וואָס מאַכסטו עפעס, משהלע?
כ'דערקען דיך נאָך אָן בליק,
דו ביסט געווען מיין חברל מיט יאָרן פיל צוריק.
און אויך אין חדר האָבן מיר געלערנט לאַנג באַנאַנד,
אָט שטייט פאַר מיר דער רבי נאָך
דער קאַנטשיק אין זיין האַנט.
אוי, וואו נעמט מען צוריק די יאָרן, יענע שיינע צייט,
אוי, דאָס יונגע שיינע לעבן איז פון אונדז שוין ווייט.
אוי, וואו נעמט מען צוריק די יאָרן,
משהלע, מיין פריינט?
אוי, נאָך יענעם בייזן רבין
בענקט דאָס האַרץ נאָך היינט.
וואָס מאַכסטו, זאָג, מיין חברל?
דיין שמייכעלע אַצינד,
דערמאָנט מיך דיין עקשנותקייט נאָך זייענדיק אַ קינד.
דער רבי שמייסט אין דיר אַריין,
ביסט אויפגערעגט און בלאַס,
נאָר אים להכעיס שמייכלסטו
דער רבי שפרינגט פון כעס.
אוי, וואו נעמט מען צוריק די יאָרן, יענע שיינע צייט,
אוי, דאָס יונגע שיינע לעבן איז פון אונדז שוין ווייט.
אוי, וואו נעמט מען צוריק די יאָרן,
משהלע, מיין פריינט?
אוי, נאָך יענע שמיץ פון רבין
בענקט דאָס האַרץ נאָך היינט.
ווי גייט עס עפעס בערעלען, אברהמעלע וואָס מאַכט?
און זאַלמעלע און יאָסעלע?
זייער אָפט פון אייך געטראַכט.
געחלומט פון אייך, קינדערלעך,
געזען זיך אין דער מיט,
געוואָרן אַלטע יידעלעך
ווי שנעל דאָס לעבן פליט.
אוי, וואו נעמט מען צוריק די יאָרן, יענע שיינע צייט,
אוי, דאָס יונגע שיינע לעבן איז פון אונדז שוין ווייט.
אוי, וואו נעמט מען צוריק די יאָרן,
משהלע, מיין פריינט?
אוי, נאָך יענע שיינע צייטן
בענקט דאָס האַרץ נאָך היינט
|
הכרתי, משהל'ה, בך
מבט מלפנים.
היית לי ידיד ואח, לפני הרבה שנים;
יחדיו למדנו אז תורה, יחדיו המתקנו סוד;
הנה עולה בזכרוני
הרבי עם השוט.
או, היכן ימי התכלת, מי ידע היכן?
הילדות המהוללת, כבר חלפה מזמן.
או, היכן ימי התכלת
משהל'ה, אמור?
את הרבי עם השוט
גם לטובה אזכור.
הכרתי, משהל'ה בך
חיוך שמלבב.
עקשן היית מעודך, זכור לי עוד היטב;
הרבי את השוט מרים,
אתה חיוור, נכלם.
אך דווקא לו, אינך בוכה,
רק מחייך דומם.
או, היכן ימי התכלת, מי ידע היכן?
הילדות המהוללת, כבר חלפה מזמן.
או, היכן ימי התכלת
משהל'ה, אמור?
את הרבי עם השוט
גם לטובה אזכור.
ומה שלום ברל'ה הגוץ, וזלמן ויעקב,
אברמל'ה ומוטל'ה,
אזכור אתכם לרוב,
חולפים אתם בחלומי
אני איתכם יחדיו.
מתי ואיך? כל כך מהר
הזמן עבר חלף.
או, היכן ימי תפארת, מי ידע היכן?
כן, היתה תקופה אחרת, שחלפה מזמן.
או, היכן ימי תפארת,
משהל'ה, זוכר?
אל אותם ימים בלי הרף
לבבי חוזר.
|