עדיף לזנק בחרדה עצומה כשיש ציפצוף
מאשר פעם אחת לגלות את זה מאוחר מידי
לאמהות שביננו,
האם כשאת שומעת על תינוק שנפטר ממוות בעריסה את רצה לבדוק מה עם התינוק שלך?
האם את בטוחה כל יום שזה יכול לקרות?
שכל יום שאתם קמים בבוקר זה נס?
אני חייבת להבין האם זו אני החרדתית או שהעולם הזה הוא לא נורמלי
אני חושבת שלבדוק תינוק קטנטן אם הוא נושם או לא זה נורמלי מאוד,
הרי לא מזמן רק נחשפנו לפלא הזה, שהוא נושם את נשימתו הראשונה
עם הזמן כנראה המינון אמור לרדת, לא ראיתי אמהות שבמצב נורמלי קמות בלילה לבדוק אם בן ה16 שלהן נושם
הכי קשה זה לחשוב שאנחנו מנהלים את העולם ואנחנו קובעים גורלות ואנחנו חותכים חיים.
הרוגע מגיעה מההבנה שאנחנו בידיים של בורא העולם שהוא טוב ומיטיב ויודע הכי טוב מה טוב עבורינו כאן ועכשיו ולתמיד.
קצת הרפיה, קצת אמונה, קצת יותר השענות על בורא העולם והחיים יפים למרות הכל ועם הכל.
כל כך נכון!!!
להיות בידיים שלנו זה בכלל לא בטוח וממש מפחיד
להיות בידיים של הקב"ה, לעומת זאת, זה בטוח הרבה יותר
אולי זה נשמע טיפשי,
אבל אצלי בבית אין עריסה,
לא מסוגלת לשים ילד בדבר הזה שכ"כ הרבה ילדים נפטרו בו
וזה פשוט מפחיד!!!
(אני גם לא שולחת למטפלת בכלל
עד גיל שנה)
נראה לי כדאי לך לשאול רב שאת סומכת עליו מהו גבול ההשתדלות שנכון לך, וכשאת מגיעה אליו פשוט לעצור ולומר "אני את שלי עשיתי, אנא ה' שמור על הילד שלי"