לא מדובר במחשבה שמדובר במהלך יותר נוח, אלא שמדובר בפתרון יותר מוצלח להכרח להוציא קווים מצירים בהם הם יגרמו לפקקים.
בסוף שנות התשעים פעלו בירושלים קווי מהדרין פרטיים,
@יצחק למפרט יכול אולי לסייע לנו לדעת את המסלול המדוייק.
אני לא ממש זוכר את המסלול המדוייק שבו פעלו קווי ברכל בין ירושלים לבני ברק, אבל קו 402 בהחלט התבסס על המסלול הזה שהיה מסלו מוצלח ומבוקש.
אלא שככל שהביקושים עלו, גם עומסים התנועה על הציר עלו ועלה הצורך לגוון במסלולי הנסיעה על מנת להפחית את העומס בציר ירמיהו.
קו 422 היה בין הפעולות שנעשו כדי להסיט ביקושים מהציר, ובהמשך כשנפתחה מנהרת הארזים שונו חלק מהקווים, כך שהחלו את מסלולם בגשר המיתרים או הר נוף ואספו נוסעים בכיון ההפוך משאר הקווים.
הזרמה של אין ספור אוטובוסים באותו הקו היא לא יעילה, כי היא יוצרת עומסים על הציר, בעוד רבים מהנוסעים צריכים לקחת אוטובוס נוסף כדי להגיע לציר בו נוסעים האוטובוסים, וגם בנסיעה בינעירונית המתנה של מספר דקות לא פוגעת משמעותית ברמת השירות, וזאת הסיבה שהוקומו קווי השכונות של מודיעין עילית וביתר שפועלים בימי שישי ומוצ"ש וקווי בני ברק השונים הפועלים בכל ימות השבוע.
גם קו 422 שזכה לביקוש גבוה קיבל חלופות שכונות, כשהתקווה הייתה שהביקוש יהיה גבוה, ויהיה ניתן להרחיב את השירות, כפי שידוע הביקוש לא הצדיק הרחבה של השירות, וקווי השכונות אכן בוטלו עם המעבר מאפיקים לדרך אגד.
ההסדר הזה החזיק מעמד לא רע ברוב ימות השנה, עד שהוחלט על עבודות הרק"ל.
העבודות על ציר הרק"ל הצרו את הכביש, ונוצר צורך להסיט את רוב התנועה לציר שפע חיים (רחוב שהיה סגור שנים רבות בגלל חשש של תושבי השכונה מכביש סואן והמוני שיעברו בו רכבים רבים שמנסים לעקוף את עומסי התנועה בציר בר אילן).
אם כי רחוב שפע חיים איננו רחב כמו ציר בר אילן, ולכן עמדו בפני המתכננים 2 אפשרויות, האחת לפצל את כל הקווים, להפחית תדירות, קו לחיפה למשל הפועל 11 נסיעות לכיון יפעל בתדירות של 5 נסיעות בציר שפע חיים ו6 נסיעות בציר מקוצר, או לחילופין להשאיר חלק מהקווים בציר שפע חיים ואת האחרים במסלול מקוצר.
כיון שכאשר לא יודעים להגדיר זמני ביקוש מדוייקים תדירות גבוהה (אם כי לא גבוהה מידי) היא גורם עיקרי לרמת השירות, הרי שיותר הגיוני להקצות קווים בהם יש ליותר נוסעים בכל אוטובוס קשר לאזור מרכז העיר.
ההבנה הייתה, שנוסע מחיפה או אופקים לא מגיע באותה התדירות לשכונת רוממה כמו תושב מודיעין עילית או ביתר.
כמו"כ ההבנה הייתה שדווקא נוסעי ערד וקרית גת, היעד העיקרי שלהם בימי שישי ומוצ"ש הוא כן אזור ירמיהו, ושמדובר בהיקף נסיעות גבוה.
בנוסף, נוסע המשתמש בקו בתדירות גבוהה, אינו מנסה להגיע בדווקא לנסיעה שיוצאת בשעה מסויימת, וגם אם הוא כן מנסה ולא הצליח להגיע לתחנה בזמן, הוא ימתין מקסימום 20 דקות לנסיעה הבאה, ולכן סביר שהוא ינסה להגיע רק דקות בודדות לפני הזמן המשוער בו חולף האוטובוס.
לעומת זאת, נוסע ליעד מרוחק, יטרח להגיע מוקדם, ופעמים רבות גם יטרח להגיע לתחילת המסלול כדי להיות בטוח שהוא לא ממתין שעה ויותר לנסיעה הבאה. כלומר נוסע ליעד מרוחק יגיע גם זמן רב לפני הנסיעה לתחנה, וגם יסע את רוב מסלול האיסוף (ניתן לראות זאת די בבירור בקווי בני ברק ליעדים מרוחקים שממלאים בתחנות הראשונות של מסלול האיסוף, ומתרוקנות בתחנות הראשונות של מסלול הפיזור).
ודבר אחרון הוא זמן הנסיעה, משרד התחבורה מעריך (אין לי מושג על סמך מה) שנוסע בתחבורה הציבורית מוכן לנסוע עד פי 1.8 מנסיעה ברכב פרטי, ולכן אם נסיעה ליעדים קרובים תצריך החלפה, נוסעים שיש ביכולתם יעדיפו לנסוע בדרכים אחרות.
ולכן, ההחלטה שהתקבלה הייתה להשאיר את מעבר הקווים מיעדים קרובים בציר שפע חיים (כי יש להם יותר עניין באזור ןכדי זמן הנסיעה ישאיר את הקווים רלוונטיים)
ואילו את היעדים מהמרוחקים להעביר למסלול מקוצר, שכלל את הרטום, גשר המיתרים והיציאה מהעיר.
וכאן נכנסת מרכזית הארזים, כיון שיש זמני המתנה ארוכים לקו, ובעוד שבאזור בר אילן, ניתן לנצל את הזמן עד להגעת האוטובוס לסידורים אישים, הפתרון שניתן הוא מסוף עם אולם המתנה ממוזג ועוד מספר שירותים בסיסיים שניתן לצרוך במקום, המקום גם נותן מענה לזמן ההפסקה של הנהגים, וגם למחסור החריף בחניוני לילה באזור ירושלים
כמו פרוייקטים רבים, גם מרכזית הארזים רחוקה מלהיות מושלמת. הבעיה העיקרית היא המעבר לקווים העירוניים, לא הוסדרו עדיין מעברים תת קרקעיים המגיעים לתחנות העירוניות, התחנות העירוניות בצומת עמוסות עד כדי להתפקע, ואולי הקו החום יתן יום אחד מענה, אבל עד שיגיע היום האחד הזה, יעברו הרבה שנים אחדות.
קו 416 מראה שהמתכננים צדקו בהערכות שלהם שיעד תושבי הערים הקרובות הינו מרכז העיר, אלא שהקו הזה לא נועד להיות קו בפני עצמו אלא קו המפחית מהעומסים של הקווים העיקריים, וזאת כנראה הסיבה שהוא עדיין קיים (למרות שלדעתי עדיף לאחד את התשומות שלו עם קו אחר, או לכל הפחות לתכנן לו מסלול אחר בירושלים).