הנושאים החמים
הנושאים החמים
שאלה ישנה שלי, שלאחרונה צפה פה כמה פעמים.
רגישות. חברה.
בארצות הברית, לו סופרת תכתוב בספר שלה את המילה "כושי" היא תיתבע מיידית.
ופה, זה נכתב פעם אחר פעם, בלי לחשוב פעמיים.
בבית הוריי, היה אסור לשיר את השיר כושי קטן, וגם לא להתחפש לכושי בפורים.
יש לי בן משפחה, מוכשר, גאון. שמדבר רהוט בדרך כלל, אבל פה ושם, נתקע.
פעם אחת, כשמישהו זרק בדיחה על בני גנץ, הוא העיר שהבדיחות שנעשות על חשבון הגמגום, פוגעות במגמגמים כולם.
חשבתם פעם מה מרגישים נמוכי קומה כשהם נתקלים בדדי גמדי?
מכרה שלי, מתרגמת את הספרים האלו לאנגלית. והזדעזעה מהשימוש במילה "גמד".
התארחה אצלה בחורה נמוכת קומה, (מאוד!) והציע לילדים לקרוא להם ספר, הלכו הילדים בהתרגשות והביאו את דדי גמדי, הרי מה יותר מתאים מזה.
(ברור שהספר לא היה נכנס הביתה לולא שהיא עצמה מתרגמת אותו) והיה לא נעים. בכלל לא.
והשאלון על אתיופים באיש את רעהו, עבר כל גבול.
נסו לחשוב פעמיים, האם הכתיבה שלכם פוגעת במישהו, או אולי קטע ההומור מגיע על חשבונו?
מצד שני, יש סופרים וסופרות, שכותבים על הנושא ממקום ניטרלי רק כדי להעלות את הנושא, ואת המודעות.
מניחים את המציאות, והולכים.
לא נכנסת לביקורת האם זה נכון לכתוב על זה, רק מצטטת את קפלר: "להתגזען אותה זה ראוי, אבל לדבר עליה - ס'פאסט נישט. לא מתאים"?
אבל, אולי זה נכון לכתוב על זה בשביל הצד הלא רגיש, או הגזען, אבל מה מרגיש הצד השני בקריאה על מציאויות אלו?
אמת, זה קיים.
וזו המציאות.
אבל האם נכון לזרוק להם אותה בפנים? להעמיד אותם בכח מול המציאות האכזרית, לתת להם לקרוא על הכאב שבמציאות הזו? לספר להם עליה ברחל בתך הקטנה? (גם אם זה בצורה לועגת כביכול)
רגישות. חברה.
בארצות הברית, לו סופרת תכתוב בספר שלה את המילה "כושי" היא תיתבע מיידית.
ופה, זה נכתב פעם אחר פעם, בלי לחשוב פעמיים.
בבית הוריי, היה אסור לשיר את השיר כושי קטן, וגם לא להתחפש לכושי בפורים.
יש לי בן משפחה, מוכשר, גאון. שמדבר רהוט בדרך כלל, אבל פה ושם, נתקע.
פעם אחת, כשמישהו זרק בדיחה על בני גנץ, הוא העיר שהבדיחות שנעשות על חשבון הגמגום, פוגעות במגמגמים כולם.
חשבתם פעם מה מרגישים נמוכי קומה כשהם נתקלים בדדי גמדי?
מכרה שלי, מתרגמת את הספרים האלו לאנגלית. והזדעזעה מהשימוש במילה "גמד".
התארחה אצלה בחורה נמוכת קומה, (מאוד!) והציע לילדים לקרוא להם ספר, הלכו הילדים בהתרגשות והביאו את דדי גמדי, הרי מה יותר מתאים מזה.
(ברור שהספר לא היה נכנס הביתה לולא שהיא עצמה מתרגמת אותו) והיה לא נעים. בכלל לא.
והשאלון על אתיופים באיש את רעהו, עבר כל גבול.
נסו לחשוב פעמיים, האם הכתיבה שלכם פוגעת במישהו, או אולי קטע ההומור מגיע על חשבונו?
מצד שני, יש סופרים וסופרות, שכותבים על הנושא ממקום ניטרלי רק כדי להעלות את הנושא, ואת המודעות.
מניחים את המציאות, והולכים.
לא נכנסת לביקורת האם זה נכון לכתוב על זה, רק מצטטת את קפלר: "להתגזען אותה זה ראוי, אבל לדבר עליה - ס'פאסט נישט. לא מתאים"?
אבל, אולי זה נכון לכתוב על זה בשביל הצד הלא רגיש, או הגזען, אבל מה מרגיש הצד השני בקריאה על מציאויות אלו?
אמת, זה קיים.
וזו המציאות.
אבל האם נכון לזרוק להם אותה בפנים? להעמיד אותם בכח מול המציאות האכזרית, לתת להם לקרוא על הכאב שבמציאות הזו? לספר להם עליה ברחל בתך הקטנה? (גם אם זה בצורה לועגת כביכול)
נערך לאחרונה ב:
