הנושאים החמים
הנושאים החמים
יואל ארלנגר - קקטוס
אוהב קצת מהכל
מנהל
מנוי פרימיום
בוגר/תלמיד פרוג
כתיבה ספרותית
מוזיקה ונגינה
צילום מקצועי
עריכה והפקת סרטים
הרבה זמן שלא העליתי מתכון, זה לא אומר שלא בישלתי, להיפך, ניסיתי הרבה דברים חדשים ומעניינים, כולל חלות מיוחדות ממחמצת שלא תפחו טוב, ונשארו בתנור יותר מדי, עד שהשחירו פניהם כפישולי קדירה. (אבל היו טעימות נורא).
אבל אורז, מה כבר יכול להיות עם אורז?
אני לא יודע, אבל כמעט כל יום אני נתקל באורז שחיבלו בו בצורה חמורה, גושים קשים ולבנים, עשויים "אחד אחד" ועטופים בשמן זול, מוגשים בחתונות שאני עובד בהם, תמיד זה מלוח מדי, שמנוני ובאופן מפתיע חסר בהם טעם מאוד מהותי של אורז.
אם אתם לא יודעים, לאורז יש ארומות מאוד מיוחדות, אני באופן כללי בוחר אורז לפי חוש הריח. אם יש לו ארומה פרחונית שמזכירה קצת מי ורדים, מבחינתי הוא מעולה, אם הריח שלו אנמי, אני מעדיף להתרחק ולהשאיר אותו לבעלי הקייטרינג, שימתין בתוכו עד שיתחבו אותו לגסטרונום נירוסטה גדול, יציפו אותו בשמן, וישלחו אותו אל מותו בתוך תנור הקומבו המשוכלל והמיותר שלהם.
אני בכלל לא דוקטור לאורז, למשל אני לא אוהב אורז בסמטי, באותה מידה שאני אוהב ואולי מעריץ את האורז הפרסי הפשוט והנחמד למראה.
מטעמי נוחות אני משתמש באורז ברור מאליו, ומעדיף בקטגוריה הזאת דווקא אורז של חברה אלמונית למדי בשם "זה ברור".
לפני שאחרוני הקוראים יעזבו אותי ויעברו לדף אחר, אני מזדרז להביא את המתכון:
דבר ראשון לוקחים מספריים, כי אנחנו הולכים להכין סיר אורז משלוש כוסות אורז, ולכן מסתבר שצריך לפתוח חבילה חדשה.
גוזרים בתרועה את האריזה, מרחרחים אם יש לאורז ריח נעים, ומודדים שלוש כוסות אורז. כשאני אומר כוס, זה מתייחס לכ 240 מ"ל (כוס קרטון בינונית)
בצד מרתיחים בקומקום או מיחם 1150 מ"ל (שזה קצת יותר מכוס וחצי מים לכוס אורז)
בוחרים סיר:
הסיר צריך להיות יחסית עבה, כדי שיוכל לשמור על חום גם כשהאש כבויה, ובעל יכולת סגירה טובה.
שופכים את האורז לתוך הסיר הריק (כדאי לוודא שהוא ריק, כי אם נשארו בו שאריות משבת, המתכון לא יצא מספיק מוצלח)
מוסיפים בערך כף וחצי שמן קנולה, אני אישית פשוט שופך בלי למדוד, אבל המדד הוא שיהיה מספיק שמן כדי לצפות את כל הגרגרים, אבל שלא יצטבר בתחתית הסיר.
מדליקים את האש מתחת לסיר, על הלהבה הכי גבוהה, ומערבבים מספר פעמים (לא צריך לטגן את האורז, פשוט קצת לחמם)
אחרי כמה שניות של ערבוב מוסיפים את המים הרותחים ומערבבים קלות.
והנה בא החלק המאתגר, שאולי ניתן אפילו לוותר עליו.
מוסיפים 3 כפות חומץ אורז (כף פר כוס אורז) ונותנים עוד ערבוב קטן.
עכשיו סוגרים את המכסה, וממתינים לרתיחה סוערת.
כשהמים רותחים כמו שצריך, מכבים את הלהבה, ומשאירים סגור בין 10 ל20 דקות.
וזהו.
אם המכסה של הסיר לא אוטם מספיק, מניחים מגבת בין הסיר למכסה, ומקפלים את הקצוות שלה למניעת חריכה.
באורז שבושל טוב, בדרך כלל יש מעין חורים או "ארובות" מהחלק העליון עד הקרקעית.
יש כאלה שיאמרו ששכחתי לשים מלח, או פלפל או דברים מיותרים מהסוג הזה.
שיגידו.
המתכון הזה נותן אורז נעים ומעט אוורירי, לא תמיד יוצא "אחד אחד" אבל תמיד טעים, עם ניחוח עמוק ואפייני, ועם טעם אמיתי של אורז נקי.
אם אתם מתנגדי תיבולים, אתם בטח תהנו מהמתכון הזה, אבל הוא לא מיועד רק למתנגדי תיבולים. אורז הוא מצרך יסוד בכל כך הרבה תרבויות, בכל כך הרבה צורות שונות, והוא מהווה מעין "לחם" שלפי דעתי צריך לבוא נקי, ולא מלא בתבלינים שונים.
העיקר זה העקרונות:
1. יחס מים אורז טוב
2. לא להעמיס בטעמים
3. בישול איטי יחסית באדים של עצמו ולא בלהבה גלויה.
אין תמונה
אבל אורז, מה כבר יכול להיות עם אורז?
אני לא יודע, אבל כמעט כל יום אני נתקל באורז שחיבלו בו בצורה חמורה, גושים קשים ולבנים, עשויים "אחד אחד" ועטופים בשמן זול, מוגשים בחתונות שאני עובד בהם, תמיד זה מלוח מדי, שמנוני ובאופן מפתיע חסר בהם טעם מאוד מהותי של אורז.
אם אתם לא יודעים, לאורז יש ארומות מאוד מיוחדות, אני באופן כללי בוחר אורז לפי חוש הריח. אם יש לו ארומה פרחונית שמזכירה קצת מי ורדים, מבחינתי הוא מעולה, אם הריח שלו אנמי, אני מעדיף להתרחק ולהשאיר אותו לבעלי הקייטרינג, שימתין בתוכו עד שיתחבו אותו לגסטרונום נירוסטה גדול, יציפו אותו בשמן, וישלחו אותו אל מותו בתוך תנור הקומבו המשוכלל והמיותר שלהם.
אני בכלל לא דוקטור לאורז, למשל אני לא אוהב אורז בסמטי, באותה מידה שאני אוהב ואולי מעריץ את האורז הפרסי הפשוט והנחמד למראה.
מטעמי נוחות אני משתמש באורז ברור מאליו, ומעדיף בקטגוריה הזאת דווקא אורז של חברה אלמונית למדי בשם "זה ברור".
לפני שאחרוני הקוראים יעזבו אותי ויעברו לדף אחר, אני מזדרז להביא את המתכון:
דבר ראשון לוקחים מספריים, כי אנחנו הולכים להכין סיר אורז משלוש כוסות אורז, ולכן מסתבר שצריך לפתוח חבילה חדשה.
גוזרים בתרועה את האריזה, מרחרחים אם יש לאורז ריח נעים, ומודדים שלוש כוסות אורז. כשאני אומר כוס, זה מתייחס לכ 240 מ"ל (כוס קרטון בינונית)
בצד מרתיחים בקומקום או מיחם 1150 מ"ל (שזה קצת יותר מכוס וחצי מים לכוס אורז)
בוחרים סיר:
הסיר צריך להיות יחסית עבה, כדי שיוכל לשמור על חום גם כשהאש כבויה, ובעל יכולת סגירה טובה.
שופכים את האורז לתוך הסיר הריק (כדאי לוודא שהוא ריק, כי אם נשארו בו שאריות משבת, המתכון לא יצא מספיק מוצלח)
מוסיפים בערך כף וחצי שמן קנולה, אני אישית פשוט שופך בלי למדוד, אבל המדד הוא שיהיה מספיק שמן כדי לצפות את כל הגרגרים, אבל שלא יצטבר בתחתית הסיר.
מדליקים את האש מתחת לסיר, על הלהבה הכי גבוהה, ומערבבים מספר פעמים (לא צריך לטגן את האורז, פשוט קצת לחמם)
אחרי כמה שניות של ערבוב מוסיפים את המים הרותחים ומערבבים קלות.
והנה בא החלק המאתגר, שאולי ניתן אפילו לוותר עליו.
מוסיפים 3 כפות חומץ אורז (כף פר כוס אורז) ונותנים עוד ערבוב קטן.
עכשיו סוגרים את המכסה, וממתינים לרתיחה סוערת.
כשהמים רותחים כמו שצריך, מכבים את הלהבה, ומשאירים סגור בין 10 ל20 דקות.
וזהו.
אם המכסה של הסיר לא אוטם מספיק, מניחים מגבת בין הסיר למכסה, ומקפלים את הקצוות שלה למניעת חריכה.
באורז שבושל טוב, בדרך כלל יש מעין חורים או "ארובות" מהחלק העליון עד הקרקעית.
יש כאלה שיאמרו ששכחתי לשים מלח, או פלפל או דברים מיותרים מהסוג הזה.
שיגידו.
המתכון הזה נותן אורז נעים ומעט אוורירי, לא תמיד יוצא "אחד אחד" אבל תמיד טעים, עם ניחוח עמוק ואפייני, ועם טעם אמיתי של אורז נקי.
אם אתם מתנגדי תיבולים, אתם בטח תהנו מהמתכון הזה, אבל הוא לא מיועד רק למתנגדי תיבולים. אורז הוא מצרך יסוד בכל כך הרבה תרבויות, בכל כך הרבה צורות שונות, והוא מהווה מעין "לחם" שלפי דעתי צריך לבוא נקי, ולא מלא בתבלינים שונים.
העיקר זה העקרונות:
1. יחס מים אורז טוב
2. לא להעמיס בטעמים
3. בישול איטי יחסית באדים של עצמו ולא בלהבה גלויה.
אין תמונה
