אבל אם חושבים שזו רמת חיים מצוינת באופן אבסולוטי יכולה להיות התפכחות מאד לא נעימה כשהילדים יטיחו בפניהם את העובדות בפנים.
יש לי חברה טובה שבאה מבית מאוד עני. והיא התחתנה עם כלום (כמוח הרבה זוגות אחרות), ותמיד הצליחה לחסוך אלפי שקלים למרות שהיא לא עבדה ובעלה אברך שקיבל מלגת כולל טובה (יחסית לאברכים אחרים) אבל בהחלט לא בגובה משכורת מינימלית.
ואף פעם לא הבנתי איך היא עושה את זה. איך היא חוסכת??
פעם התארחתי אצלה לשבת. לה היה שני ילדים (בני שלוש ושנה). אוכל לשבת כלל שני רבעי עוף (ציינה בפני שבשבת רגילה מכינה רק רבע עוף אחד וזה מספיק "ברווח" לארבעתם - פולקה ומשולש אחד!!), קצת אורז, לבוקר חמין פיצפון. כמה סלטים, ולסעודה שלישית סלט ביצים מביצה אחת!
היא גרה רחוק מההורים ולא קיבלה מהם שום עזרה. בגדים לילדים לא קנתה, אמא שלה הלכה בשבילה לגמח"ים (אין לי שום בעיה,רק מציינת). היא באמת לא הוציאה שקל אחד יותר ממה שהייתה חייבת.
אני הייתי מזועזעת. היינו בעצמינו זוג צעיר עם תינוק ואני הרווחתי מינימום. ובעלי נראה לי 700 שקל דתות וזהו. ושילמנו שכירות בירושלים...
החברה הזו הרגישה מצויין עם המצב שלה. מצויין. וכל עוד היא חוסכת מלא היא שמחה. לא הרגישה שחסר לה כלום. בטח חשבה שאני פזרנית חסרת תקנה.
אני במצב כזה הייתי נכנסת לדיכאון. ולא יעזור שום חסכון בבנק שטופח.
ועכשיו אותה חברה יש לה משפחה ממש גדולה (מעל 5 ילדים...), והם גם כבר די גדולים. והיא לא חסכנית ככה. עדיין חיה ברמה נמוכה. זה בטוח. אבל קונה צעצועים לילדים מידי פעם. והילדים כל היום מבשלים ואופים ואני בטוחה שמוציאה יותר מ-700 שקל לחודש על אוכל כולל 4 שבתות.
ואני בטוחה במליון אחוז שזה הגיע כי זה עשה טראומות לילדים. כי לבד היא בחיים לא הייתה משתנה ככה.