הנושאים החמים
הנושאים החמים
הערה לכל הקוראים: מאחר ועדיין לא גיבשתי בצורה מסודרת את כללי פורום הספרות שלנו (-אשמח לקבל הצעות בנושא), אני יוצאת מתוך נקודת הנחה שכל אחד יודע את חוקי זכויות יוצרים. ובפרט יצירה המתעתדת להתפרסם בעז"ה.
התחלתי לכתוב סיפור לשבועות. הייתי שמחה לשמוע לאיזה המשך הייתם מצפים לאחר הקדמה זו?
המון אדם הסתער על הסיפון והצפיפות היתה איומה עד להתפקע. היא נדמתה ליוסל כמין עיסה דביקה ענקית ורוחשת, אשר עוד רגע קט תקרע את החבלים המקיפים את הסיפון ותשפך הישר אל לב המים הכחולים שהקיפו את האניה מכל צידיה בשלוה ערמומית.
הוא ניסה להידחק בין האנשים, לתפוס גם הוא עמדת תצפית. מישהו צעק קודם שרואים יבשה והוא רצה בכל מאודו לראות אותה. הוא דחף מרפקים לימין, דחק ברגל שמאל שני ילדים שובבים והגיע קרוב אל הגדר. הנה הוא רואה אותה גם. הוא רואה את היבשה. הוא צבט את עצמו, מתעלם מדחיפותיהם של האחרים. הוא מוכרח. הוא מוכרח לראות את העתיד, כאן מול עיניו. הוא מוכרח לראות במו עיניו את החלום שמתגשם. את החיים החדשים. הוא מוכרח לראות כל זאת בשתי עיניו הירוקות. הוא עמד שם, דקה שתיים, אחר כך נהדף בכח על ידי אנשים אחרים שחפצו לחזות בתקווה שלהם. והוא הלך משם, מוחה את דמעותיו. הוא ירד למטה, אל הקומה התחתית ונכנס לתא. צריך לארגן את הצרורות, עוד מעט מסע החתחתים מגיע אל קיצו.
הוא התכופף מתחת לדרגש, שולף משם מזוודה - ספק ארגז ספק גרוטאה. פתח אותה והחל לבדוק שכל רכושו נמצא. התפילין, חולצת השבת, זוג גרביים נוסף וחבילת ציציות כשרות שתחב לו אבא רגע לפני הפרידה. הוא סידר שוב את החפצים, מכניס לתוך הארגז אי אילו פריטים.
כשסגר את הארגז, סבה הדלת על צירה ולחדר נכנס איצל'ה, אחיו הבכור.
יוסל סובב את ראשו לעבר אחיו וראה את הדמעה מבצבצת בזויות עיניו. "אתה מאמין"?
התחלתי לכתוב סיפור לשבועות. הייתי שמחה לשמוע לאיזה המשך הייתם מצפים לאחר הקדמה זו?
המון אדם הסתער על הסיפון והצפיפות היתה איומה עד להתפקע. היא נדמתה ליוסל כמין עיסה דביקה ענקית ורוחשת, אשר עוד רגע קט תקרע את החבלים המקיפים את הסיפון ותשפך הישר אל לב המים הכחולים שהקיפו את האניה מכל צידיה בשלוה ערמומית.
הוא ניסה להידחק בין האנשים, לתפוס גם הוא עמדת תצפית. מישהו צעק קודם שרואים יבשה והוא רצה בכל מאודו לראות אותה. הוא דחף מרפקים לימין, דחק ברגל שמאל שני ילדים שובבים והגיע קרוב אל הגדר. הנה הוא רואה אותה גם. הוא רואה את היבשה. הוא צבט את עצמו, מתעלם מדחיפותיהם של האחרים. הוא מוכרח. הוא מוכרח לראות את העתיד, כאן מול עיניו. הוא מוכרח לראות במו עיניו את החלום שמתגשם. את החיים החדשים. הוא מוכרח לראות כל זאת בשתי עיניו הירוקות. הוא עמד שם, דקה שתיים, אחר כך נהדף בכח על ידי אנשים אחרים שחפצו לחזות בתקווה שלהם. והוא הלך משם, מוחה את דמעותיו. הוא ירד למטה, אל הקומה התחתית ונכנס לתא. צריך לארגן את הצרורות, עוד מעט מסע החתחתים מגיע אל קיצו.
הוא התכופף מתחת לדרגש, שולף משם מזוודה - ספק ארגז ספק גרוטאה. פתח אותה והחל לבדוק שכל רכושו נמצא. התפילין, חולצת השבת, זוג גרביים נוסף וחבילת ציציות כשרות שתחב לו אבא רגע לפני הפרידה. הוא סידר שוב את החפצים, מכניס לתוך הארגז אי אילו פריטים.
כשסגר את הארגז, סבה הדלת על צירה ולחדר נכנס איצל'ה, אחיו הבכור.
יוסל סובב את ראשו לעבר אחיו וראה את הדמעה מבצבצת בזויות עיניו. "אתה מאמין"?
