בשבוע שעבר קראתי את הכתבה הנ"ל
ועלו לי מחשבות רבות לכאן ולכאן
אבל השבת בקריאת התורה צצו מול עיני המילים:
"כִּי יִהְיֶה בְךָ אֶבְיוֹן מֵאַחַד אַחֶיךָ בְּאַחַד שְׁעָרֶיךָ בְּאַרְצְךָ אֲשֶׁר יי אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ לֹא תְאַמֵּץ אֶת לְבָבְךָ וְלֹא תִקְפֹּץ אֶת יָדְךָ מֵאָחִיךָ הָאֶבְיוֹן.
כִּי פָתֹחַ תִּפְתַּח אֶת יָדְךָ לוֹ וְהַעֲבֵט תַּעֲבִיטֶנּוּ דֵּי מַחְסֹרוֹ אֲשֶׁר יֶחְסַר לוֹ."
התורה מצווה עלינו לפתוח את הלב ולתת צדקה לעני, ולא כתוב בשום מקום שאדם שנהיה עני בגלל טיפשותו לא צריך לעזור לו.
אני לא מתנגד לאופציה לסייע באמצעות הלוואה במקום במתנה, אבל המחשבות האלו כמו:
"אתם לא אמורים לתת", אמרתי לגבאי, "אני אישית חושב שאם אדם הלך וסיכן את הדירה שלו בלי לשאול ובלי להתייעץ עם מי שמבין בתחום, הוא פושע והוא מזיד ואסור לעזור לו מכספי צדקה".
הם בדיוק מה שהתורה הזהירה מפניו.