רקע לתיקון החוק: פטירתה של מורן מטבריה
עד חקיקת התיקון לחוק, בדצמבר 1989, לא הופיע המושג "
התעללות בילדים" ב
ספר החוקים של מדינת ישראל, ולא הייתה חובה לאנשים היודעים על התעללות לדווח על כך. אמנם הייתה המלצה על דיווח במסגרת
חוק הנוער (טיפול והשגחה), שהוא חוק טיפולי ואינו
פלילי. אך הניסוח היה מעין הוראה אזרחית, והיה בעייתי מכמה סיבות:
- לא הייתה כלל סנקציה של ענישה במקרה של אי דיווח, ולא היה כל אמצעי לאכיפה, מה שהותיר את הנושא כהוראה טיפולית.
- המלצה זו הוטלה על מספר מצומצם מאוד של אנשי מקצוע: "רופא, אחות, אנשי חינוך ואנשי סעד", ללא פירוט.
- לא היה רשום למי עליהם לדווח, דבר שרוקן את ההמלצה מתוכן.
- נוסח המילים היווה חלק מסעיף אחר ב"חוק הנוער", ולא היה ידוע לאלה שאינם בקיאים בחוק הספציפי.
חקיקת התיקון לחוק הושפעה ממקרה שהסעיר את מדינת ישראל בשנת 1989, אי דיווח על התעללות בילדה מורן מ
טבריה, שבדיעבד הביא למותה.
בחודש אוקטובר 1988, הובאה מורן, ילדה כבת 5, ל
בית החולים פוריה, כשהיא במצב קשה ובאובדן הכרה, עקב התעללות פיזית ומכות קשות שקיבלה בראשה ובשאר גופה. עקב מצבה החמור הועברה בהמשך ל
בית החולים רמב"ם ב
חיפה, שם שהתה כחמישה חודשים עד לפטירתה. סיבת אשפוזה של מורן הייתה ידועה: התעללות קשה מאוד וממושכת מצד דודה של הילדה, שהתגורר עם המשפחה. ב-9 בפברואר 1989 נפטרה מורן מפצעיה. רק לאחר פטירתה דיווחה התקשורת על האירוע, ונפרץ סכר אדיר בהתייחסות לפרשה, בהתייחסות הציבורית, התקשורתית, וב
כנסת. התברר, כי כל הסובבים את מורן ידעו על ההתעללות הקשה והמתמשכת בה, ובהם ה
אם, ה
גננות, ה
אחיות בקופת החולים, לשם הובאה מורן פעמים רבות בעבר כשהיא חבולה ממכות קשות, ואף השכנים שהתגוררו בבניין וברחוב. הסובבים את הילדה, שידעו על ההתעללות הקשה בה, לא דיווחו לאיש, בהיעדר חובה לדווח וכפי הנראה מתוך הנחה שהדבר ידוע ומטופל.
בעקבות המקרה של מורן הוגשו לכנסת בתוך זמן קצר שש הצעות דחופות לסדר, בנושא התעללות בילדים וחובת דיווח. ב-14 בפברואר 1989, חמישה ימים לאחר מותה של מורן, קיימה הכנסת דיון מיוחד בנושא התעללות בילדים, ובו נקבע כי תוקם ועדה פרלמנטרית בראשות חבר הכנסת הרב
יצחק לוי לחקר נושא ההתעללות בילדים. בתום כחצי שנה הגישה הוועדה את המלצותיה, ובהן הצורך בהסדרה בחוק העונשין של חובת הדיווח, במסגרת סעיף 368 ד' לחוק העונשין, הדן באיסור התעללות ופגיעה בקטינים וחסרי ישע.
[2]
www.hamichlol.org.il