הנושאים החמים
הנושאים החמים
סליחה? אדון, אפשר שאלה?
אופס. שוב מישהו קורא לי 'אדון'. בפעם הקודמת זה ממש לא נגמר טוב.
היה זה בשנה שעברה, איך שכמעט נגמר חנוכה, מה שנקרא בזאת של חנוכה, עברתי לתומי על יד עוד מאפיה, שכבר חודשיים מריחה כמו מאפיית ויזניץ'. ואז השמנדריק שם בפנים, שלראשונה בחייו כבר מעדיף גזר על פני עוד סופגנייה, קרא בקול גדול, 'אדון!' הסתכלתי ימינה, הסתכלתי גם שמאלה, ואין עוד אחד שעונה לתואר הזה מלבדי. ישש! בפנים, עברתי על ידי המוכרן מסע שכנוע שלא מבייש נציג של 'טוטו דיל'. רק היום! ריבת חלב מאה אחוז ריבה! אבקת סוכר מאה אחוז סוכר! שמן מאה אחוז שמן! והמחיר? לא יאומן! רק חמישים אחוז! תגידו אתם, לא הייתם קונים שני מארזים של שתים עשרה סופגניות? אם הסתקרנתם, בסוף אשתי סלחה לי, אישה טובה קיבלתי!
אבל מה אני מספר לכם לפני פורים סיפורים על סופגניות? נחזור לעניינינו.
מולי אני רואה, בא בימים, שהימים לא באו לו בטוב.
ממראהו נראה כי היכרותו עם הדת בסיסית בלבד. סוג של בר מצוה בכותל, חתונה וגירושין ברבנות, וסבא שהיה רב במרוקו.
אני אדיב במקור. כך לפחות אמא שלי מספרת. 'בשמחה אדוני היקר! מה השאלה?'
בינינו, הסקרנות שלי מה הוא רוצה לשאול גרמה לי לענות לו, לא האדיבות. אבל עניתי יפה בסך הכל.
'תגיד לי אבאלה, מותר לאכול דוריטוס בטעם שמזכיר לי משהו לא טוב?'
וואו. מרוב שהשאלה הצחיקה אותי, כמעט לא צחקתי מהכינוי החביב שהדביק לי הסבאלה, אבאלה.
משום מה, לא מצא חן בעיני הישיש הצחוק שלי, לא יודע למה. ומפני שעוד לא ידעתי באיזה יחידה צבאית שירת הקשיש, ולא היה עושה לי נחת לטעום מנחת זרועו של מגבני"ק שעבר התיישנות, מחיתי בזריזות את הצחוק מעל פני, והתעניינתי בחיוך אדיב ומנומס, 'מה זה משהו לא טוב?'
זה היה משהו לא טוב, השאלה הזו. לא במקום.
במשך הדקות הבאות, פרס לפני היהודי היקר, את כל מה שלדעתו נחשב 'לא טוב'.
איני יכול למנות את כל הנושאים שהוא הזכיר, חלקן שכחתי, וחלקן אני מנסה לשכוח ללא הצלחה. אבל היה שם - תנובה, שטראוס, שטראוס מים, הוט, אוטובוס, אבא של בן גוריון, יס, וועד בית, עירייה, בן של אבא הלל, סלקום, אנרג'י גז, אנרג'י חטיפים, אלקטרה נדל"ן, אלקטרה מיזוג, אלקטרה מעליות ויוסי ביילין.
'רבינו', ניסיתי לעצור אותו משטף דיבורו, ללא הצלחה.
בסוף זה קרה. או שנגמר לו הכוח, או שנגמר לו האוויר. אבל היה נראה שהנושאים עוד לא נגמרו.
'רק רציתי לדעת, מה התכוונת כשאמרת - טעם שמזכיר משהו לא טוב?'
אה! זה? טעם של צפרדע מיובשת!
ידעתי, שלהסביר לו את הדרשות מהחיידר, שלכל טעם לא כשר יש משהו כשר בטעם דומה, יהיה לי ארוך מידי, ובסוף הוא יצטרך לקרוא לי גם סבאלה.
גם לנסות להסביר לו, שאין שום קשר בין טעם של צפרדע מיובשת לטעם של דוריטוס לא רציתי, כי אני לא יודע מה הטעם של צפרדע. לא טריה, ולא מיובשת.
מצד שני, עד שסוף סוף מישהו שואל אותי שאלה הלכתית, שגורמת לי להרגיש מעט יותר בנוח בפראק המכובד שמלווה אותי כבר הרבה שנים, אני לא יכול להפסיד את ההזדמנות.
אני מגרד בזקני, מקמט במצחי, ולבסוף לוקח הימור - 'מותר', אני אומר בהחלטיות.
ירדה לו אבן מהלב, הוא לפתע נראה צעיר יותר בכמה שעות, כמו שהיה נראה כשנפגשנו.
'תודה הרב'. הוא מוציא מהשקית חטיף צבעוני, ומכבד אותי בברכה.
ברחתי.
לפתע נזכרתי! הרבנים אסרו לאכול דוריטוס!
נס! סוף סוף! עכשיו יש לי מה לכוון ב'את אשר אסרת התרתי'.
לפרק הקודם בסדרת נשמות: משיח אילמים
אופס. שוב מישהו קורא לי 'אדון'. בפעם הקודמת זה ממש לא נגמר טוב.
היה זה בשנה שעברה, איך שכמעט נגמר חנוכה, מה שנקרא בזאת של חנוכה, עברתי לתומי על יד עוד מאפיה, שכבר חודשיים מריחה כמו מאפיית ויזניץ'. ואז השמנדריק שם בפנים, שלראשונה בחייו כבר מעדיף גזר על פני עוד סופגנייה, קרא בקול גדול, 'אדון!' הסתכלתי ימינה, הסתכלתי גם שמאלה, ואין עוד אחד שעונה לתואר הזה מלבדי. ישש! בפנים, עברתי על ידי המוכרן מסע שכנוע שלא מבייש נציג של 'טוטו דיל'. רק היום! ריבת חלב מאה אחוז ריבה! אבקת סוכר מאה אחוז סוכר! שמן מאה אחוז שמן! והמחיר? לא יאומן! רק חמישים אחוז! תגידו אתם, לא הייתם קונים שני מארזים של שתים עשרה סופגניות? אם הסתקרנתם, בסוף אשתי סלחה לי, אישה טובה קיבלתי!
אבל מה אני מספר לכם לפני פורים סיפורים על סופגניות? נחזור לעניינינו.
מולי אני רואה, בא בימים, שהימים לא באו לו בטוב.
ממראהו נראה כי היכרותו עם הדת בסיסית בלבד. סוג של בר מצוה בכותל, חתונה וגירושין ברבנות, וסבא שהיה רב במרוקו.
אני אדיב במקור. כך לפחות אמא שלי מספרת. 'בשמחה אדוני היקר! מה השאלה?'
בינינו, הסקרנות שלי מה הוא רוצה לשאול גרמה לי לענות לו, לא האדיבות. אבל עניתי יפה בסך הכל.
'תגיד לי אבאלה, מותר לאכול דוריטוס בטעם שמזכיר לי משהו לא טוב?'
וואו. מרוב שהשאלה הצחיקה אותי, כמעט לא צחקתי מהכינוי החביב שהדביק לי הסבאלה, אבאלה.
משום מה, לא מצא חן בעיני הישיש הצחוק שלי, לא יודע למה. ומפני שעוד לא ידעתי באיזה יחידה צבאית שירת הקשיש, ולא היה עושה לי נחת לטעום מנחת זרועו של מגבני"ק שעבר התיישנות, מחיתי בזריזות את הצחוק מעל פני, והתעניינתי בחיוך אדיב ומנומס, 'מה זה משהו לא טוב?'
זה היה משהו לא טוב, השאלה הזו. לא במקום.
במשך הדקות הבאות, פרס לפני היהודי היקר, את כל מה שלדעתו נחשב 'לא טוב'.
איני יכול למנות את כל הנושאים שהוא הזכיר, חלקן שכחתי, וחלקן אני מנסה לשכוח ללא הצלחה. אבל היה שם - תנובה, שטראוס, שטראוס מים, הוט, אוטובוס, אבא של בן גוריון, יס, וועד בית, עירייה, בן של אבא הלל, סלקום, אנרג'י גז, אנרג'י חטיפים, אלקטרה נדל"ן, אלקטרה מיזוג, אלקטרה מעליות ויוסי ביילין.
'רבינו', ניסיתי לעצור אותו משטף דיבורו, ללא הצלחה.
בסוף זה קרה. או שנגמר לו הכוח, או שנגמר לו האוויר. אבל היה נראה שהנושאים עוד לא נגמרו.
'רק רציתי לדעת, מה התכוונת כשאמרת - טעם שמזכיר משהו לא טוב?'
אה! זה? טעם של צפרדע מיובשת!
ידעתי, שלהסביר לו את הדרשות מהחיידר, שלכל טעם לא כשר יש משהו כשר בטעם דומה, יהיה לי ארוך מידי, ובסוף הוא יצטרך לקרוא לי גם סבאלה.
גם לנסות להסביר לו, שאין שום קשר בין טעם של צפרדע מיובשת לטעם של דוריטוס לא רציתי, כי אני לא יודע מה הטעם של צפרדע. לא טריה, ולא מיובשת.
מצד שני, עד שסוף סוף מישהו שואל אותי שאלה הלכתית, שגורמת לי להרגיש מעט יותר בנוח בפראק המכובד שמלווה אותי כבר הרבה שנים, אני לא יכול להפסיד את ההזדמנות.
אני מגרד בזקני, מקמט במצחי, ולבסוף לוקח הימור - 'מותר', אני אומר בהחלטיות.
ירדה לו אבן מהלב, הוא לפתע נראה צעיר יותר בכמה שעות, כמו שהיה נראה כשנפגשנו.
'תודה הרב'. הוא מוציא מהשקית חטיף צבעוני, ומכבד אותי בברכה.
ברחתי.
לפתע נזכרתי! הרבנים אסרו לאכול דוריטוס!
נס! סוף סוף! עכשיו יש לי מה לכוון ב'את אשר אסרת התרתי'.
לפרק הקודם בסדרת נשמות: משיח אילמים
