הנושאים החמים
הנושאים החמים
המלגה כמעט לא מורגשת בחשבון החודשי של הבית * כאשר מחשבים עלות ממוצעת להחזקת משפחה
אברך מקבל כיום מ'דתות' [אחרי העלאה האחרונה נכון לשעת כתיבת השורות] כ900 ש"ח לחצי יום, אברך מקבל בממוצע עוד 900 ₪ מהנהלת הכולל 1800 ₪. מי שמקבל 2,000 זה כבר סכום גבוה. הסכומים האלו כמעט ולא עולים במשך עשרות שנים, אחרי העלייה בדתות מדברים על עליה קטנה גם לאברכים.אך מה זה 2,000 ₪ לעומת הוצאות סטנדרטיות של בית?! - אברכים מעידים שהם בקושי שמים לב, אם המלגה הקטנה הזו נכנסה להם לחשבון. המלגה של כולל חצי יום, מספיקה בקושי לקניה שבועית בסופר. וכמה מלגות של יום שלם בכולל צריכים כדי לממן טיפול שיניים אחד ?
ננסה לחשוב על אשת האברך, כמה היא מביאה? מי שהסתדרה בעבודה קבועה של 4,000 – 5,000 ₪ היא מרוצה. ומי שהגיעה ל8,000 ₪ זה כבר שיא החלומות.
כשמעמידים מול הכנסות של אברך ורעייתו – את ההוצאות המרובות, כמו: משכנתא \ שכירות לדירה, החזקה חודשית למשפחה ברוכת ילדים, נישואי ילדים, בר מצוה, ברית מילה, הוצאות תינוק\ת חדש\ה. אין אדם שיכול להסביר איך אברכי כולל מצליחים לעמוד בעלויות הגדולות. ממש מתקיים באברכי הכולל מה שאמרו בזוהר הקדוש (ח"ב סא ע"ב) שלומדי התורה אוכלים גם בזמן הזה מצנצנת המן.
הקושי בפרנסה גובר בתקופה האחרונה, של עליות המחירים, וגם עליות הריבית. ממש מתקיימת לעינינו נבואת חז"ל על עקבתא דמשיחא 'והיוקר יאמיר'. עד כמה זה מעיק כשזה נוגע לאברכים, שזה נוגע לקיום בסיסי של החיים.
מי שלא מכיר לא יאמין, אבל כל מי שמכיר יאשר את הדברים הבאים: ישנם אברכים שאצלם החיסכון מתבטא בשיקול דעת לפני כל כוס קפה וארוחה פשוטה שהם מכינים על חשבונם. שמגיע שבת ואין ממה להתחיל. מקבלים חלות, רוגלך ובורקסים מחלוקות של אנשים יקרים שאוספים עבורם שאריות ממאפיות.
כשנכנסים לבית כזה, מגלים 'אוצר' של רעיונות לחיסכון, במאכלים, בממתקים, בבגדים. אך את ה'אוצר' הזה של 'בעלי בתים' שגומרים את החודש, ואפשר לגהץ באשראי, את זה הם לא מכירים.
בשבילם כשהאשראי פעיל בתחילת החודש - זה נס!
ואם הבנק מכבד שיקים שלהם - זה ריקוד מאושר כל הדרך בחזרה הביתה!
אם הם לא מקבלים טלפונים מאיימים מהבנק והנושים – הם נרדמים בלילה!
מלגה גבוהה לאברך,
מלבד 'חיזוק הלימוד', שיש בכך. לא פחות חשוב מכך, זה לתת לאברך קצת רוגע מהדחק בו הוא שרוי. שיוכל לשקוד על התורה ביישוב הדעת ובמנוחת הדעת.
שהוא ובני ביתו, לא יצטרכו להתבייש בכל מפגש, עם החיים שמעבר לדלת הבית. כמובן שאין כאן גם את הבושה לקבל תמיכה כנזקק, אדרבה! זו מלגה לאברך מ'לגיונו של מלך'.
הוא האיש אשר אותו תיאר הרמב"ם כנזר הבריאה - שנדבה רוחו אותו והבינו מדעו להבדל לעמוד לפני קונו, לשרתו ולעבדו, ולדעה אותו, והלך ישר כמו שעשאהו בורא העולם. הוא פרק מעל צוארו את עול החשבונות הרבים אשר בקשו בני האדם. הרי הוא קדש קדשים. אינו צריך לעמול לפרנסתו, כי מחלק ה' חלקו ונחלתו. ובהנהגה הגשמית, הוא מקבל את פרנסתו ככהנים וכלויים שמקבלים מתנות משאר השבטים.
