכור את שניהם.
ודוס הוא דוס.
מילים הן תלויות מקובלות חברתית. לא החלטה, מקובלות; גם אם 'שלום עכשיו' תחליט בעשרה כינוסי-אומה ש'ערבי' זו מילה פוגענית, היא לא תהיה פוגענית עד שתהיה... ובכן, פוגענית. בפועל.
אנחנו לא מדברים כאן על פוליטיקלי קורקט, אלא על מילים שלדעת רבים פוגעות. זה שונה.
ומילא אם היו עושים במילה 'כושי', כדוגמה, שימוש פנימי בלבד כי באמת-באמת אנחנו פשוט מדברים בלשון תנ"כית זה הכל מה יש. אבל לכתוב אותה בעיתון, בלי להתבלבל...
טוב, באותה נשימה אפשר למצוא בקלות "קשיש בן שישים נפגע בינוני מאופניים" (אמתי).
אז אל תקחו ללב, זאת פשוט בורות, זה לא אישי.
וזה לא שהם לא יכולים. באותו עיתון בדיוק תקראו ש"ניתן להטעין את הרב-קו מהמחשב", חלילה לא מהאתר. בגרסה לילדים תמצאו סיפורים שבהם האמא תמיד עקרת בית, גג מורה, קומה שניה גננת. יש להם את זה בגדול, הסירו דאגה מליבכם. מכבסות המילים היעילות ביותר בארץ הופכות תמימות כל כך ושוחרות אך אמת וצדק כשזה יוצא מבועת-האני שלהן.
ולכן, למרות שגם לי קשה להאמין שמבין גולשי פרוג יהיה מי שיעלב מהכינוי "כושי", אחרי הכל זה סיפור של הרגל. וקצת קשה להחליף מוד כשכותבים בפרוג ואז בעיתון ואז מדברים במקום העבודה.
וזכרון אחד אישי:
עבדתי עם אישה מהציבור הדתי, ולחדר הצטרפה צעירה חרדית תמימה וחמודה.
היא החליטה להיות אנתרופולוגית לרגע, ושאלה את הדתיה משהו על ציבור ה"מזרוחניקים".
קשה לי להאמין שהדתיה נעלבה. אולי רק מכך ששייכו אותה לציבור הלא נכון.
אני הסמקתי בשביל החמודה, ולא בשביל אף אחד אחר.
כן, בלי קשר מי נעלב ולמה, טאקט זה מצרך חשוב בחיים. שווה אימון.
חשבתם פעם מה מרגישים נמוכי קומה כשהם נתקלים בדדי גמדי?
לא יודעת מה בקשר לדוגמה הזאת, אבל חשוב לשים לב בין מקרים שלא קשורים לעצם הכנוי, אלא סתם נוגעים בטעות בלקות, וייתכן שאדם הלוקה בה יחשף ויפגע, לבין מקרים שבהם עצם המילה היא כנוי פוגע.
הנושאים החמים
הנושאים החמים
